בשבוע שעבר התבשרנו מפי מנהל בתי המשפט, השופט יגאל מרזל, שהנורמות האתיות של שופטי ישראל הן מהגבוהות והמצוינות בכל העולם. אין לנו כמובן כל דרך לדעת על בסיס איזה מסד נתונים או מחקר השוואתי קבע זאת השופט מרזל, אבל רק לשם ההקשר, האמירה הזו נאמרה כתגובה לתחקיר ששודר ב"כאן 11", שבו הוצגה שורה של מקרים שבהם שופטי בית המשפט העליון, לרבות הנשיאה חיות, דנו בתיקים שיש להם מניעה לדון בהם בשל קשרים אישיים, משפחתיים או עסקיים.
ייתכן שהשופט מרזל קבע זאת לאור הנתונים היבשים. הרי איננו מכירים סיטואציה שבה שופט עליון הודח מתפקידו בשל החלטה של בית הדין המשמעתי. למען האמת, איננו מכירים בכלל מקרה שבו שופט עליון הועמד לדין משמעתי. המסקנה המתבקשת היא ששופטי ביהמ"ש העליון לא עוברים עבירות משמעתיות.
ליתר דיוק, איננו מכירים כמעט תלונות נגד שופטי עליון שנמצאו מוצדקות; הם כנראה סובלים ממבול אדיר של תלונות שווא. אזרחים רבים מתנכלים להם ללא כל סיבה. לראיה, בשנים 2015־2018, רק אחוז וחצי מהתלונות שהוגשו נגד שופטי בית המשפט העליון נמצאו מוצדקות. במספרים, מדובר ב־2 מתוך 130 תלונות בתקופה של 4 שנים.
ומובן ששופטי העליון אינם דנים לעולם בתיקים שבהם אסור להם לדון על פי החוק. בקשות לפסילות של שופטי בית המשפט העליון מוגשות לעיתים רחוקות מאוד, ונדחות ברוב המוחלט של המקרים.
כל אדם סביר יגיע למסקנה שאכן, שופטי ישראל, ובמיוחד שופטי בית המשפט העליון, התברכו בנורמות אתיות גבוהות ומצוינות. הכוונה כמובן לאדם סביר, שלא יודע שגם אם שופט בביהמ"ש העליון סרח, כשל או טעה, בסופו של כל תהליך, יישבו חבריו לעבודה, שיגלו את ההבנה המקסימלית למניעיו ולפעולותיו, ויעניקו לו את מרב רוחב הלב.
נתחיל באתיקה ומשמעת. דמיינו סיטואציה שכמובן לא יכולה לקרות בבית המשפט העליון. נניח, למשל, שופט שמשקר או אחד שדן בתיק שאסור לו לדון בו בשל ניגוד עניינים. מי ידון בעניינו? כללי האתיקה נקבעים על ידי שופטי העליון. ועדת האתיקה ממונה על ידי נשיא בית המשפט העליון. בית הדין המשמעתי חייב לכלול רוב של שופטי עליון מכהנים או בדימוס, והרכבו נקבע על ידי שופטי העליון המכהנים.
אם חלילה בית הדין נתן החלטה שלא תמצא חן בעיני השופט הנדון, הוא כמובן יגיש בג"ץ - ובבג"ץ ידונו חבריו לכס השיפוט. ואם מדובר בעניין שאולי אינו מצדיק העמדה לדין משמעתי, אלא רק תלונה לנציב תלונות הציבור על שופטים? בתפקיד הנציב מכהן שופט בית המשפט העליון בדימוס, שפרש אך לאחרונה וישב עם השופט הנלון בתיקים רבים.
אך אל תדאגו, ניתן ליזום הליך של הדחה באמצעות הוועדה לבחירת שופטים. אלא שלצורך הדחת שופט, נדרש רוב של שבעה מתוך תשעה חברי ועדה, ובוועדה חברים, שוב ניחשתם, שלושה שופטים מבית המשפט העליון. אז ככל הנראה, השופט מרזל צודק, שופטי ישראל - ובמיוחד שופטי העליון - הם ברמה אתית גבוהה ומצוינת, וגם אם לא, הם כבר ידאגו שלא נדע זאת לעולם.
עו"ד שמחה רוטמן הוא היועץ המשפטי של התנועה למשילות ומחבר הספר "מפלגת בג"ץ"
