"שבוע לא הצלחתי לישון": לקראת תחילת הלימודים - התמודדות מערכת החינוך עם סימני פוסט-טראומה

"חברים שלי נרצחו - במשך שבוע לא הצלחתי לישון, הייתי מתפרק מבכי בלילות. פינו אותי מהבית לחצי שנה, ובתקופה הזאת כמעט לא הייתי בלימודים", מספר רועי (שם בדוי), תלמיד מאופקים, שאמור לעלות מחר לכיתה י"ב.

רועי מתגורר בשכונת מישור הגפן, שאליה חדרו מחבלים בשבת השחורה. במלון שאליו פונה הסביר לו פסיכולוג כי הוא נמצא בפוסט־טראומה. "כשחזרתי לבית הספר לא הצלחתי להתפקס, פחדתי שעדיין מסתובבים שם מחבלים. המחנך והיועץ בביה"ס שאלו לשלומי, דאגו, אבל לא קיבלתי טיפול פרטני - לא בבית הספר ולא אצל מטפלים בחוץ. מבחינה לימודית התרסקתי. בתור אח בכור ניסיתי לשמור על קור רוח, הייתי צריך להיות חזק בשבילם".

כמעט שנתיים של מציאות ביטחונית מאיימת ומטרידה מתחילות לתת את אותותיהן. אין ילד במדינה שלא רץ למקלט להתמגן מטילים, אחרים פונו מבתיהם, חלק ראו את משפחותיהם וחבריהם נרצחים או נחשפו לתיעודים קשים ברשתות.

מחקר שפורסם לאחרונה ב"ישראל היום" מצא עלייה דרסטית של יותר מ־300% באבחוני פוסט־טראומה בקרב ילדים ונוער בשנתיים החולפות. בין 2016 ל־2022 נרשמו בממוצע 126 מקרי פוסט־טראומה בשנה.

ב־2023 הנתון זינק ל־500 אבחונים וב־2024 קפץ ל־526. מגמת העלייה נמשכת גם השנה, ובכל הארץ. נתונים שאסף משרד החינוך הצביעו על מצבם הקשה של התלמידים, בעיקר בבתי ספר יסודיים.

"רואים את ההשלכות"

בקו הסיוע, שהפעילו יועצות ופסיכולוגיות חינוכיות, התמודדו עם תלמידים שנכנסו לחרדות מההתרעה הטלפונית ועם כאלה שסירבו לצאת מהממ"ד או ללכת לשירותים. אם לילד בן 10 סיפרה כי בנה לא אוכל ברוב שעות היממה.

"זו כבר לא פצצה מתקתקת - זו התפוצצות פנימה, ואנחנו כבר רואים את ההשלכות", אומרת פרופ' אדר בן־אליהו מהפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה, שחקרה את הנושא. "יש תופעה של נשירה סמויה בקרב תלמידים, התפרצויות זעם, הם יורקים ומקללים, וזה יבוא לידי ביטוי בחוסר יכולת או קושי ללמד בהרבה כיתות.

"תלמידים שבשגרה הצליחו לימודית וחברתית הפכו מנותקים ושקופים. הם חווים חרדה, קשיי שינה, קושי להתמודד עם תסכול, ניתוק ומוטיבציה נמוכה ללמוד, למרות הרצון ללכת לבית הספר. מערכת החינוך לא ערוכה להתמודד עם נוער שמגיע, אך לא לומד".

מאפיין נוסף שמצאה הוא התפרצות שהיא מגדירה "מאפס למאה בשניות". "התחושה היא שכולם על הקצה, ויש פחות יכולת הכלה וויסות. "בשנת הלימודים הקרובה הקשיים יחמירו, כי אין משאבים והתקנים לא מספקים את הצורך, ובמקרים מסוימים הנוער כלל לא רוצה להגיע לטיפול כי הוא תשוש. אנחנו לא יודעים את גודל התופעה, ולכן חשוב שמשרד החינוך ייתן תמונה מספרית של ההיקפים. הפערים גדלים, והמצב דורש טיפול מעמיק לפני שנחצה את נקודת האל־חזור".

