"כוח ותאוות בצע גורמים לדברים לקרות, גורמים לכך שדברים יזוזו". אמר לפני יותר מ-25 שנה בראיון הכוכב ההוליוודי האולטימטיבי, שמת לאחרונה, רוברט רדפורד. את זה אנחנו רואים מתממש לנגד עינינו בימים אלה.
בלי הכוח של התפקיד שבו נושא דונלד טראמפ, הנכונות להשתמש בו, ובלי תאוות הבצע האישית הכרוכה בקשריו התלותיים בקטאר, לא היינו מגיעים לרגע הזה, שבו סיום המלחמה ושחרור החטופים נמצאים ממש על הסף.
לאור ההתפתחויות והשחקנים המעורבים - קטאר וטורקיה כשוברת שוויון מול מצרים - נוצר מומנטום שמאלץ את חמאס להיכנס למסלול. טראמפ כבר הפעיל את כוחו כלפי ישראל ועצר את הפעילות ההתקפית, אם כי כמו הרבה דברים עמומים יתכן שנצירת האש היא רק בהקשר של פעולות התקפיות יזומות.
בכל אופן, צה"ל נמצא עכשיו במצב מסוכן ובשטח דרושה התנהגות שאיננה תלויה בהוראות פתיחה באש שמגיעות מלמעלה. זה מצב צבאי של הגנה. כלומר, מניעת כל נסיון פגיעה בכוחות.
ההתרחשות של סוף השבוע יכולה להיות מובנת במסגרת האסטרטגיה הקבועה של טראמפ. היא מתמצית במילים Fear Uncertainty – Doubt (ראשי תיבות FUD). "כל יום הוא פועל כדי ליצור פחד, חוסר-ביטחון, וספקות", שמעתי פעם בראיון את מומחה הגרעין מרק דובוביץ' מדבר על הנשיא.
בשונה מעסקאות חטופים קודמות, צה"ל לא מפנה שטחים ולא מבצע נסיגה משמעותית. נותרה בשלב הנוכחי עמימות לגבי המשמעות של המו"מ, לאחר שחמאס נתן לכאורה תשובה חיובית. אבל גם בנקודה זו, אין לחמאס מרחב גדול להולכת שולל.
ייתכן שסעיפים עקרוניים יסוכמו בין הצדדים לפני ביצוע שחרור החטופים והשאר ייפתר במגעים אחר כך. אם הכל פתוח מחדש למשא ומתן, אז יוצא שחמאס עצר את ישראל, אך לא סיפק את הסחורה.
המתווה שישראל סיכמה עם הנשיא הוא בהחלט ניצחון, עד כדי כך שאפילו קרובי חטופים השמיעו את הקובלנות הצפויות של חמאס
במסגרת האינטרס האישי של טראמפ, כולם מדברים על פרס נובל לשלום. באותה מידה האינטרס האישי שלו, מעבר לנצירת האש של ישראל, הוא לראות את הדבר המוחשי האמיתי קורה בימים הקרובים: שחרור החטופים החיים קודם כל.
מבחינת ישראל, אחרי מתווה ההסכם שראש הממשלה נתניהו הסכים לו בשבוע שעבר, הבעיה היא התלות בנשיא המסובך באינטרסים אישיים תוך שהוא מקיים יחסי תלות עם קטאר. עכשיו גם טורקיה מקבלת מארה"ב דיבידנדים של שדרוג תמורת הידוק הברגים על חמאס. המתווה שישראל סיכמה עם הנשיא הוא בהחלט ניצחון. עד כדי כך שאפילו קרובי חטופים השמיעו את הקובלנות הצפויות של חמאס.
בגדול, ישראל לא תוכל להתפשר על הדברים הבסיסיים: סוג של פירוז הרצועה ומסירת השלטון לגוף שאיננו חמאס ושגם איננו הרש"פ. נוכחות מבצעית בשטחים שולטים בתוך הרצועה עד השלמת הפירוז. לאחר מכן, רצועת אבטחה של קילומטר מהגבול פנימה אל תוך רצועת עזה. חמאס מטשטש עכשיו את משמעות ההסכמה שלו, זה יקרה במסגרת המו" וכמו כן הוא כאילו לא נכנע לישראל. הוא רק "נענה בחיוב" לטראמפ, לטורקיה ולקטאר.
במשחק הכוחות האזורי והבינלאומי, התוצאה היא שלילית: מדינות מוסלמיות משודרגות במעמדן כתוצאה ממתקפת טרור וחטיפת בני ערובה. הבונוס הוא שרווחי הטרור נופלים בידי טורקיה וקטאר, שניתנות לשליטה ולתמרון, ולא לידי איראן ההתאבדותית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו