הערב ירד על בית ההארחה הרשמי של מלך מרוקו ברבאט. קור עז חדר לעצמות העיתונאים וחלק מאנשי המשלחת הישראלית־אמריקנית שנאלצו להמתין בחוץ. בפנים, כך למדנו בדיעבד, התחוללה היסטוריה.
"השיחה ביני לבין המלך מוחמד השישי היתה במרוקאית, שאותה למדתי בבית אבא", מספר ל"ישראל היום" בראיון בלעדי ראש המשלחת הישראלית לטקס חידוש הקשרים בין ישראל למרוקו, ראש המל"ל דאז מאיר בן שבת. "החלפנו מילות נימוסין וסיפרתי על הוריי, על אבי שנולד בקזבלנקה ועל אמי שנולדה במרקש. שאלתי אותו אם אוכל לברך את הברכה היהודית שבה נהוג לברך מלכים. הוא שאל מה פשר הברכה. הסברתי, והוא השיב: 'בוודאי'".
בן שבת מציין כי לצידו היו ג'ארד קושנר ואבי ברקוביץ', נציגיו של נשיא ארה"ב דאז דונלד טראמפ. "בירכתי: 'ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, שנתן מכבודו לבשר ודם', וכולם מסביב ענו 'אמן'", אומר ראש המל"ל לשעבר. "אתה עומד שם, כנציג רשמי של מדינת ישראל, בארמון של מלך מרוקו, המדינה שממנה עלו הוריך, מדבר במרוקאית ששגורה בפיך מילדותך, ואומר לעצמך: 'ריבון העולמים, איזה רגע היסטורי'. אין לי מילים לתאר לך את סגירת המעגל".
"הארמון דאג ליהודים"
השיחה בין הצדדים נמשכה. אחריה, ועכשיו כבר לעיני המצלמות בחוץ, נישאו הנאומים. ג'ארד קושנר, הרוח החיה מאחורי הסכמי אברהם מהצד האמריקני, שר החוץ המרוקאי נאסר בוריטה, ובן שבת בדברים בלתי נשכחים בערבית־מרוקאית.
"אחינו בני המגרב, א־סלאם עליכום, וירבה האל את טובכם. שנים רבות ייחלנו לרגע הזה, אנו מלאי רגש תודה וברכה. אני מתקשה להסתיר את התרגשותי - פניי מעידות עליה, ליבי שמח, מי ייתן והשמחה תמלא אתכם ואותנו. הקשרים העמוקים בין ארמון המלוכה והעם המרוקאי לבין יהודי מרוקו הם שם דבר בכל העולם. הם יהוו גשר בין מדינותינו, היסוד שעליו ייבנה השלום בין העמים".
שנה חלפה מהמעמד. בתוך התנופה ההיסטורית העצומה שחוללו הסכמי אברהם, למרוקו שמורה אצל כל הישראלים פינה חמה בלב. הקשרים בין העמים הולכים אחורה שנים רבות, כך שאי אפשר להשוות אותם לשותפות האחרות של הסכמי אברהם, איחוד האמירויות, בחריין וסודאן.
אבל לא רק באמוציות מדובר. שכן מעבר להתרגשות העצומה שפריצת הדרך עוררה גם בישראל וגם במרוקו, שתי המדינות ידעו לתרגם אותה לפסים מעשיים. מרוקו אמנם עדיין לא הפכה את נציגותה כאן לשגרירות וגם הקורונה מקשה לקדם תהליכים. ובכל זאת, הכיוון חיובי, במובן זה שהמרוקאים לא מקשרים את הקשר עם ישראל לסוגיה הפלשתינית. במבט היסטורי, ובהשוואה לפעם הקודמת שבה כוננו קשרים בין המדינות לאחר הסכמי אוסלו, זוהי התפתחות משמעותית.
הסכם ביטחוני תקדימי
גולת הכותרת היא ההסכם התקדימי לשיתוף פעולה ביטחוני שעליו חתם לאחרונה שר הביטחון בני גנץ. מי היה מאמין שמדינה ערבית תחתום בפומבי על מסמך כזה עם מדינת היהודים. בהתחשב במעמדם של היהודים בארצות האסלאם כבני חסות נמוכים בדרגה, זהו מהפך לכל דבר.
בסוגיות האחרות, כגון ויזות ושיתופי פעולה אחרים, הרצון טוב והמגמה כאמור טובה. משלחות הדדיות כבר הפכו לעניין שגרתי, כמעט משעמם. שנה אחרי, למרות חילופי ממשל וממשלה, בארה"ב ובישראל, השלום עם מרוקו עומד על תילו. שרק יימשך כך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו