"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
פרשנות

ניכור, פחד והסתה - השיח נגד חרדים צריך לעבור מהעולם

פרשת גלית גוטמן מוכיחה שהשנאה היא רעה חולה שאסור לחיות איתה • מציאות שבה אנשים מפגינים נגד תקציב חינוך של ילדים היא חולנית • לא יכול להיות שתהיה לגיטימיות לתחושות כאלה כלפי קבוצה בת מיליון נפש

,עודכן
0השמעה
גלית גוטמן (ארכיון). צילום: קוקו

טובשפרשת גלית גוטמןבאה לעולם, טוב ששגתה, טוב שקמה מהומה וטוב שהתנצלה. השיח הבעייתי הזה, שהולך ומשתלהב כבר הרבה זמן, צריך היה להגיע לאיזושהי נקודת רתיחה, להתפוצץ ולגלוש. רק כך אפשר להביע בצורה חדה וברורה את הקביעה ההחלטית ששיח השנאה כלפי חרדים הוא פסול, פגום ולא לגיטימי, והוא צריך לעבור מהעולם.

יש מחלוקת אידיאולוגית חריפה בין חרדים לחילונים. ולמרות חריפותה, היא יכולה להתקיים מבלי שהמדינה תבער. בואו נאמר את האמת - נקודות החיכוך הולכות ופוחתות. ככל שהציבור החרדי גדל, מתרחשת היפרדות דה־פקטו בצורה אורגנית - ערים חרדיות שלא מפריעות לאיש, וערים חילוניות. בערים המעורבות כמעט לא נרשם שום חיכוך.

ובאשר להשפעה החרדית על צביון המדינה - זאת מצטמצמת למינימום שבמינימום בצורת סטטוס־קוו בנושאי דת. אפשר אמנם להתווכח עליו, אבל אפשר גם לחיות איתו.

מחאת יום השיוויון. פצע שמסוגל להגליד,צילום: אורן בן חקון

סוגיית הגיוס היא אכן פצע שצריך ויכול להיפתר, אבל השימוש במונחים של "פרזיטיות" ו"התחמקות" הוא מרושע ומקומם. מדובר בהכרעה, שגם אם היא לא צודקת - היא אידיאולוגית ולא תועלתית. ההאשמה בדבר אי־נטילת חלק בנטל המסים היא ילדותית. אנו חיים במדינה שבה המסים נקבעים לפי ההכנסות. בעלי הכנסות גבוהות מחזיקים לעיתים את בעלי ההכנסות הנמוכות.

ואל תספרו לי על שוק העבודה. בתא משפחתי חרדי שבו הבעל לא עובד - האישה עובדת. על תקציבים אני אפילו לא מוכן לשמוע, כי כך, לצערנו, נראית קואליציה שהרכבה משפיע על הפניית משאבי המדינה לכל מיני מקומות.

אם ישמעו לדעתי, אף אחד לא יקבל שקל. אבל אם כולם מקבלים - אזי כולם מקבלים. ומציאות שבה אנשים יוצאים לרחוב להפגין נגד תקציב חינוך של ילדים היא חולנית בעיניי, וזה חלק מהמגמה הכללית. ובכל מקרה - על כל הסעיפים הנזכרים אפשר להתדיין ואפשר להתווכח. אז מה מקור הפאניקה? מה מקור הטירוף? ומה מקור ניבול הפה? הלא דבר הוא.

השיח הוצף

התשובה היא שילוב עגום של נתק וניכור, פחד והסתה. וכל אחד מהם הוא רעה חולה בפני עצמו. כל זה צריך לעבור מהעולם, זה פשוט לא יכול להמשיך. לא בגלל החרדים, אלא בגלל החברה הישראלית, שכבר כל כך הרבה זמן לא נמצאת במקומות כאלה. לא יכול להיות שתהיה לגיטימיות לתחושות כאלה כלפי קבוצה בת מיליון נפש שהיא חלק חשוב ועיקרי בחברה הישראלית.

פתיחת שנת לימודים בבית שמש,צילום: אורן בן חקון

כל הוויכוחים האידיאולוגיים צריכים להתקיים וחייבים להתקיים, והם גם חשובים; אבל כשהכל טבול בשנאה ובהשתוללות - אז הכל פסול, שום ויכוח לא יכול להתקיים, ולכן קודם נטפל בשנאה. ועל כן, טוב שהשיח הזה נוצר והוצף וגלש. בואו נחליט שמכאן ואילך, שנאת חרדים (ושנאה בכלל) יוצאת מהחוק. החל מראש חודש סיוון תשפ"ג. תאריך טוב. אני בטוח שרובכם מסכימים איתי. אל נא אחיי תרעו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר