המשחק חייב להשתנות: אפס סובלנות כלפי הבריונים שגוררים את ישראל לתהום

אולי יש משהו חיובי במה שקרה ביום כיפור בכיכר דיזנגוף. אולי סוף־סוף מרבית יהודי ישראל יבינו לאן גוררים אותם בניגוד מוחלט לרצונם ולטובתם. יפנימו ויתחילו להפגין אפס סובלנות כלפי מי שגורר את הסובלנות הישראלית לתהום.

אפס סובלנות כלפי הבריונים הפשיסטים שמפוצצים תפילות יום כיפור בעיר העברית הראשונה, אפס סובלנות כלפי מי שכופרים ביסודות המדינה, כמו ישראל אייכלר, בעודם מכהנים כחברים בכנסת ישראל. כי הסובלנות הפנימית טבועה במהות שלנו, למרות הפתיל הראשוני הקצר של לא מעטים. היא מחברת את הרוב המוחלט של שותפי המפעל האנושי הייחודי ששמו מדינת ישראל. 

עסקני המחאה שפרסמו הודעה מתפתלת לא נקיים מאשמה. כי מה שהתחולל בדיזנגוף יונק מהמשנה שמטיף לה אהוד ברק, מקדם מלחמת האחים. וזה מתחבר גם להתקפות על פורום קהלת

הסובלנות מאפשרת את התופעה המהפכנית של שיבת ציון ותחיית ציון המודרנית. במסגרתה הגיעו וחיים פה אנשים שונים כל כך, בעלי השקפות, מנטליות ומנהגים מגוונים, שיחדיו הרכיבו יצירה משותפת, משובחת ומעולה, למען מטרה משותפת.

כל נדרי שיתופי

את כל נדרי השנה ביליתי בתפילה שוויונית שהתקיימה בעין כרם בירושלים. שוויונית כיוון שגברים ונשים התפללו יחדיו, ללא שמץ מחיצות, וכשליחת הציבור שימשה אישה צעירה וכריזמטית. הנוסח היה מה שמכונה קונסרבטיבי, הרוח - מחבקת, מרוממת נפש ומקרבת ליהדות.

לעומת זאת, ביום הכיפורים שעבר התפללתי בבית הכנסת שבגבעת החרסינה, בקריית ארבע. המנהגים בו מסורתיים, כולל מה שמכונה באחרונה הפרדה מגדרית, אבל הרוח סובלנית ומחבקת לא פחות. לפני שנים עלתה בתי הבכורה לתורה בבית כנסת אורתודוקסי בעיר הקודש, שבו קיימת הפרדה באמצע בין גברים לנשים, אבל גם הנשים משמשות שליחות ציבור ועולות לתורה. בתי השלישית עלתה לתורה אצלנו בבית, בהדרכתו ובהובלתו של רב רפורמי ידען ומאיר פנים. גם הוא העמיד לרשותנו חוויה יהודית מחבקת ומרוממת.

הזרמים האלו הם האבנים שמרכיבות את הפסיפס המרהיב של היהדות הישראלית. וכן, גם ליהודים שלא מגיעים לבית הכנסת ביום כיפור אבל מרגישים חלק מאיתנו, יש חלק חשוב בשלם המשותף. יש יופי והצדקה לכל מרכיב, יש עוצמה בעובדה שהם מכילים ומאפשרים לכל אחד לחיות ולהתפלל על פי דרכו. זהו, אגב, גם מרכיב יסודי ומכונן ברוח הדמוקרטית והליברלית. יחד הצליחה החברה הזו להגיע רחוק מאוד, עד היום.

לישראל זעירא ול"ראש יהודי" שלו יש בהחלט סדר יום ושליחות. אין שום גילוי מרעיש בכך שהם רוצים להביא יותר יהדות בנוסח שלהם - הנוסח הדתי הלאומי הקלאסי, לעיר תל אביב. וכן, יהודים נהגו להתפלל כל השנים בהפרדה, בדומיננטיות גברית מובהקת. מי שאוהב את זה - יצטרף; מי שסולד - ינסה לשנות או ישמור מרחק. דווקא העיר שמתיימרת להיות הסובלנית והפתוחה ביותר, הליברלית מכל, היתה אמורה לקלוט בנונשלנטיות גם את הגוון הזה. היתרון בדמוקרטיה ובסובלנות הוא, שמי שחושב אחרת יכול לנסות לקרב לדרכו באותן השיטות.

נאה דורש

אם יש בתפילות של ראש יהודי משום תקיעת אצבע בעין של חילוני תל אביב, הדבר נכון שבעתיים לגבי יוזמי מצעד הגאווה בירושלים. ומי שדורש סובלנות מאלו שהמצעדים מטריפים אותם, שיתחיל לנשום עמוק בעצמו. הדמוקרטיה והפלורליזם מחייבים לכבד את מי שרוצה להתפלל ואפילו לקיים מופע מוזיקלי בהפרדה, בדיוק כמו את מי שרוצה לחולל במופעי טרנסג'נדרים בחוצות עיר הקודש.

אם יש דבר שחייבים לקדש הוא סובלנות הדדית. קו הסובלנות נגמר רק היכן שמנסים להשתלט על שירותים ומשאבים ציבוריים, או לכפות דרך חיים ולבוש, בתחבורה הציבורית או בחוצות העיר. את מי שמנסה להכתיב לאחרים צריך לעצור בנחישות, לא את מי שמנסה לשכנע ולקרב לדרכו.

וכאן שורר דמיון מצמית בין מי שמנסה להכתיב לנשים לשבת מאחור באוטובוס למי שלא מסוגל לשאת תפילות שלא על פי דרכו. לא להתבלבל, מי שפוצץ בבריונות את התפילות בכיכר דיזנגוף לא פעל בחלל ריק. קו הפעולה הזה מאפיין זרם דומיננטי בהנהגת המחאה. לא את מרבית הבאים להפגנות, אבל כן רבים ממי שמובילים אותם.

גם עסקני המחאה שפרסמו הודעה מתפתלת, שנועדה למזער את הנזק החמור שהבינו שנגרם להם, לא נקיים מאשמה. כי מה שחוללו הפשיסטים מדיזנגוף יונק מהמשנה שמטיף לה אהוד ברק, מקדם מלחמת האחים. זה מתחבר להתקפות האלימות על פורום קהלת ולפעולות רבות במחאה.

יש קרבה מבהילה בין הדינמיקה בכיכר דיזנגוף המופעלת בגייסות מובחרות של קפלן, לבין שיטות החולצות השחורות של התנועה הפשיסטית באיטליה, לצד הטרור של רובספייר ומנהיגי המהפכה הצרפתית. הדיכוי של הצד השני נעשה בשם עקרונות נאצלים - החירות, השוויון והאחווה.

לא מקרי שלצד כותרת הכזב "דמוקרטיה" עושים ראשי המחאה שימוש בסמל האגרוף של האחים המוסלמים האמריקנים ומקדמי אלימות בינלאומיים אחרים. ברוח הזאת גם קוראת מנהיגת המחאה, שקמה ברסלר, שלא להתחשב בקולות של מצביעי הליכוד ושותפיו. כי חופש הביטוי והפולחן הוא בדרכם בלבד, שמירת החוק - רק כל עוד זה משרת אותם.

מעניין מה יגידו המפוצצים מכיכר דיזנגוף שטענו כי הם אוכפים את פסיקת בית המשפט, כאשר אזרחים זועמים יפוצצו במכות את מי שחוסם את איילון או ישליכו בכוח את בריוני הזמבורות ברכבת. הרי על החוק חייבים לשמור. מעניין איך הם יגדפו את בג"ץ כשזה לא יפסוק לפי דרכם ויתחיל להיות באמת מגוון ופלורליסטי.

שעת חירום

אי אפשר למצות את הדיון הזה מבלי לומר משפט על חוצי הגבולות מהצד השני. כי הסובלנות הישראלית אינה יכולה לשאת גם את מי שלא מוכן לקחת כל חלק בנטל הלאומי, מי שרוצה זכויות ללא חובות. מי שלא משרת, לא בצבא ולא בשירות לאומי, לא לוקח חלק בעבודה אבל דורש זכויות, תמיכות וסובלנות כלפיו.

אינספור תירוצים כבר הופרחו, ועדיין לא השתנה דבר בגל הרציחות בחברה הערבית. אין ממשלה שפויה שיכולה לעכל את המשך ההשתוללות. אין מערכת משפט שיכולה לעמוד מנגד

כללית, הציבור הישראלי הפלורליסטי והמכיל נחטף על ידי קיצונים שמובילים אותו לאבדון. מחד מי שמובילים מחאה בשם הדמוקרטיה, אבל דוחפים לדיקטטורת מחשבות בנוסח שלהם; מאידך בדלנים נצלנים שהולכים ומתעצמים על בסיס מנעמינו, אבל מסרבים לקחת חלק במשא שעל כתפינו. כלפי שני הצדדים הגיע הזמן להתחיל לגלות אפס סובלנות.

אינסוף מילים כבר נאמרו ונכתבו, אינסוף זעקות כבר נזעקו, אינספור תירוצים והאשמות כבר הופרחו - ועדיין לא השתנה דבר. אנחנו במצב חירום, ואין ממשלה שפויה שיכולה לעכל את המשך ההשתוללות והרצח בחברה הערבית ובכלל. אין מערכת משפטית - יועצת משפטית, פרקליטות ושופטים - שיכולה לעמוד מנגד. חוקי המשחק חייבים להשתנות ומייד. שינוי החוק, האכיפה, דיני הראיות, הענישה - הכל כדי לשבור את מפרקת הרצחנות וההפקרות. כמובן, אם אנחנו חפצי חיים.