הם כותבים שהם לא רוצים לחיות, שואלים כמה כדורים צריך כדי לסיים את החיים, משתפים מהממ"ד ברגעים שבהם אזעקות מחרישות אוזניים והלב פועם בפחד. הם לא מבקשים לייקים - הם מבקשים הצלה. מאז 7 באוקטובר, ובעוצמה מחודשת בימי הלחימה מול איראן, מוצף המרחב הדיגיטלי בקריאות מצוקה של ילדים ובני נוער שפוחדים להיחטף, חוששים למות, תוהים אם יראו שוב את ההורים שלהם, והכל מתנקז לרשת.
מהנתונים שהגיעו לידי "ישראל היום" עולה כי בשבוע הראשון של מלחמת "חרבות הברזל", בין 8 ל־12 באוקטובר 2023, טופלו במוקד 105 להגנה על ילדים ברשת 128 פוסטים של ילדים ונוער, שכללו ביטויי מצוקה, חרדה ודיכאון, מתוכם 107 פוסטים היו קשורים ישירות למצב הביטחוני. 57% מהפוסטים שנענו כללו ביטויי דיכאון וחרדה, 38% מהפוסטים עסקו בקשיי חיים.
בשבוע השני של המלחמה, 61 פוסטים כללו ביטויי מצוקה, חרדה ודיכאון, מתוכם 31 פוסטים היו קשורים ישירות למצב הביטחוני. 52% מהפוסטים כללו ביטויי דיכאון וחרדה, 45% מהפוסטים עסקו בקשיי חיים.
טרום מבצע "עם כלביא" - בימים 12-8 ביוני, ניתן מענה ל־71 פוסטים, ובימי המבצע, 19-15 ביוני, טופלו 64 פוסטים שביטאו מצוקות, פחד מאזעקות, ממוות ומאנשים שנהרגים, פחד מרצח וממלחמה, פחד מהפגזות ומתופעת הנעדרים.
מגינים על הילדים
מאחורי המסך השקט אך הערני עומד מיזם "אבירי הרשת" של המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת במשרד לביטחון לאומי, הכולל את מוקד 105 המורכב משוטרים ואזרחים. לדברי ראש המטה, ד"ר נאוה אביגדור, ראשת האגף האזרחי במטה - אשר תשתתף בוועידת החינוך של "ישראל היום" בשבוע הבא, פרויקט "אבירי הרשת" הוא מערך התנדבותי הפועל מסביב לשעון ונמצא בקו החזית של המאבק על נפשם של הילדים. מאיישים אותו 36 מתנדבים ומתנדבות, חלקם בוגרי מערכת הביטחון, מנהלי בנקים לשעבר ואנשי הייטק, שמנטרים את הרשתות החברתיות בעזרת מילות מפתח ומנגנוני התרעה.
לדברי ליהי גרסון־אלי, מנהלת תחום בכירה מניעה וקהילה במטה, המתנדבים מחפשים את האותות הקטנים שמעידים על מצוקה, ומגיבים מייד. "אנחנו לא מחכים שילד יתמוטט - אנחנו מתערבים בזמן אמת. לכולנו יש ילדים, וזה קשה לקרוא פוסטים של ילדים שחוששים שהמוות יפגוש אותם. במלחמה מול איראן נתקלנו בפוסט של ילד שסיפר איך הבית שלו נפגע וכל הזיכרונות שלו הלכו, והוא תהה בייאוש 'מה אני עושה?'"
בסך הכל, מתחילת הפרויקט בספטמבר 2022 ועד היום נענו 9,478 פוסטים, והועברו למוקד 1,357 אירועים פליליים וחשש לחיי אדם. כל מקרה אובדני או פלילי מועבר ישירות למוקד 105 ומטופל. כך, למשל, מקרה שבו נערה שיתפה כי פוגעים בה בבית, אותר וטופל בתוך שעות. המתנדבים, המשתייכים לאגף האזרחי של המוקד, עונים בפומבי לשאלות קשות לא רק כדי לעזור, אלא גם ליצור סביבה דיגיטלית תומכת, מכילה ואמפטית.
"ברשת קל יותר לילדים לחשוף את מה שכואב להם", אומרים אנשי המיזם. "הם לא פונים להורים ולא למורים, אבל ברשת הם כותבים את האמת, ואנחנו שם כדי לקרוא אותה ולהציל אותם", אומר גורם בכיר במטה.
מגזרים סגורים
המצוקה, לדברי אנשי המטה, נרחבת וכוללת גם מגזרים סגורים יותר כמו זה החרדי. בני נוער חרדים, למשל, משתפים ברשת על יציאה מהארון ועל סבל כפול - אישי וחברתי. גם הם מופנים לעמותות מתאימות, ללא שיפוט וללא דיחוי.
ומה עם המדינה? לטענת אנשי המקצוע מדובר בקושי שמצריך פתרון רב מערכתי. "מדברים עכשיו על פוסט־טראומה בעקבות 7 באוקטובר והמלחמה בעזה", אומרים במטה. "הילדים כבר בפוסט־טראומה, אי אפשר לטאטא את זה. אי אפשר לחשוב שאחרי שנתיים של מלחמות, אזעקות וטילים הם פשוט יהיו חזקים. הדור הזה עבר קורונה, מלחמות, ממ"דים, פחד קיומי יומיומי. הוא שבור. הוא בפוסט־טראומה, הוא צריך הצלה, לא הכחשה. מה שפעם היה 'פשוט עוד פוסט' הפך לאות חיים, ומה שפעם היה רשת הפך לחבל ההצלה האחרון של ילדי ישראל".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו