השלם הזה קטן מסך חלקיו

ההכרזה של בנט ולפיד על האיחוד ביניהם, ללא ספק תוביל להשלכות רבות על המערכת הפוליטית הישראלית לקראת בחירות 2026 שצפויות להתקיים בסוף אוקטובר. ההיסטוריה מלמדת שקשה לחזות מה יהיה גורלם של איחודים פוליטיים. לעיתים הם זוכים להצלחה, כפי שראינו בבחירות 2015 באיחוד בין העבודה בראשות הרצוג והתנועה בראשות לבני. המחנה הציוני בהובלתם זכה ב־24 מנדטים, כאשר הסקרים טרם האיחוד חזו לשתי הרשימות לחוד כ־7 מנדטים פחות. אולם במקרים אחרים השלם קטן מסך חלקיו, כפי שהמחיש האיחוד בין הליכוד בראשות נתניהו וישראל ביתנו בראשות ליברמן בבחירות 2013. בעוד בתחילת הדרך הציפייה היתה שהרשימה המאוחדת תזכה ב־40 מנדטים ומעלה, בפועל המהלך הסתיים בכישלון אלקטורלי חרוץ עם 31 מנדטים בלבד.

כאשר מנתחים את האיחוד בין בנט ללפיד עולות כמה אפשרויות ריאליות. מצד אחד, ייתכן שבדומה לאיחוד שביצע לפיד עם גנץ טרם בחירות 2019א' והקמת כחול לבן שזכתה ב־35 מנדטים, בנט ולפיד יפתחו שמפניות בליל הבחירות עם היוודע תוצאות האמת. בעוד טרם האיחוד על פי רוב הסקרים זכתה מפלגתו של בנט ב־20 מנדטים ומעלה, כאשר יש עתיד בראשות לפיד קיבלה שבעה, הרי שהפוטנציאל של המפלגה המאוחדת הינו קרוב ל־30 מנדטים.

אולם מנגד, ייתכן מאוד שלאור העובדה שבנט, שכאמור נתפס כאיש ימין בקרב הציבור הישראלי (ראו ערך תוכניתו לסיפוח שטחי C והביקורת שהשמיע נגד בג"ץ ששופטיו שכחו כי יש ממשלה בירושלים), רבים מתומכי לפיד שמזוהים עם המרכז־שמאל לא יעבירו את תמיכתם למפלגה המאוחדת. על אותו משקל לא מן הנמנע שרבים מתומכי בנט, שמזוהים עם מצביעי הימין הרך, לא יאהבו את האיחוד עם לפיד שהביע תמיכה בלתי מתפשרת בישיבה בממשלה עם הרשימה המשותפת.

אלו בוודאי צפויים לנטוש אותו לטובת אלטרנטיבות אחרות בימין, כגון נתניהו או ליברמן. במצב שכזה בנט ולפיד עשויים לגלות מהר מאוד שהביטוי "השלם קטן מסך חלקיו" תקף במקרה של מפלגתם החדשה, "ביחד", שעשויה לסיים עם מספר מנדטים קרוב יותר ל־20 מנדטים מאשר ל־30.

במקרה שהאיחוד יתברר כטר"ש ולא כצל"ש, פוליטיקאים רבים יוכלו ליהנות אלקטורלית מהמהלך.

בכל מקרה, אין כל ספק שהמנצח הגדול של האיחוד הוא לפיד, שמאז אחז ב־24 מנדטים בבחירות 2022 איבד כמעט 75% ממצביעיו.

בדומה לאיחוד עם גנץ והקמת כחול לבן, הפעם יותר מתמיד הצליח לפיד להבטיח את שרידותו הפוליטית והישארותו כפקטור רלוונטי במערכת הפוליטית, כאשר תסריט שבו יש עתיד בראשותו לא היתה עוברת את אחוז החסימה ככל שיתקרב יום הבחירות של 2026 היה נחשב לסביר בהחלט. פוליטיקאי נוסף שבהחלט יכול להיות מרוצה הוא גדי איזנקוט, שמפלגתו כיום הולכת ומתקרבת לנתון של 15 מנדטים. נראה כי אם תומכיו של לפיד יתקשו לתת את קולם לבנט (סיפוח שטחי C ומאבק בבג"ץ), איזנקוט יהווה את האלטרנטיבה עבורם, דבר שיקרב את מפלגת "ישר" לנתון של 20 מנדטים.

לסיכום, בקרוב ניווכח לדעת אם ברית האחים 3.0 תהיה צל"ש או טר"ש. אולם מה שבטוח, נראה שישנו עוד פוליטיקאי אחד שבוודאי מרוצה מאיחוד בנט־לפיד: קוראים לו בנימין נתניהו. עבורו מסמל המהלך של בנט את התנתקותו הסופית ממצביעי הימין וחבירתו לגוש המרכז־שמאל. בנוסף לכך שמצביעי הציונות הדתית צפויים לחזור הביתה, ובכך בוודאות להעביר את סמוטריץ' מעל אחוז החסימה (דבר שמחזק את גוש נתניהו אוטומטית בשני מנדטים במאזן בין הגושים), ברגע ש־5 מנדטים מתומכי בנט יעברו לגוש נתניהו בעקבות האיחוד עם לפיד הרי שנראה כי נתניהו סגר את הפער בדרך לניצחון בבחירות.