נדמה שהדבר האחרון שאפשר להגיד על הפרשה המכונה קטארגייט זה שמדובר בבלוף, כפי שטען אתמול בנימין נתניהו. מהעובדות שכבר נודעו בפרשה ברור כי כסף קטארי שולם ליועציו הקרובים של נתניהו, בתמורה לקמפיין שנועד על־פי החשד לקדם אינטרסים של הנסיכות - לעיתים בניגוד לאינטרסים המוצהרים של מדינת ישראל.
בימים כתיקונם היה נתניהו מורה על הרחקת היועצים, ומעודד את שב"כ והמשטרה לחקור אותם. אבל הימים אינם כתיקונם, ונתניהו בוחר לצופף שורות עם החשודים ולתקוף את החוקרים. הוא ממקד את המתקפה בשב"כ ובראשו, רונן בר, תוך שהוא מנסה לשוות לחקירה ארומה של ציד אישי נגדו. זה דפוס מוכר אצל נתניהו: לעולם אין פסול במעשיו, לעולם הבעיה היא באחרים.
רבים בציבור הישראלי קונים את הספין הזה, ומשוכנעים שאכן מדובר בתיק מפוברק. הם מסרבים להשתכנע שהראיות מוצקות, ושאת החקירה מנהלת ברובה המשטרה ולא השב"כ. זאת תוצאה של שטיפת מוח שיטתית, שמחזיקה במקביל ארבע טענות סותרות: האחת, שלא היה כלום; השנייה, שהכל היה כשר; השלישית, שקטאר אינה מדינת אויב; והרביעית, שכולם עושים את זה.
מי הם הישראלים שממשיכים לסייע לקטאר גם כעת?
לגבי הטענה הראשונה, כאמור כבר ברור שהיה כסף והיה קמפיין. לגבי הטענה השנייה, ספק אם מישהו יכול להצדיק שיועציו הקרובים ביותר של ראש הממשלה עובדים במקביל עבור מדינה זרה, בוודאי מדינה שהיא מממנת ראשית של חמאס. לגבי הטענה השלישית, נדמה שההגדרה הפורמלית חשובה פחות מהמציאות בשטח (מה גם שנתניהו עצמו ורבים משריו הצהירו שקטאר היא מדינת אויב). ולגבי הטענה הרביעית - לא כולם עושים את זה. רבים עשו את זה עד ל־7 באוקטובר, אבל אז קטאר לא רק שלא היתה מדינת אויב, ישראל אף ראתה בה נכס. מהסיבה הזאת אין שום פסול בעובדה שכמה מיועצי נתניהו סייעו לקטאר בקמפיין תדמיתי ערב המונדיאל שנערך על אדמתה.
העניינים השתנו עם פרוץ המלחמה. מתבקש לברר מי הם הישראלים שממשיכים לסייע לקטאר גם כעת, בוודאי אם מדובר בגורמים הקשורים במערכת המדינית־ביטחונית. ועדיין, אין דמיון בין אנשי עסקים (גם אם הם גנרלים לשעבר), לבין גורמים שפועלים מתוך לשכת ראש הממשלה ולכאורה בשליחותה. מדובר כאן, אם יוכחו החשדות, בהפרת אמונים מהדרגה הגבוהה ביותר, ואף למעלה מכך.
לנתניהו אכפת פחות מהביטחון ומהשב"כ, ויותר מהחקירות נגדו
במסגרת מאבקו בבר ובשב"כ הודיע אתמול נתניהו כי ימנה את סגנו, ש', לממלא מקום ראש הארגון החל מ־10 באפריל. זאת, בהנחה שבג"ץ יאשר את הדחתו של בר בדיון שיקיים יומיים קודם לכן. נתניהו נימק את החלטתו בכך שלא יספיק לאשר עד אז את מינויו של ראש שב"כ קבוע בוועדת גרוניס. זה סד זמנים שהיה ידוע עוד קודם לפיטוריו של בר וגם ערב הפארסה של מינוי אלי שרביט שבוטל כעבור כמה שעות, ונתניהו מקווה שמינוי זמני של אדם מבפנים ירכך את הביקורת הציבורית ויסייע להחלטה השיפוטית.
מסתבר שוב שלנתניהו אכפת פחות מהביטחון ומהשב"כ, ויותר מהחקירות נגדו. אחרת אין הגיון בהצבת ממלא מקום בארגון כל-כך רגיש, בעיתוי כל כך רגיש. ש' הוא מפקד מצוין, אבל הצבתו הזמנית נועדה להותירו חלש ותלוי לחלוטין בחסדיו של נתניהו. זאת שיטה נפסדת שחביבה על נתניהו במיוחד: אם ש' מתאים לתפקיד, יתכבד נתניהו וימנה אותו לראש שב"כ קבוע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
