דמוקרטיה בתנאים מגבילים: הגיע הזמן שבכירים בעולם המשפט יסתכלו במראה

"עכשיו הממשלה רוצה להשתלט על הרשות השופטת, התקשורת והאקדמיה", התריע השבוע שופט העליון בדימוס חנן מלצר, לשעבר יו"ר ועדת הבחירות, וכיום נשיא מועצת העיתונות. הדברים נאמרו בכנס באוניברסיטת רייכמן, וכללו אזהרה מפגיעה בטוהר הבחירות. "אם זה יקרה", המשיך מלצר, "נהפוך מדמוקרטיה למשהו שאיננו דמוקרטיה". ואם עקבתי נכון, הדברים נאמרו גם ביחס ליוזמות של שר התקשורת, ד"ר שלמה קרעי, שלגביהן קבע השופט שהן מקרבת אותנו ל"צפון קוריאה. לשם הם רוצים שנגיע".

דאגה כבדה, נוגעת ללב, עוכרת שלווה ממש, לגורל הדמוקרטיה. כמעט השתכעתי בכנותה. אלא שהדברים נאמרו יממה אחרי הצעתם הידידותית של שופטי נתניהו, להסיר את סעיף השוחד מכתב האישום בתיק 4000. וברגע הזה, בתזמון הזה, ובתוך ההקשר הזה, זה מה שדחוף לשופט עליון לשעבר לומר? זו הסכנה הגדולה לדמקורטיה? 

אגרוף בפני הדמוקרטיה

כצפוי, נציגה המובהק של האליטה המשפטית מביע דאגה מפגיעתה האפשרית של ממשלת ימין בדמוקרטיה, מבלי לתת את הדעת – ואת הדין – על המכה הברוטלית, האלימה, ההרסנית ביותר שאי פעם הונחתה על הדמוקרטיה בישראל. לא מידיהם של "ליכודניקים" או "ביביסטים" או צ'חצ'חים", אלא מידיה של מערכת המשפט הישראלית, זו שהוא בשר מבשרה; זו שהוא מייצג כיום בשדה התקשורת, בכובעו כנשיא מועצת העיתונות.

המערכות מעצבות התודעה, והאליטה המשפטית בישראל, יעשו ככל יכולתן מכאן והלאה, לגמד את הקריסה המשפטית של תיק 4000 לדרגה של "כשל מקצועי". משחק האשמה, מה שמכונה בעגה התקשורתית Blame Game, נפתח. חסידיה של המערכת בעיתונות, כבר הפנו את החיצים לשופטים עצמם – שבגלל איטיותם, או סבלנותם, או כניעתם לדרישות "הנאשם" – מסמסו את המומנטום הציבורי והתקשורתי להגיע להרשעה מהירה.

אסור לתת לזה לקרות. בוודאי שהתיק הזה רצוף מחדלים וכשלים מקצועיים, ויותר מכך: עברות אתיות, ואולי אף פליליות, בפתיחת הליכי חקירה ללא אישור, בהפרה גסה של זכויות חשודים ונחקרים, חדירה איומה לפרטיות ושימוש בכלי חקירה ואיסוף ראיות גבוליים. ספק אם אלה ייחקרו ברצינות אי פעם; ספק גדול אם מישהו יישא באחריות להפרה הנפשעת של כל נורמה משפטית ומוסרית בדרך להגשת כתב האישום הרשלני הזה, שכפי שכולנו מבינים השבוע, סובל מסטנדרט מקצועי ירוד. תפארת הבינוניות.

אבל המחדל המקצועי בטל בשישים לעומת הפגיעה האנושה בדמוקרטיה. לא רק ברמה המהותית, של הפללה תקדימית של פרקטיקה תקשורתית אלמנטרית. אלא בליבה העמוקה ביותר של משטר דמוקרטי: שיבוש רצון העם וחבלה בבחירות.

