"שנתיים חלמתי על הרגע הזה": שורד השבי בר קופרשטיין חוזר הביתה

3 שבועות אחרי ששוחרר מהשבי, ראש העיר חולון והתושבים קיבלו את בר קופרשטיין בהתרגשות, עם שלטים ודגלי ישראל • "בשנים האחרונות היו הרבה רגעים קשים, והיום סוף־סוף יש יום של שמחה" • צפו

בר קופרשטיין חוזר הביתה. צילום: יוסי זליגר

מאות מתושבי חולון הגיעו היום (ראשון) לשכונת קריית בן־גוריון בעיר, נופפו בדגלי ישראל, תקעו בזמבורות והריעו בהתלהבות לשורד השבי בר קופרשטיין, ששוחרר מרצועת עזה אחרי 738 ימים, לפני כמה שבועות. הרחובות בדרכו התמלאו בתושבים נרגשים, ובהם ילדים עטופים בדגלים, צעירים עם שלטים, וקשישים שביקשו "לראות את הילד שחזר מהגיהינום".

קופרשטיין, ששב לאחר כמעט שנתיים בשבי, התקבל בתהלוכה שנעה משער הכניסה לעיר ועד לשכונת מגוריו. לאורך הרחוב הראשי עמדו מאות אנשים שנופפו בדגלים וקראו בשמו, כשהוא עבר בשיירת כלי רכב שקושטו בדגלי ישראל ובבלונים לבנים וכחולים.

בר קופרשטיין חוזר לביתו שבחולון//אבי כהן

בר הודה לכל מי שהגיע לקבל את פניו: "שנתיים של שבי, של חושך, של פחד - לא שכחתם אותי. חזרתי הביתה. תודה לכל מי שהתפלל עבורי, שצעק את השם שלי, שתלה שלט. תודה למשפחה שלי, הלב שלי, הכוח שלי - אתם גדולים מהחיים. תודה לכל מי שעזר למשפחה שלי כשאני לא יכולתי לעזור. תודה לחברים שלי, שתמיד האמינו ותמיד חיכו.

"תודה לעיר חולון על החיבוק הגדול. והתודה הכי גדולה - לבורא עולם, על הנס, על הכוח, על זה שאני כאן, על זה שאני נושם, חי ורואה שוב את האור. לצערי, יש עוד משפחות שמחכות, עוד חטופים שעדיין שם. אני עומד כאן גם בשבילם. לא נשכח, לא נוותר עד שכולם יחזרו הביתה. שנתיים חלמתי על הרגע הזה, שנתיים. אני בבית!"

מאות תושבי חולון יצאו לרחובות: קבלת פנים מרגשת לשורד השבי בר קופרשטיין // אבי כהן

שי קינן, ראש עיריית חולון, מסר: "בר, חולון מתרגשת לקראת שובך הביתה! עם ישראל כולו שואב ממך כוחות לתקווה גדולה, לחיזוק האמונה ולאהבת העם והארץ. ברוך בואך!" מקרב ההמונים אפשר היה לשמוע קריאות "בר, אתה הגיבור שלנו!" ו"חולון מצדיעה לך!"

אחת התושבות, רונית אזולאי, אמרה בהתרגשות: "לא הכרתי אותו אישית, אבל כולנו הרגשנו שהוא הבן של כולנו. לראות אותו חוזר זה מחמם את הלב". תושב אחר, גבי לוי, הוסיף: "בשנים האחרונות היו הרבה רגעים קשים, והיום סוף־סוף יש יום של שמחה, יום שמחזיר אמונה".

בני נוער רבים הגיעו וסיפרו כי הכינו שלטים ותלו סרטים צהובים ודגלים והחזיקו בלונים סגולים ברחוב לקראת שובו. "זה רגע שלא נשכח", אמרה יעל, בת 16. "כששמענו שהוא חוזר, רצינו שכל העיר תראה לו כמה הוא אהוב".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר