צמרת חמאס התכנסה בדוחא, בירת קטאר, ב-9 בספטמבר 2025 , כדי לדון בהסכם שחרור החטופים שיזם נשיא ארה"ב, דונאלד טראמפ. זה היה רגע קריטי, שבו בכירי הארגון ישבו באותו חדר. בין המשתתפים היו ח'ליל אל-חיה, בכיר חמאס מספר 1. זאהר ג'אברין, "שר האוצר" של חמאס, האחראי על מערך הכספים והמימון. חאלד משעל, ראש לשכת החוץ של חמאס, שמרכז את פעילות ההנהגה מחוץ לעזה. מוחמד דרוויש, ראש מועצת השורא של חמאס, הגוף העליון המפקח על קבלת ההחלטות האסטרטגיות של הארגון.
מזכיר המדינה רוביו: "הנשיא לא היה מרוצה מהמתקפה על קטאר"//רויטרס
ישראל בחרה לנצל את ההזדמנות ולבצע סיכול ממוקד. פעולה שנחשבת לאחד הכלים החשובים ביותר בארגז הכלים של ישראל ללוחמה בטרור ואשר מיועדת לפגוע באדם שסומן, מבלי לגרום לנזק אגבי גדול, בשונה מהפצצות רחבות היקף על תשתיות טרור שעלולות לפגוע גם בחפים מפשע.
הסיכול הוא כלי שמטרתו לפגוע במשוואת הטרור - ביכולת ובמוטיבציה גם יחד. כאשר הסיכול מצליח, הוא משנה את כללי המשחק, פוגע באותם טרוריסטים המכוונים ומבצעים פעולות טרור וגורם לנוספים להסתתר ולהעדיף את השרדותם, באופן שמפחית את היכולת והרצון שלהם להוציא לפועל פעולות הטרור.
אלא שהפעם, עולה מהדיווחים, שלמרות הדיוק וההכנות, סביר להניח שהסיכול בדוחא לא צלח. הבכירים ככל הנראה יצאו כמעט ללא פגע, והאיום על אזרחי ישראל נותר בעינו. מדיונים בישראל עולות שתי אפשרויות להסביר את הכישלון: האחת, שימוש בחימוש לא מתאים שהוטל על המטרה. השנייה, שהבכירים עברו לחלק אחר במבנה טרם ההפצצה. גם אם האפשרות השנייה היא הנכונה, סביר להניח שחימוש גדול יותר היה מביא לתוצאה אחרת.
מאז חיסול סלאח שחאדה, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס, גדודי עז א־דין אל־קסאם דאז בשנת 2002, ישראל נזהרת אף יותר מלהפעיל כוח חריג העלול לגרום לנזק אגבי גדול. באותו סיכול הוטלה פצצה במשקל טון על מבנה בעזה, ושחאדה נהרג יחד עם עוזרו, אך גם למעלה מ- 10 אזרחים חפים מפשע, בהם נשים וילדים, נהרגו ועשרות נפצעו. האירוע הוביל לגינוי בינלאומי וביקורת מוסרית חריפה על ישראל. קופי ענאן, מזכ"ל האו"ם דאז אמר: "ישראל המוסרית חייבת לעשות הכול כדי למנוע פגיעה בחפים מפשע, ובאופן ברור היא נכשלה בכך כשמטוס הפציץ בניין מגורים".
זהו לב הדילמה: איך לאזן בין מוסר לאפקטיביות צבאית. על רקע אותו אירוע, חודדה החשיבות שבזהירות המתבקשת בבחירת שיטת הפעולה ביעד הטרוריסטי ובסוג החימוש שנקבע לביצוע הפעולה. על-כן בסיכול ממוקד שבוצע בשנת 2003 הוטלה פצצה קטנה יותר על פגישה נדירה בה התכנסו ראשי חמאס, בדומה לפגישה שנערכה בדוחא. ביניהם השייח אחמד יאסין, איסמעיל הנייה, מוחמד דף ונוספים . אלא שהפעם הזהירות עלתה במחיר כישלון מבצעי. אותם בכירים יצאו ללא פגע, והמשיכו להיות אחראים בשנים הבאות לתכנון והוצאה לפועל של פעולות טרור, כולל טבח ה-07 באוקטובר, שהביאו להרג אלפי אזרחים ישראלים. כך נחשפת הדילמה במלואה, מצד אחד חימוש גדול שמביא להצלחה מבצעית אך לנזק מוסרי כבד, מצד שני חימוש קטן יותר שמונע פגיעה בחפים מפשע אך כושל בהשגת המטרה.
נחזור לדוחא - מעבר להחמצה המבצעית, ככל הנראה, של פעולת הסיכול, ישראל שילמה גם מחיר דיפלומטי כבד. נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, התנער מהתקיפה והבהיר כי לא עודכן עליה מראש. מנהיגי מערב נוספים ביניהם נשיא צרפת עמנואל מקרון, ראש ממשלת בריטניה קיר סטארמר, שר החוץ הגרמני יוהאן וודפול, ואפילו האפיפיור - כולם ביקרו את ישראל. אם כן, מהלך זה שנועד לחזק את תחושת הביטחון של אזרחי ישראל, לא רק שלא צלח, אלא הפך לסיבה לבידוד מדיני.
מפעולת סיכול זו עולה התובנה כי החמצה שכזו איננה עוד אירוע מבצעי חולף אלא עלולה להפוך לאיום אסטרטגי על ישראל. כישלון שכזה לא רק משאיר את ההנהגה של חמאס על כנה, אלא מעניק לארגון תחושת חסינות זמנית, פוגע בהרתעה של ישראל ומחליש את מעמדה המדיני בזירה הבינלאומית. על כן, האתגר של ממשלת ישראל אינו מצטמצם לשאלה איזה חימוש יוטל או איזה יעד ייבחר, אלא כיצד לעצב מדיניות סיכול שתצליח גם לשמור על עקרונות מוסר בסיסיים וגם לייצר תוצאה ברורה ומרתיעה. רק שילוב כזה יוכל למנוע מהחמצה טקטית להפוך לאיום אסטרטגי ארוך טווח.
ד"ר לירם קובלנץ-שטנצלר, חוקרת בכירה במכון למדיניות נגד טרור (ICT), אוניברסיטת רייכמן ומחברת שותפה של הספר "הסיכול הממוקד באסטרטגיית הלוט"ר של ישראל".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