נטישת המטפלים

במשרד החינוך קידמו מאז תחילת המלחמה בעזה הכשרות עבור מורים בנושאי חוסן והתמודדות עם טראומה, אך מדובר בטלאים זמניים לבעיה עמוקה. למרות חומרת המצב, המחסור באנשי מקצוע טיפוליים חמור - אין די פסיכולוגים, יועצים חינוכיים, מטפלים רגשיים ועוד.

האבסורד הוא שביסודיים ובחטיבות ביניים אין בכלל תקן ליועצות חינוכיות, והכל נעשה בהתאם לשיקול המנהל. במשרד החינוך טוענים: "בבתי ספר עם 600-300 תלמידים נדרש לשבץ יועצת במשרה מלאה". כן־כן, יועצת אחת ל־600 ילדים, שצריכה לתת מענה לשלל מצבים של תלמידים. לפי משרד החינוך, בכיתות י'-י"ב נקבע תקן של 1.7 שעות ייעוץ שבועיות לכל כיתה.

"יש נטישה של יועצות חינוכיות, אלו שמחזיקות את המערכת מבחינה רגשית", מעידה דנה (שם בדוי) שמועסקת יותר מעשור כיועצת חינוכית. "ברור שמחנכי כיתה של 40 תלמידים לא יכולים להעניק מענה רגשי לכל כך הרבה ילדים. הורים נתקלים במצבי קיצון של ילדיהם כמו הפרעות נפשיות, הפרעות אכילה, דיכאונות - ומופתעים. יש להורים ציפייה שבית הספר ייתן את כל המענה הרגשי לילד שלהם, אבל המערכת לא מסוגלת לעשות את זה".

לדבריה, היועצים החינוכיים טובעים במשימות יומיומיות. למשל, טיפול בסוגיות רגשיות הקשורות למלחמה כמו משפחות חטופים במעגלים רחבים, משפחות של פצועי קרב, גירושין בעקבות המצב ועוד.

"הדרישות מאיתנו כיועצות חינוכיות רק הלכו ועלו. אנחנו צריכות פתאום להעניק שירות גם לתלמידים, גם למורים, גם למנהל וגם להורים. אי אפשר לעשות את זה בכל כך מעט שעות ובשכר לא מתגמל. היועצות קורסות ופשוט עוזבות - לטיפול פרטני או לשוק הפרטי. עכשיו אנחנו רק חווים אצל הילדים את ההשפעות שיצרו הבעיות של הקורונה - ועדיין לא רואים את השפעות המלחמה במלוא עוצמתן".

משרד החינוך מסר בתגובה: "מאז 7 באוקטובר ילדים ובני נוער מתמודדים עם מציאות רגשית מורכבת, הכוללת אובדן, ריחוק מהבית, היעדרות הורים שגויסו ושגרת חירום מתמשכת. בתוך מציאות זו, בתי הספר הפכו עוגן של יציבות, תמיכה וחוסן, בזכות גננות, מורות ומורים, יועצות, פסיכולוגים ופסיכולוגיות ואנשי מקצוע נוספים, שמלווים את התלמידים ושנמצאים לצידם לאורך הדרך".

"המשרד פועל לחיזוק ולהרחבה של מערך התמיכה הרגשית מתוך בתי הספר עצמם: תגברנו את שעות הייעוץ, הרחבנו את התקצוב לשירותים הפסיכולוגיים, העמקנו את ההכשרות, וקידמנו הסכם שכר חדש לפסיכולוגים החינוכיים שיאפשר תגבור בכוח האדם".

"בשנת הלימודים תשפ"ו נמשיך להרחיב את המענה - כולל הכשרות ייעודיות לצוותים, חיזוק התמיכה בהורים, והפעלת מענים נוספים שכבר נמצאים בשלבי תכנון, מתוך אחריות למרחב חינוכי שבו ההתמודדות מובילה לצמיחה".