בתוכנית הרדיו שאני מגיש ערכנו השבוע חידון קטן. ביקשנו מהמאזינים לשתף אותנו במנהגים ייחודים ובסיפורים מקוריים מלילות הסדר המשפחתיים שלהם. את התוצאה אתם יכולים לנחש בעצמכם: אין משפחה אחת בישראל שחוגגת את הסדר כמו משפחה אחרת. אלה מצליפים בבצל ירוק, אלה משחקים בדגמי חיות, אלה ממלמלים הגדה ודי, ואלה בכלל אוכלים חמץ.
גם בקרב שומרי המסורת קיימים פולמוסים ומחלוקות שאלוהים ישמור: קטניות למזרחים, שרויה לאשכנזים, פיתות־מצות לתימנים, כן שמורה, לא שמורה, עגולה, מרובעת, מתומנת וחרוט. וכל זה קורה בלילה הגדול הזה, שבו מתכנסים כדי לציין דבר אחד: איך הקבוצה הזאת, שהיתה מורכבת מהרבה עבדים יחידים, התאחדה והיתה לעם. באמת, מתאים מאוד.
והאמת היא שכן. זה מתאים מאוד. מתברר שהמאפיין העיקרי של יחידים שהופכים לעם הוא זה - תודעה מפותחת שמקורה באכפתיות, קבוצתיות, כיתתיות, הצורך של היחיד בהגדרה העצמית, בדגלים ובעקרונות. שלא ימכרו לכם שטויות: מהרגע שאבותינו יצאו ממצרים, הם לא הפסיקו לריב אפילו לשנייה אחת. לפי חז"ל, חלקם בכלל לא רצו לצאת. אלה שכן יצאו התארגנו כמעט מיידית לפי שבטיהם.
אפילו בעת חציית ים סוף הם צעדו בתוך הים מחולקים לשבטים! כלומר - נס, הים נבקע לשניים, אבל אני, עם בני שבט שמעון האנרכיסטים האלה או עם בני שבט יהודה המתנשאים האלה - לא צועד, אוקיי? לא בים ולא ביבשה ולא בגבעתיים.
ואז התלונות במדבר והמרד במשה, והעגל! הו, העגל! וקורח ועדתו והמרגלים. ובארץ: שוב חלוקה לשבטים, והחטאים והמריבות וישראל ויהודה וחורבנות וגלות וגורל אכזר ורדיפות ותחייה גדולה ושיבה אל ארץ אבות - אבל עם אותו דנ"א ועם אותה המידה העקשנית והטבעית לחלוטין של מדנים ושל שבטיות, שבכל רגע מאיימת לפרק. אבל עם הזמן לא רק שהיא לא מפרקת - היא מבררת ומדייקת ובסופו של דבר הופכת להיות הסיפור עצמו - שבני עם אחד אנחנו, והמחלוקות נועדו להוציא לאור את המשותף בינינו.
ולכן, אנחנו לא צריכים את "הפסקת האש" החברתית־פוליטית כדי לחוג את החגים. בדיוק להפך - אנחנו צריכים את החגים האלה כדי להבין כמה דברים שיעזרו לנו לנהל את המלחמות בינינו. את חגי הלאום שבעוד חודש כדי להבין את גודל הנס ואת המחיר, ואת חג הפסח הבא עלינו לטובה - כדי להבין שהריב הוא חלק בלתי נפרד מהחבילה, כמו שהגיסה היא חלק בלתי נפרד מהמשפחה, ושעם שניהם אמורים להסתדר.
אז גם בחג הזה, יהודים אהובים, ריבו וחִגגו, חִגגו וריבו. והיה כי ישאלך בנך: מה זאת? ואמרת: ככה זאת, יהודים. חג שמח!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו