לציבור נמאס: סקר מיוחד - האם זו הדרך היחידה להכריע את הבחירות?

שבורי לב

הטעות היא שאנחנו חושבים שהבחירות הקרובות יתקיימו שלוש שנים אחרי טבח 7.10, כשהטראומה רחוקה. קלנדרית זה נכון, אך נפשית -אנחנו עדיין שם.

רקע פסיכולוגי קצר: השלב הראשון בעיכול טראומה הוא ייצוב וביטחון והחזרת תחושת השליטה וביסוס קרקע לתפקוד, לפעמים תוך חזרה אל המוכר והידוע - כדי להמשיך ולעמוד יציב. השלב השני הוא שלב העיבוד והאבל, בו המוח הופך את הזיכרון לנרטיב סדור כדי לתת בתוכו גם מקום לכאב שחולל האירוע.

השלב הסופי הוא האינטגרציה: הטראומה מפסיקה להיות המרכז שמנהל של החיים והופכת לחלק מההיסטוריה שלנו - אנו בונים זהות חדשה שאינה נשלטת ע"י חרדה.

והסכנה האמיתית מתממשת כשלא עוברים כראוי את שלב האמצע - העיבוד - וכיוצא בזאת נולדת ה"פוסט-טראומה". במצב זה, המוח ממשיך לחוות את האירוע כאילו הוא קורה "עכשיו" ובמקום שיקום, מקבלים שיתוק.

קחו למשל את מלחמת יום כיפור. לקח פחות משלושה חודשים מרגע תחילת המלחמה - עד שישראל יצאה לבחירות. העם דידה פצוע נפשית אל הקלפיות ובחר בגולדה מאיר. לא מאהבה גדולה, אלא כחלק משלב הייצוב והביטחון. נאחזנו במוכר כדי לא לטבוע.

כשהגענו לשלב העיבוד והאבל, גולדה נאלצה להתפטר כבר לאחר חמישה חודשים. האינטגרציה הגיעה רק ארבע שנים מאוחר יותר, במהפך 77'. שם, ישראל התחילה לנהל את הפוסט-טראומה שלה. זה לקח עשורים, אבל יצאנו מזה.

מה שקרה לנו השבוע הוא ניסיון לקפוץ שלבים בסולם. בחירות 2026 כל כך רחוקות מטבח 2023, אנחנו אומרים לעצמנו, אבל המוח לא מעכל את המידע. משהו לא זורם. האיחודים, הספינים, הפרשנויות הפוליטיות, הכל נראה כמו פעם אבל הכל השתנה.

והסיבה פשוטה לכך היא שאנחנו נמצאים רגע אחרי כיפור. הטבח לא הסתיים כשחוסל הנוחבה האחרון, הטראומה שלנו אפילו לא בשלב העיבוד. היא עוד מתחוללת במקלטים, בין האזעקות, השגרה שנשברה, עשרות אלפי הפצועים והבתים ההרוסים. במקום להתנהג כרגיל, כדאי שנעצור לחשבון נפש איך אנחנו רוצים לנהל בחירות בטראומה. הפוליטיקה תגיע אחרי, אל תדאגו.

מתי אלמד לבחור נכון

שתי מסקנות פשוטות חוזרות על עצמן בקרב חלק עצום מהציבור הישראלי מאז ה-7.10:  לגייס את החרדים, לא להישען על הערבים. החרדים קנו זאת ביושר בעמידה מהצד. כשיצאנו אל קרב חיינו והם בחרו לזעוק "נמות ולא נתגייס", כשהאוייב פרץ לבתינו, הם בחרו לפרוץ לבית של קצין המשטרה הצבאית, להבדיל.

גם ההסתייגות משילוב המפלגות הערביות בממשלה פשוטה להבנה: התלכדות של המחנה הציוני ושבירה ימינה. או בפשטות - אלה שלא נלחמו לצידנו, שיישארו מחוץ לממשלה.

והנה השיבוש שאנו חווים במערכת הפוליטית הקיימת: למרבה התדהמה, אין בישראל מפלגה שגם חורטת על דגלה שוויון אמיתי בנטל וגם לא ישבה עם המפלגות הערביות. הליכוד ושותפיו מנסים להעביר חוק השתמטות. בנט, גנץ, אייזנקוט, ליברמן והנדל חלקו כיסא בממשלה עם עבאס. שתי היתדות עליהן תקום הקואליציה הבאה הן קבוצה ריקה.

לכן, גם כשהחדשות עסקו השבוע באיחוד בנט לפיד, באפשרות שאיזנקוט יצטרף אליהם, ובחישובים בלתי נגמרים על מה שזה גורם לגוש - התעלמנו מהפיל שבחדר, פשוט כי הפיל תקוע בפקק.

אחרי גוש נתניהו, גוש השינוי וגוש המפלגות הערביות - הגוש הרביעי מושתק מהשיח. הגוש הרביעי רוצה ממשלת אחדות שתענה על שני הצרכים - בלי החרדים והמפלגות הערביות. הוא יודע ששתי ממשלות הקצה האחרונות, זאת שנשענה על עבאס וזאת שעל גולדקנופף, שתיהן היו מודל מעוות. הציבור רוצה שינוי, ואנחנו כולאים אותו בין אופציות שונות ומיושנות ואומרים לו: תבחר.

היה לי אח

אז במקום להתעסק באיחודים של אתמול, הגיע הזמן לשים על השולחן את הסיפור של מחר: מפלגת ימין, שתכפה ממשלת אחדות רחבה, ללא החרדים וללא הערבים והדמוקרטים. בסקר שערך עבור הטור מכון TrendZone נשאל הציבור על כך.

התוצאה ברורה: מפלגה כזאת יכולה להביא תשעה מנדטים, מתוכן שישה מגוש הקואליציה, ועוד שלושה מהאופוזיציה. פוטנציאל הקולות שישקלו להצביע למפלגה כזאת גדול הרבה יותר.

לא לחינם השמות שנזרקים לאוויר כאופציה לעמוד בראשה הם של של גלעד ארדן, משה כחלון ועופר וינטר - הם לא היו במערכת הציבורית כשחווינו את ה-7.10. אם רוצים לצאת מהטראומה, כדאי שזה יהיה עם מישהו שלא נושא אותה על גבו הפוליטי.

ברית האחים בין בנט ללפיד הומצאה ב-2013, ובסופה נפתלי ויאיר ישבו בממשלה בלי החרדים ועם נתניהו. השבוע ברית האחים הפכה למפלגה שחורטת על דגלה לא לשבת עם נתניהו. והנה האמת: הליכוד ו"ביחד" יכולות לבד לעבור את ה-60 מנדטים ולהקים ממשלה בהודעת ווטסאפ.

תוסיפו את אייזנקוט או איווט והרוב בכנסת יהיה מוחלט. הפערים האידיאולוגיים פחות מזניחים, הם אפילו לא מנסים להסתיר את זה. אם זה לא יקרה לבד, אולי צריך להביא דבק מגע שיחבר ביניהם. אנחנו נמצאים בבחירות 73', אבל רוצים מהפך. אם רוצים לצאת מהטראומה, אי אפשר לרוץ לגולדה, דרוש לנו בגין.