המקור העיקרי לזיהום אקוויפר החוף נובע מפעילות העבר של התעשיות הביטחוניות ומחנות צה"ל. בפועל, האחראיים לטיפול בזיהום – רשות המים, משרד האוצר ומשרד הביטחון – טרם השלימו את פעולות השיקום לשם הטיפול בזיהום.
כך נכתב בדו"ח מבקר המדינה בעניין מניעת זיהומם והמלחתם של מקורות המים, ניטורם ושיקומם שהתמקד במאגרי מי התהום, שפורסם היום (שלישי).
על פי הדו"ח, ב-64% מכלל האתרים המנוטרים שבדקו את מקורות המים הטבעיים יש כדי להעיד על זיהום קיים או חשד לזיהום. בניטור הזיהום מדלקים עלה כי ב-69% מהאתרים המנוטרים (203 במספר) התגלה זיהום במקור המים, וב-36% מהאתרים המנוטרים נמצאו זיהומים חמורים וחמורים מאוד.
עוד עולה מהדו"ח כי ביצוע פעולות הניטור ב-295 אתרים בשנים 2020-1999 מהווה כיסוי של 13.5% מכלל האתרים הידועים, וכי על אף שחוות הדלק הן אחראיות לחלק העיקרי מזיהום ממתקני דלק, טרם נוטרו 17 חוות מכלים מתוך 35 חוות. המשמעות היא שפוטנציאל הזיהום החמור מדלקים עשוי להיות גבוה יותר במידה רבה מההיקף הידוע.
זאת ועוד, בבחינת שיקום זיהומי דלקים במקורות המים הטבעיים עלה כי מתוך 261 אתרי דלק (שבהם נדרשו או עשויות להידרש פעולות שיקום), הסתיימו פעולות השיקום בשמונה בלבד (3%) מסך האתרים. בנוסף, טרם הושלמו תקנות הנוגעות למניעת זיהום מחוות מכלי דלק. עוד עלה כי מתוך כ-157 אזורי תעשיה מעל אקוויפר החוף, ובסך הכל כ-253 אזורי תעשייה בישראל, מנוטרים כ-21 אזורי תעשייה (כ-8.3% מסך כל אזורי התעשייה) שהינם בעלי סיכון גבוה.
לסיכום, הדו"ח מורה לגופים הנ"ל לגבש תוכנית רב-שנתית לטיפול בזיהומים ולפעול לסילוק החומרים המזהמים מן האקוויפרים השונים.
אקוויפר החוף משתרע על פני כ-120 ק"מ לאורך חוף הים התיכון, ומי התהום בו חשופים לזיהום בשל האזור המיושב שמעליו ומשום שאיבת היתר של מי התהום.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו