מספרים שהחופש הגדול נולד לא בכדי שהתלמידים יוכלו לשבת מול המחשב או לנפוש באילת, אלא כדי שיוכלו לתת כתף ולסייע להוריהם בחקלאות כדי שהיבול והגידולים לא יהרסו. מאז הרבה מאוד השתנה אך במשך שנים (פרט לחריגות קטנות) למערכת החינוך שלנו יש תאריכים קדושים - סיום שנת הלימודים ביוני ותחילת שנת הלימודים ב־ 1 בספטמבר.
מה גדול האבסורד שבשנת הלימודים הבאה (תשפ"ב) שנמצאת מעבר לפינה יחלפו רק ארבעה ימי לימוד בין תחילת שנת הלימודים (1 בספטמבר 2021) לבין היציאה לחופשת ראש השנה שיצוין ב־ 6 בספטמבר. המשמעות היא לכל היותר רק 4 ימי לימוד (2־5 בחודש) כיוון שהיום הראשון מוקדש לרוב לטקסים והתאקלמות בבתי הספר וגני הילדים.
הפתרון המתבקש הוא כמובן שינוי מהותי בלוח החופשות, כך שהחופשה המרכזית של מערכת החינוך, החופש הגדול יהיה דווקא בחגי תשרי ולא ביולי־אוגוסט. נכון, כבר שנים מדברים על זה ושום דבר לא קורה.
ההורים בעד, ארגוני המורים נגד (ממש־ממש נגד) ובאמצע משרד החינוך או יותר נכון שרי החינוך שלא רצו ללכלך את הידיים. אבל הקורונה שינתה סדרי עולם, ואלי זה הזמן לשנות את לוח החופשות של מערכת החינוך הישראלית ולא לשים פלסטר.
תכנית להארכת שנת הלימודים בחודש עלולה להיות הצהרה ריקה מתוכן, למעשה לא יותר מפלסטר. לא דומה פער בין תלמיד חזק לתלמיד חלש באשדוד לפער שנפתח בין תלמידים במטולה. ואולי זה עלול להעמיק את התסכול של התלמידים עוד יותר - התלמידים החלשים ימצאו עצמם בכיתה בשיא הקיץ כאשר חבריהם, מלומדים יותר מבתים מבוססים נופשים בארץ או בחו”ל עם משפחותיהם.
מערכת החינוך שלנו מלאה בפלסטרים, פלסטר בפסח לשבוע החופש שהתלמידים יוצאים אליו לפני ערב החג. פלסטר בחנוכה, פלסטר בצורת בית הספר של החופש הגדול. אבל מערכת החינוך החבולה, בטח זו שאחרי הקורונה צריכה יותר מפלסטר. היא צריכה טיפול מקיף בידי המומחים הטובים ביותר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו