עדיף ציפור אחת ביד מאשר מדינה מתפוררת

נשיא אונ' ת"א, פרופ' אריאל פורת, כתב איגרת ובה כי ״המצב המשפטי הוא בהיר כשמש בצהריים: על הממשלה, ועל כל אנשי השירות הציבורי לציית לבית המשפט ולו בלבד".

מודל הדמוקרטיה המוקדמת של שלטון אצילים ופילוסופים, או בגרסה הישראלית: שופטים, מצא לו אחיזה נרחבת בתודעה הישראלית.  ד"ר שאול כהן, עד לא מכבר בכיר במחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, הגיב "עולם הפוך. בעולמו של פרופ' פורת ציות של הכוחות המזוינים במדינה לאנשים שאינם נבחרי ציבור זו דמוקרטיה! אולי בספרי התיאוריה של מלומדים (ישראלים בלבד). בספרות משווה, בוודאי בעולם המעשי האמפירי, אף אחד לא קורא למדינות כאלו דמוקרטיה".

המשבר החוקתי מציף את הפערים בין התפיסות הנאחזות בציבור ובאקדמיה לגבי המודל הרצוי לדמוקרטיה - מושג אחד, אך רב משמעויות. החברה הישראלית סיגלה תודעה משפטית. כאשר נושא עולה לדיון הציבורי, עוסק השיח בשאלה מה עובר בג"ץ ומה לא - ולא בשאלת המהות.

אדם המזוכה מן הדין הפלילי מקבל חסינות גם מן הדין האתי־ציבורי. "הוא שילם את חובו לחברה", נאמר על מורשעים המבקשים לשוב אל חיק הציבוריות כאילו מעולם לא חטאו. בתרבות כזו אין להתפלא שהממשלה מתקשה להעביר את הרפורמה המשפטית המבקשת למעשה למחוק אותה תרבות שהשתרשה פה רבות בשנים - בצדק או שלא, זה לא משנה.

למעשה, גם מהפכתו המשפטית של השופט לשעבר אהרן ברק לא בוצעה באחת כמי שהפיל את הבסטיליה. זו בוצעה משך עשרות שנים ולכן הוטמעה: בשנות ה־80 ביצע את המהפכה המנהלית כאשר הרחיב את עילת הסבירות, את השפיטות ואת זכות העמידה. בשנות ה־90 את המהפכה החוקתית שלאחר פסק דין בנק המזרחי. בשנים האחרונות שלאחר פרישתו בג"ץ מחולל מהפכה חדשה שבמסגרתה הוא מכין את התשתית להתערבות בחוקי יסוד.

מה שבית המשפט השכיל לבצע אט־אט, מבקשת הקואליציה לבצע מהר־מהר. כפי שעינינו רואות, וכפי שכתבתי עוד באותו הערב שבו הכריז שר המשפטים על הרפורמה - חברה אנושית לא ממהרת להחליף את תרבותה. משבאופוזיציה אין פרטנר למשא ומתן, הקואליציה נדרשת כעת לרכך את הרפורמה באופן חד־צדדי. מטרתה צריכה להיות אחת: להימנע מלאתגר את שופטי בג"ץ בפסילת הרפורמה. גם אם הנכם אוחזים כמוני בעמדה שאסור לבג"ץ להתערב ברפורמה הנחקקת במסגרת חוק יסוד, הרי שרוב השופטים, ורבים אחרים, סוברים אחרת.

לבג"ץ יש לגיטימציה חברתית לפסול את הרפורמה, הלגיטימציה מפגינה במאות אלפים מדי שבוע. כדי לשלול את הלגיטימציה להתערבות, על הקואליציה לחשב מסלול מחדש ולהשיב את הווטו כך ששופטים לעליון ייבחרו בהסכמת האופוזיציה או בהסכמת השופטים שבוועדה. ממילא, הסעיף ברפורמה שלפיו חוק ייפסל רק ברוב של 13 שופטים מתוך הרכב של 15, מקשה מאוד לפסול חוקים. די בכך שהקואליציה תמנה שני שופטים שמרנים כדי לחולל מהפכה. עדיף ציפור אחת ביד ממדינה מתפוררת.