אלה לא הפרזות. ההשלכות של הגשת כתב האישום על כיוון התפתחותה של המערכת  הפוליטית היו ברורות כשמש לקבריניטי מערכת האכיפה והמשפט. הם לא הסתירו זאת. "אי אפשר היה לנחש שרה"מ לא יתפטר", התוודה מפכ"ל המשטרה לשעבר, רוני אלשיך. אי אפשר היה לנחש "שהמפלגה לא תגיד שהוא צריך להתפטר". הדברים נאמרו בראיון לגלי צה"ל ביוני 23', בשיא המאבק נגד הרפורמה המשפטית; ההקשר הפוליטי ידוע.

אלשיך, שמשום מה נחשב בחוגים מסוימים לסמל של ערכיות וממלכתיות, למרות תרומתו המכרעת לרמיסת הדמוקרטיה הישראלית ולקיטוב החברתי שנבע ממנה, לא לבד בזה. מי שהיה אז פרקליט המדינה, עו"ד שי ניצן, צוטט ביוני 2019, בעיתון "גלובס", מתוך "שיחות סגורות", באופן ברור: "נתניהו לא יכול לחזור ולקבל את המנדט לשם הרכבת הממשלה", דיווח אז אבישי גרינצייג, "טענתו של ניצן היא כי גם אם ראש הממשלה אינו מחויב להתפטר, הוא לא יכול להתחיל ולכהן כראש ממשלה עם כתב אישום נגדו".

ההיסטוריה תשפוט, אולי, מה היה פה: פגיעה מכוונת, מודעת, ביכולתם ובזכותם של אזרחי ישראל לבחור במנהיגות הפוליטית שלהם, באמצעות סילוק המועמד שזכה לתמיכה הרחבה והמוצקה ביותר – או פשוט צפצוף בוטה על הזכויות הדמוקרטיות של הציבור הישראלי; וליתר דיוק, של חלק מאד מסוים בציבור הישראלי.

מה שברור הוא, שהמוטיבציות העמוקות בארוע חורגות ממאבק בשחיתות שלטונית או אכיפת חוק. מה שעוד יותר ברור הוא, שהאליטה המשפטית בישראל, ראשי מערכת אכיפת החוק, פעלו מתוך זלזול עמוק והתנשאות גסה כלפי מצפונם הפוליטי של מילוני אזרחים בישראל. הם ידעו שפעולתם תיצור עיוות בלתי נסבל של מימוש הרצון הדמוקרטי. הם ציפו לכך שכתב האישום ירחיק מהזירה מועמד בולט, באופן שיטה לחלוטין את מערך המתמודדים בבחירות או את תוצאותיהן. הם חוללו ביודעין פגיעה אנושה בדמוקרטיה. הם גזלו מידיהם של ישראלים רבים את זכותם לממש את רצונם הפוליטי, משום שהם פשוט לא סופרים אותם ואת השקפת עולמם. והם גרמו במודע למשבר פוליטי ולקונפליקט חברתי בקנה מידה הרסני.

אפשר לשכוח מחשבון נפש

בתרבות שוחרת דמוקרטיה, אישים כמו שי ניצן, אביחי מנדבליט ורוני אלשיך, היו מסולקים  מהפרהסיה, ספונים בבתיהם, מבוישים עד אחרון ימיהם על חילול הדמוקרטיה ויצירת הקיטוב והמשבר הפוליטי החמורים בתולדות המדינה. אבל תחת ההגמוניה התרבותית של האליטות הישראלית, שי ניצן מחזיק בתפקיד ממלכתי יוקרתי במוסד לאומי נחשב (הספרייה הלאומית), אביחי מנדבליט צונח לפרופסורה במוסדות להשכלה גבוהה, מחנך את דור המשפטנים הבא, ומשתתף בכנסים נגד הממשלה לצד שקמה ברסלר, ורוני אלשיך ממשיך להתיש את הציבור בהטפות מוסר על ערכים.

והשופט לשעבר מלצר? מזהיר מפני הממשלה הנבחרת בשבוע שבו נחשפת ערוותם של עמיתיו, במקום לארגן, כנשיא מועצת העיתונות, כנס חירום תחת הכותרת: "חשבון נפש משפטי ותקשורתי – על העוול האיום שגרמנו לבנימין נתניהו, על זכות שגזלנו מידי מילוני אזרחים, ועל האסון שהמטנו על הדמוקרטיה ועל החברה בישראל".

אל תבנו על זה.