בשנות הארבעים של המאה העשרים, שעה שסטאלין שטף את ברית המועצות הקומוניסטית בנהרות של דם והפך אותה למעצמת־על גרעינית שמטילה אימה על המערב הדמוקרטי, התעוררה תנועה משמעותית בקרב אנשי שמאל במערב – במיוחד בבריטניה – שראו בסטאלין, בקומוניזם ובברה"מ את "השוטר הסוציאליסטי" הטוב והמוסרי של העולם, זה שמתייצב מול הקפיטליזם האמריקני והתפשטותו המסחררת. בטיפוסים הללו דבק הכינוי "אידיוטים שימושיים" – אנשים שטמטומם ועיוורונם הפכו אותם למשרתים של תעמולה ומשטרים מפלצתיים, מתוך תחושה שהם "בצד הנכון של ההיסטוריה".
גרטה טונברג: ממחאת אקלים להובלת משט - איך היא פרצה לחיינו?
מה שיפה בהיסטוריה הוא שהיא יודעת להצביע על מי שטעו בהבנתם את ההווה באופן מגוחך ומביש. אך הבעיה בהיסטוריה היא, שהיא זקוקה לפרספקטיבה ולזמן כדי לדייק את מסקנותיה. כך או כך, נדמה שטמטום שימושי הפך למגיפה ממארת במערב של ימינו. המערב השטחי, שצורך את עיקר החדשות שלו מכלי תקשורת צעקניים, מגמתיים וחד־צדדיים במיוחד – המערב הזה ממהר לאמץ לליבו "טובים" ולסמן "רעים", לרוב מתוך בורות מחרידה ממש, תוך שימוש בסיסמאות, קלישאות והנחות יסוד כוזבות ומעוותות. אלה מצטלמות מצוין בטיקטוק, מודפסות באופן סקסי ונחרץ על טי־שירטים ושלטים, ומעניקות המון נקודות זכות ריקות לאיזה צייד טרנדים תקשורתיים־פוליטיים, כשהוא ניצב מול תמונת הפרופיל של אידיוט כזה בפייסבוק או בטוויטר – שעה שזו מקושטת ב"פרי פלשתיין", "סטופ דה ג'נוסייד אין גאזה" ואחיותיהן המטומטמות לא פחות.
אחת מנערות הפוסטר המפורסמות ביותר של התופעה המגוחכת הזו היא ילדת הפלא השבדית, גרטה ת'ונברג. הילדה – שהייתה לסמל של המאבק בהתחממות הגלובלית בעשור הקודם – נשאה מאז עיניה למעמד של סלבריטאית בינלאומית בתחום הטרנדים האופנתיים של דעת הקהל בשמאל המערבי. ובאופן צפוי יותר מהצפוי, הפעילה הפוליטית מטעם עצמה נושאת כעת את עיניה לגרוף מניין לייקים אסטרונומי על גבה השחוח של – ובכן – ישראל, הדמון התורן של המערב. זו שאיש אינו זוכר עוד את עילת 7 באוקטובר שלה למלחמה; זו שתויגה ומותגה בשנה וחצי האחרונות כהמשכה המזרח־תיכוני של מילושביץ' והיטלר. ואפילו השם סטאלין – הא! האירוניה! – נזרק לחלל הרפרנסים ההיסטוריים המעוותים שכל איש שמאל נאור וחתיך נפש במערב עושה בהם שימוש כדי להרגיש שותף למאבק "צודק". לא איראן, לא חמאס, לא שלטון דאע"ש בסוריה, לא מדינת חוקי השריעה סעודיה – ישראל הדמוקרטית, שעל אדמתה בוצע טבח בממדים היסטוריים, היא הדמון. טוב, כאמור – אידיוטים.
המשט העלוב לעזה, שעל סיפונו כבר מצחצחת גרטה שלנו את פיגיון הטוויטר שלה, צפוי לעורר מהומה בינלאומית ודאית כאשר יגיע למימיה הטריטוריאליים של ישראל; הוא יסב נזק תקשורתי ותדמיתי נוסף לישראל ולמעמדה החבול והמרוט ממילא במערב – אך לפחות יזכה את גרטה במועמדות לפרס נובל לשלום. אחרי שזו נבחרה לאשת השנה של מגזין "טיים" בשנת 2019 (כמה סקסי פוליטית ותקשורתית!), אין לגחך על האפשרות שת'ונברג תזכה בפרס היוקרתי – על גבה של ישראל.
אך בדומה מאוד למשט המרמרה, שהסב לישראל נזק אדיר והפך את טורקיה למדינת אויב דה־פקטו, גם המשט הזה צפוי להפוך לפיגוע תקשורתי בינלאומי עבורנו – ואולי אף להידרדרות דיפלומטית מול מדינות אירופאיות. ההחלטה של ישראל למנוע מהספינה "מדלין" לעגון בחופי עזה היא אמנם צודקת ונכונה עקרונית, אך זו לא החוכמה. אחרי הכול, כמאמר הביטוי – "אסור להיגרר לוויכוח עם אידיוט, שכן הוא תמיד יגרור אותך לרמתו" – כך צפויה ישראל להפוך לאידיוט השימושי של גרטה וחבריה האידיוטים; לשחק לידיהם תקשורתית, ולזכות אותם בנקודות זכות שבאופן מעוות רק יחזקו את טענתם שישראל אינה דמוקרטיה שוחרת שלום, אלא קלגס שנלחם אפילו בפלורנס נייטינגייל המודרנית – גרטה צחורת הלב.
על ישראל לבלוע את הגלולה המרה. לאפשר לספינה לעגון בעזה. לאפשר לגרטה וחבריה להעלות כמה סטוריז מעזה, ולתת למשט הזה להסתיים ללא קונפליקט. תמונות של לוחמי שייטת מסתערים על הסיפון, או של ספינת חיל הים שחוסמת את דרכה של גרטה – אלה בדיוק התמונות שגרטה ושונאינו בתקשורת המערבית רוצים לראות. אסור לנו לתת להם אותן. יש לאפשר לאידיוטים להמשיך בענייניהם, לחשוק שיניים, ולקוות – אם לא לנקודות זכות, אז לפחות לאירוע תקשורתי פעוט בהרבה מזה שגרטה מייחלת לו ולטרנד החדש שעליו היא רוכבת. את העוגה הזאת של אסון ההסברה הישראלית אנחנו אפינו, וכעת עלינו לאכול אותה. בשקט. ולוודא שלא תיתקע לנו בגרון. ובעיקר – עלינו לנהל את המאבק התקשורתי לא ממקום נעלב ורגשני, אלא ממקום שכלתני. אסור שנהיה אידיוטים. אסור שנאפשר לאידיוטים במערב לגרור אותנו לרמתם.