השכלה, דת וכלכלה: מחקר בדק - למה נשים ערביות בישראל מניקות פחות?

מחקר חדש, ראשון מסוגו בישראל שמתפרסם לאחרונה שופך אור על הסיבות שבגללן נשים ערביות – מוסלמיות ונוצריות – מפסיקות להניק מוקדם מהמצופה.

המחקר נערך על ידי צמד חוקרים מהחוג לסיעוד במכללה האקדמית רמת גן, הד"ר חאלד עואודה והד"ר מוחמד סבאח, והוא התפרסם לאחרונה בכתב העת המדעי "Nutrients".

הנתונים, לדבריהם, מאוד מטרידים: על פי משרד הבריאות, רק 17% מהנשים הערביות מצליחות להניק בלעדית במשך ארבעה חודשים לאחר הלידה, לעומת הממוצע הארצי, העומד על כ-35%.

"השאלה שמעסיקה אותנו היא לא רק כמה מניקות, אלא למה הן מפסיקות", מסביר ד"ר חאלד עואודה, ראש התכנית לתואר ראשון בסיעוד במכללה האקדמית רמת גן את המניע לחקר הנושא. "רצינו להבין מה קורה שם – בין האישה, המשפחה, הדת ומקום העבודה. בסופו של דבר ההנקה אינה רק פעולה טבעית, היא גם תהליך חברתי ותרבותי, שמושפע מגורמים סביבתיים שונים".

המחקר, שנערך בקרב 349 נשים ערביות נשואות בגילאי 21-45, בחן שורת גורמים סוציו-אקונומיים, דתיים, תרבותיים ותעסוקתיים אשר משפיעים על ההחלטה להפסיק להניק. להפתעת החוקרים, נמצא כי דווקא רמות דתיות גבוהות – שבמחקרים אחרים נקשרו לתמיכה בהנקה – העלו את הסבירות להפסקה מוקדמת.

"יש קושי ממשי להניק במרחבים ציבוריים בחברה הדתית, לעיתים מתוך תחושת צניעות או לחץ חברתי", מסביר הד"ר מוחמד סבאח, מרצה לסיעוד וניהול מערכות בריאות במכללה האקדמית רמת גן. "בנוסף, במשפחות מרובות ילדים, כמו שיש בחברה הדתית, עומס המשימות על האם עצום – מה שפוגע ביכולת להתמיד בהנקה".

עוד נמצא במחקר כי נשים ערביות נוצריות נוטות להפסיק להניק מוקדם יותר ממוסלמיות. להשערתם של החוקרים, מדובר בהשפעה של נורמות תרבותיות, רמות דתיות שונות, תמיכה משפחתית ופערים בהשכלה. גם נשים עם תואר אקדמי או עבודה במשרה מלאה הפסיקו להניק מוקדם יותר – לעיתים בשל קושי לשלב בין עבודה לתינוק, ולעיתים בגלל העדר תנאים בסיסיים במקומות העבודה. "כשהמדינה לא יוצרת מסגרת תומכת – האחריות נופלת כולה על האם ושיעורי ההנקה ממשיכים לצנוח", מדגישים החוקרים.

תמיכה משפחתית, כך נחשף במחקר, היא גורם קריטי להמשכיות ההנקה. עידוד מצד בני זוג, סיוע במטלות הבית, הקשבה והפחתת לחצים נמצאו כמשפיעים ישירים על המשכיות ההנקה. "כשהמשפחה מאמינה באמא, גם היא מאמינה בעצמה", אומר ד"ר עואודה. "אבל כשאומרים לה: 'אולי תנסי מטרנה, אולי אין לך מספיק חלב' – זה מכרסם בביטחון שלה". לדבריו, הלחץ להפסיק להניק או חוסר גיבוי מהמשפחה הקרובה פוגעים משמעותית בשיעור ההנקה.

"אם לא נייצר תנאים תומכים – המספרים יישארו נמוכים", קובעים החוקרים ומוסיפים כי "נדרש שיפור מיידי של איכות ההדרכה, שינוי גישה מצד מערכות הבריאות, והתאמות תרבותיות למגוון האמונות וההרגלים של נשים ערביות בישראל". לדבריהם, האחריות לשיפור המצב לא מונחת רק על כתפיהן של האימהות. "מערכת הבריאות, הקהילה והמדינה – כולם שחקנים משמעותיים. אנו ממליצים על תוכניות התערבות ייחודיות בשפה הערבית, הכשרת צוותים רפואיים בהתאמה תרבותית, סדנאות קהילתיות להעלאת המודעות לחשיבות ההנקה, ושיפור מדיניות העבודה כך שתאפשר לאימהות להמשיך להניק גם לאחר חזרתן לשגרה".

החוקרים מדגישים את תפקידם החשוב של מקומות העבודה וממליצים גם על הקמת חדרי הנקה, הענקת הפסקות מותאמות, גמישות תעסוקתית והארכת חופשת הלידה – כהכרחיים במאמץ הלאומי לעידוד ההנקה. לשם כך, מוצע במחקר לספק מענקים או תמריצים כלכליים למעסיקים שישכילו ליישם מדיניות ידידותית להנקה.

המחקר הסתיים רק לפני חודשיים, אך השניים כבר חושבים על המשך הדרך. "אנו שואפים להרחיב את המחקר לנשים בדואיות, יהודיות ודרוזיות, כדי לשרטט תמונת מצב שלמה של הנקה בישראל ולגבש מדיניות מותאמת יותר. בנוסף, נבחן לעומק גם ההשפעות הפסיכולוגיות, התנאים במקומות העבודה, ותפקידם של בני הזוג בתהליך ההנקה". בעיני החוקרים עואודה וסבאח, ההנקה היא לא רק עניין ביולוגי, "היא גם מראה תרבותית, חברתית וכלכלית – וככזו, היא חייבת לעמוד בראש סדר העדיפויות שלנו", הם מסכמים.