תרחיש האימה: אלפי הרוגים ומאות אלפי חסרי קורת גג

רעידת האדמה שהורגשה הבוקר (חמישי) באזור ים המלח, בנגב וביישובים נוספים בדרום, הצליחה להבהיל תושבים רבים. האירוע מצטרף לשורת רעידות שממחישות עד כמה ישראל, השוכנת על השבר הסורי-אפריקאי, חשופה לאסון גדול בהרבה. בהמשך לדוח שנחשף לראשונה לפני כחודשיים ב"היום", מרכז המחקר והמידע של הכנסת פרסם השבוע דוח עדכני לקראת דיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה, המצביע על פערים חמורים בהיערכות המדינה לרעידת אדמה חזקה  ומזהיר מתרחיש הרסני שעלול להתרחש בכל רגע.

לפי הדוח, רעידת אדמה משמעותית מתרחשת בישראל בממוצע אחת ל־80–100 שנים. האחרונה אירעה ב־1927. תרחיש הייחוס כולל אלפי הרוגים, עשרות אלפי פצועים, מאות אלפי חסרי קורת גג ופגיעה קשה בתשתיות חיוניות - כבישים, חשמל, מים ותקשורת. האזורים שבסיכון הגבוה ביותר הם אלו הסמוכים לשבר הסורי־אפריקאי: הערבה, ים המלח, בקעת הירדן, אזור הכינרת, עמק יזרעאל ואצבע הגליל.

פיצול, קיצוצים ובלבול

אחת הביקורות המרכזיות בדוח, שלא השתנתה מאז הדוח הקודם – היא היעדר גוף מתכלל אחד שמרכז את ההיערכות לרעידות אדמה. האחריות מפוזרת בין משרדי ממשלה וגופים רבים, מצב שמוביל לכפילויות, פערים ובלבול, כפי שהתריע מבקר המדינה שוב ושוב.

רשות החירום הלאומית (רח"ל), הפועלת תחת שר הביטחון ואמונה על תכנון ותיאום, סובלת מקיצוצים חדים: תקציבה צנח מ־182 מיליון שקל ב־2018 ל־80 מיליון בלבד ב־2023, וכוח האדם צומצם בכשליש. הדוח מטיל ספק ביכולתה לעמוד במשימותיה.

פיקוד העורף, שמנחה את הרשויות המקומיות, פועל מכוח חוק התגוננות אזרחית הממוקד בעיקר באיומים ביטחוניים ולא באסונות טבע, דבר שמעלה שאלות לגבי סמכויותיו. ועדת ההיגוי הבין־משרדית, האחראית בין היתר על מיפוי סיכונים והסברה, מונה 40 נציגים אך רק שלושה עובדים קבועים, ללא סמכות אכיפה, ועם תקציב שקוצץ ב־60% בתוך שש שנים.

גם חלוקת הסמכויות בעת אירוע אינה ברורה: המשטרה אמונה על הפיקוד, אך נדרשת להיערך להעברת האחריות לצה"ל. משרד הפנים מסייע לרשויות בהצטיידות, אך אינו רגולטור מקצועי. התוצאה, לפי הדוח: קושי בפיקוד, בשליטה ובתיאום בין הגופים. הדוח ממליץ לבחון הקמת גוף מרכזי שירכז את כלל הטיפול, כדי למנוע כאוס ביום פקודה.

החזית החלשה ביותר

הרשויות המקומיות מוגדרות בדוח כ"לבנת היסוד" בהתמודדות עם רעידת אדמה: הן הראשונות לפעול, לאתר נפגעים, לפנות תושבים ולספק מענה מיידי לחסרי קורת גג. בפועל, רמת המוכנות שלהן נמוכה.

נתונים מ־2015 מצביעים על מוכנות בינונית־נמוכה לרעידות אדמה, ונמוכה אף יותר לצונאמי. 73% מהרשויות, שבהן מתגוררים 46% מתושבי המדינה, מוגדרות כ"מתקשות" בחירום – מידע שאינו מפורסם לציבור. הרשויות החזקות מצליחות להיערך טוב יותר, בעוד הקטנות והחלשות סובלות ממחסור במשאבים, ללא פיקוח ואכיפה אפקטיביים.

הדוח מציין כי לא כל הרשויות יודעות היכן ניתן לקלוט מפונים, ושואל האם חל שיפור בעקבות לקחי המלחמה האחרונה. האזהרה ברורה: ללא חיזוק ותמיכה ממשלתית, הרשויות עלולות לקרוס יחד עם המבנים.

מבנים בסכנת קריסה

הסיכון החמור ביותר נוגע לעמידות המבנים. תקן 413 לבנייה עמידה לרעידות אדמה נכנס לתוקף ב־1975, ומבנים שנבנו לפני 1980 (כ־80 אלף בנייני מגורים בני שלוש קומות ומעלה) אינם עומדים בו. אין מיפוי מלא, וההערכות מבוססות על נתונים חלקיים בלבד.

תמ"א 38, שנועדה לעודד חיזוק מבנים באמצעות יזמים פרטיים, נכשלה: עד 2024 חוזקו רק כ־3,900 מבנים - כ־5% מהנדרש - בעיקר במרכז הארץ. הפריפריה נותרה מאחור בשל חוסר כדאיות כלכלית. 

מצב מבני הציבור חמור עוד יותר: כ־60% מבתי החולים אינם עמידים לרעידות אדמה, ורק 4% מהתקציב שיועד לחיזוקם נוצל. הדוח קובע באופן חד: "ללא השקעה, השיקום יהיה קטסטרופה כפולה".

החלטת ממשלה מאפריל 2024 אימצה עקרונות לשיקום ארוך טווח לאחר רעידת אדמה, אך הדוח העדכני חושף כי מרבית המשימות לא יושמו. ארבע משימות מרכזיות באחריות מנכ"ל משרד ראש הממשלה, בהן הקמת צוות חסמים, גיבוש גוף ליבה ארגוני, פתרון לדיור זמני ועדכון שנתי לממשלה - נותרו ללא דיווח.

מתוך כלל המשימות, בוצעו רק שתיים: גיבוש מנגנוני רכש והתקשרויות, וגיבוש תפיסת הפעלה למניעת כפילויות בין חירום לשיקום. שאר המשימות תקועות או בבחינה בלבד.

המסר העולה מהדוח חד וברור: האיום ידוע, הנתונים קיימים, אך ללא החלטות תקציביות וארגוניות אמיצות - רעידת האדמה הבאה עלולה להפוך לאסון לאומי מתמשך.