הטענה הרווחת של המפגינים אשר דרשו עסקה לשחרור החטופים היא, שרק הלחץ המתמשך של ההפגנות למען החטופים הוא זה שדחף את דונלד טראמפ ליזום ולכפות הסכם על ישראל והחמאס, ולולא ההפגנות הללו היינו ממשיכים לדשדש בעזה והחטופים לא היו חוזרים הביתה.
את הטענה הזאת ניתן לשמוע לא רק מהמפגינים אלא גם מאנשי ציבור ותקשורת, ואפילו טראמפ עצמו התייחס לכך ואמר שההפגנות נגעו לליבו ולא אפשרו לו לעמוד מן הצד. עם כל האמפתיה וההבנה למפגינים, במציאות נדיר למצוא, אם בכלל, מדינות ומנהיגים שפועלים מטוב לב או אפילו מתוך עקרונות מוסריים, בסופו של דבר המניע המרכזי הוא אינטרסים, בוודאי כשמדובר בטראמפ.
טראמפ אוהד ישראל אמיתי ובעיקר אוהב ווינרים אין אף נשיא אמריקאי שפעל באופן כה מופגן למען ישראל. אך רגשות אצלו קיימים בעיקר כשאפשר למנף אותם, אחרת הם פשוט נעלמים במהירות למען אינטרס אישי או תדמית רגעית. הוא לא אסטרטג, בוודאי לא אחד שמבין לעומק את הגאולוגיה הרב שכבתית המורכבת של המזרח התיכון. טראמפ רואה את העולם כמו עסקה במנהטן: קנייה במינוף של אזור עני, גירוש הדיירים, בנייה מחדש ומכירה ברווח. כך הוא ניגש גם לעזה.
הוא deal maker, לא מדינאי. תכנית ההגירה שלו כמו גם גישתו לעולם נובעות מאותה תפיסת עולם של אמריקה תחילה. העולם כנכס מניב, וכל בעיה כמוה כנכס תחת שיקום. טראמפ וה־MAGA הם ביסודם בדלנים שמנסים לשמר הגמוניה אמריקנית בכוח כלכלי במקום בכוח צבאי, תוך שימוש נרחב בארסנל של איומים.
זה כמעט עבד להם, אבל לא באמת. לא באפגניסטן, שם הסכם דוחא עם הטליבאן הסתיים באפגנים תלויים על כנפי מטוסים; לא מול פוטין, שמשחק בו בשחמט גיאופוליטי; ולא בצפון קוריאה, שם ה“אהבה ההדדית” לא הפיקה דבר.
על בסיס ביזנס
גם לעזה הוא נכנס עם אותה תודעה עסקית. תועלת, מנוף, סגירת עסקה. הוא באמת מאמין שאפשר לאחד שיעים, סונים, יהודים ונוצרים סביב אינטרס כלכלי. עבורו שבטים, מסורות ומלחמות דם בנות מאות ואלפי שנים נראות כמו בעיות תזרים שניתן לפתור בהזרמת מזומנים והשקעות בתשתיות. הוא חולם על סוג של נאט"ו מזרח-תיכוני שיאזן את כוחן של סין ורוסיה. מעין ברית מרובעת מושתתת על בסיס ביזנס, לא אמונה.
המהלך הנוכחי שלו במזרח התיכון ניצב על שלוש רגליים: הבנה שחמאס בשפל חסר תקדים, מוכה מבודד ובפאניקה לאור הנכונות הישראלית לכבוש את עזה; שילוב מבריק למדי של טורקיה כמתווכת כדי להפעיל לחץ על הארגון, ( החשבונית תגיע בהמשך...), והפגנת כוח אמריקנית ממשית מול איראן.
הלב יוצא למשפחות החטופים אבל למצער הפגנות החטופים בישראל ל"עסקה עכשיו", למרבה הצער, לא תרמו, אלא אולי אף חיזקו את עקשנות חמאס, שטעה לחשוב שהרחוב הישראלי הוא נקודת תורפה.
המהלך של טראמפ ניתץ את הפארדיגמה באחת. התוצאה: "הסכם" שהוא בעיקר הצהרת כוונות בלבד. אך הקנה לישראל הישג משמעותי - החזרת חטופים בלי נסיגה ממחצית עזה. ודיבור על התפרקות החמאס מנשקו. אבל הדרך קדימה עוד זרועה מוקשים.
טראמפ פועל כמו מישהו שמנסה לשפץ את המזרח התיכון כאילו היה מתחם דירות להשקעה - אולם כאן לא מדובר בקירות גבס, אלא בשכבות של זהות, דם וזיכרון. כפי שאמר קיסינג’ר: “הנרטיב במזרח התיכון איננו מבוסס על מציאות - המציאות מבוססת על הנרטיב".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו