פרקליט המדינה, שי ניצן, פרסם הנחיה חדשה שנועדה להתוות את מדיניות ההעמדה לדין והענישה במקרים בהם הורים גרמו ברשלנות למות ילדיהם או לפגיעה קשה בהם. מדובר בילדים שנשכחו ברכב, ילדים שטבעו ובתאונות דרכים בהם נפגעו ילדים.
בכל הנוגע לשיקולי הענישה, נקבע בהנחיה כי במקרה שבו הורשע הורה בגרימת מוות או בפגיעה קשה ברשלנות בילדו, ייתן התובע משקל של ממש לנסיבות הייחודיות הנובעות מאירוע טראגי זה, והנטייה תהיה שלא לבקש עונש מאסר ממש או בעבודות שירות של ההורה, אלא אם נתקיימו נסיבות חריגות ומיוחדות המצדיקות זאת, כדוגמת רשלנות ברמה גבוהה במיוחד.
ההנחיה החדשה הינה חלק מעבודת מטה נרחבת עליה הורה פרקליט המדינה שי ניצן שמטרתה לעדכן ולהפיץ הנחיות פרקליט מדינה על מנת להגביר את הוודאות, האחידות והשקיפות של מדיניות התביעה הכללית בנושאים שונים. ההנחיה נכתבה על פי הנחיית פרקליט המדינה, על-ידי המשנה לפרקליט המדינה לשעבר, אלי אברבנאל, ד"ר דותן רוסו ועו"ד משה מרציאנו מפרקליטות המדינה.
במקרים בהם ילד נהרג או נפגע קשה בתאונת דרכים בשל רשלנות ההורה, ייטה התובע להעדיף את האינטרס הציבורי שבהעמדה לדין, הן בשל האינטרס הציבורי שבמאבק בתאונות הדרכים והן בשל החשש להישנות עבירה של נהיגה פרועה ו/או רשלנית. במקרים אלו אף יש להביא לשלילת רישיון הנהיגה למספר שנים או לצמיתות, וככלל לא ניתן לעשות זאת בלא להגיש כתב אישום.
פרקליט המדינה שי ניצן // צילום (ארכיון): קוקו
במקרים של הותרת ילד ברכב המביאה למותו, הנחה פרקליט המדינה, כי יש לגבש עבירה של גרם מוות ברשלנות ולעיתים אף הריגה. ההנחיה מציינת כי יהיו הנסיבות שגרמו להיסח הדעת אשר יהיו, הרי שלא יהיה בהם הצדק או הסבר מניח את הדעת לתוצאה הגורלית שקיפדה את חייו של הילד. עם זאת, נקבע כי במרבית המקרים, ובהיעדר תשתית ראייתית סותרת, מדובר באירוע טרגי שמקורו בהיסח דעת או חוסר שימת לב מצד ההורה. בהתאם לכך, נקבע בהנחיה כי ככלל לא יועמד ההורה לדין, למעט במקרה של רשלנות ברף גבוה, כדוגמת הותרת הילד ברכב תוך מודעות להותרתו המסכנת חייו ומתוך כוונה להשאירו שם לזמן קצר ושכחתו לאחר מכן, שאז תישקל העמדה לדין לפי מכלול הנסיבות.
במקרים בהם ילד טבע למוות, יש להבחין בין סיטואציות שונות. בנסיבות בהן הטביעה אירעה כתוצאה מהיסח דעת רגעי המבסס רשלנות ברמה נמוכה, יינתן משקל משמעותי להשלכות הקשות של מות הילד או לפגיעה הקשה בו על ההורה והתביעה תימנע ככלל מהעמדתו לדין. מנגד, בנסיבות שבהן הטביעה אירעה כתוצאה מרשלנות ברף גבוה, כדוגמת כניסה מודעת של ההורה למצב דברים מסוכן כרחצה בחוף ים אסור לרחצה, הותרת ילד קטן בסביבת בריכת שחיה (או מקווה מים אחר), הותרת תינוק באמבטיה ללא השגחה וללא התקן מיוחד ועוד, ישקול התובע העמדת ההורה לדין, לפי מכלול הנסיבות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו