אין זה סוד שהפערים בישראל בין תלמידים שגדלים בבתים אמידים לבין תלמידים שמגיעים ממשפחות מוחלשות הם הגבוהים בעולם. והפערים בין ההשקעה של הרשויות "העשירות" לבין רשויות חלשות מגבירים את הפער הזה עוד יותר. משרד החינוך מנסה כבר שנים לצמצמו, אבל נכשל בכך לרוב.

לקחנו שני תלמידים בכיתה י' הגרים בשתי ערים - שלא חשפנו את שמן כדי לא ליצור סטיגמה על הרשויות - האחת עיר אמידה בשרון, דירוג חברתי־כלכלי 9, והאחרת עיר בדרום, דירוג חברתי־כלכלי 4. בעיר זו ישנה גם אוכלוסייה חרדית, כאשר משרד החינוך מאפשר להם לא לקחת חלק בכל מטלות החינוך הממלכתי. בשתיהן יש מספר דומה של תלמידים - כ־13 אלף. אלה נתוני אמת שלקוחים מהמערכת של משרד החינוך ונתונים נוספים שפורסמו בנוגע לרשות.

התקציב הוא נושא מהותי: העיר העשירה משקיעה הרבה יותר כספים, בפער של מיליונים, מהעיר החלשה. וכמובן, יש פרמטרים נוספים שמשפיעים על הצלחת תלמידים - הסביבה, ההורים, הקהילה. כל אלה מרכיבים את התמונה השלמה. כפי שעולה מנתוני הביטוח הלאומי, בעיר האמידה שכיר משתכר יותר מכפול מאשר בעיר הפריפריאלית.

הנה, למשל, הבדלים בזכאות בגרות טק שנותנת לתלמידים הכשרה במקצועות ההייטק. בערים אמידות שיעור הזכאים גבוה לאין שיעור לעומת ערים ממעמד חברתי־כלכלי נמוך: גבעתיים %21, רמת השרון %29, מודיעין %19, גבעת שמואל %33, לב השרון %18, ולעומת זאת בקריית מלאכי %3.7, בקצרין %5.3, וברמלה %4.6. הערים נבחרו באופן רנדומלי ויש שוני בין מספר התלמידים בכל רשות.

הורים, טכנולוגיה, חוגים

מהם הקריטריונים שמשפיעים על סיכויי ההצלחה של הילדים? יכולת של ההורים לסייע בשיעורי בית: הורים ללא השכלה אקדמית יתקשו לסייע לילדיהם בשיעורי הבית, הגשת עבודות, ועוד. הם חשופים פחות לטכנולוגיה ולרוב עובדים הרבה יותר שעות ביום, כך שהילדים נאלצים להסתדר בעצמם. לצד זה, הורים אמידים יכולים להרשות לעצמם לשכור מורים פרטיים לכל מקצוע מאתגר.

גישה לטכנולוגיה: טכנולוגיה מעצימה פערים, שרק הולכים ומחריפים בעידן הבינה המלאכותית. תלמידים מרקע חזק נהנים ממחשב, מטאבלט, מטלפון חכם, שמסייעים להם בלימודים, ומשתמשים בכלי AI. בבתים שאין בהם רווחה כלכלית יש פחות אמצעים טכנולוגיים ביחס לילדים - המשמעות היא שילדים צריכים לחלוק מחשב עם אחיהם.

פרופ׳ אורלי שפירא־ לשצ׳ינסקי: "יש רשויות ששמות את החינוך במרכז, ויש רשויות חזקות כלכלית. אבל לא רק. ראינו גם רשויות בפריפריה שמשקיעות בחינוך ויש הצלחות"

חוגים ותנועות נוער: בני נוער ממשפחות אמידות בדרך כלל מעורבים יותר בפעילויות חברתיות פורמליות כגון תנועות נוער או התנדבות קהילתית - בזכות זמינות משאבים (כגון תחבורה, זמן פנוי) וחשיפה להזדמנויות. כל אלה מחזקים את תחושת השייכות והערך העצמי. מנגד, ככל שיוקר המחיה עולה - עולים גם דמי הרישום לתנועות נוער, והטיולים והפעילויות יכולים להגיע למאות ואפילו לאלפי שקלים לילד, אם מדובר במסעות וכדומה.

העדפה שלא מספיקה

"בסופו של דבר, לכל רשות יש תקציבים. יש רשויות שמציבות את החינוך במרכז, וזה חלק מההצלחה שלהן. יש רשויות חזקות כלכלית. אבל לא רק, ראינו גם רשויות בפריפריה שמשקיעות בחינוך ויש הצלחות", אומרת פרופ׳ אורלי שפירא־לשצ'ינסקי, ראשת המכון לאינטגרציה חברתית, התוכנית למנהיגות ולניהול מערכות חינוך, באוניברסיטת בר־אילן.

"מערכת החינוך אינה מצטיינת בסגירת הפערים שהילדים מגיעים איתם מבית ההורים", אומר איל קמחי, סגן נשיא מוסד שורש למחקר כלכלי־חברתי ופרופסור באוניברסיטה העברית. "אף שקיימת העדפה מתקנת בתקציבי החינוך הממשלתיים לבתי ספר המשרתים אוכלוסייה חלשה יחסית, העדפה זאת אינה מספיקה, ולעיתים היא 'תפורה' כך שהתקציבים יתועלו לבתי ספר מזרמי חינוך מסוימים. מעבר לכך, רשויות מקומיות חזקות מוסיפות מתקציביהן לבתי הספר, והורים בעלי אמצעים משקיעים יותר ויותר בחינוך של ילדיהם".

חינוך כמנוף אסטרטגי

ומה אומרים ברשות המקומית מדירוג 4? "אנו שמים את החינוך בראש סדר העדיפויות ורואים בו מנוף אסטרטגי. העיר משקיעה יותר מ־%40 מתקציבה העירוני בחינוך. לגבי ההשוואה עם ערים אחרות, חשוב להבהיר: נתוני הזכאות לבגרות כוללים גם את מוסדות החינוך החרדיים בעיר, ולכן ההשוואה במתכונתה הגולמית עלולה להטעות.

מדד הטיפוח מורכב מכמה רכיבים: השכלת הורי התלמידים, רמת ההכנסה לנפש במשפחת התלמיד, פריפריאליות בית הספר ושילוב הגירה וארץ מוצא

כאשר בוחנים את מערך החינוך הממלכתי והממלכתי־דתי בלבד, העיר מציגה נתונים גבוהים מאוד, עם שיעור זכאות לבגרות שמתקרב ואף חוצה את רף ה־%90. בעיר מקודמות מגוון תוכניות שמטרתן לחזק את המצוינות, בהתייחס למדד בגרות טק, ובשנת הלימודים הקרובה תיושם לראשונה תוכנית שנועדה לחזק את החינוך המדעי־טכנולוגי בעי ר".

העמותה שטוענת: השינוי אפשרי

בעמותת "חינוך לפסגות" טוענים כי הצליחו לשבור את הקשר בין שכר ההורים להישגי ילדיהם. העמותה, שקיימת כבר 25 שנים, פועלת כיום ב־15 רשויות בפריפריה חברתית וגיאוגרפית, כמו כרמיאל, באר שבע, נתניה, שכונות חצור הגלילית, קריית גת, ועוד וכוללת כ־4,000 תלמידות ותלמידים בשנה.

מדובר בתוכניות ארוכות טווח לתלמידים מכיתה ג' עד י"ב. הם מגיעים למרכזי המצוינות ופוגשים בהם מדריכים, שמכירים אותם אישית ומלווים אותם לאורך שנים. במרכזים הם מקבלים תגבור לימודי עמוק במתמטיקה, במדעים, באנגלית, במיומנויות למידה, בחינוך לערכים, ונהנים מארוחת צהריים. לכל ילד יש חונך אישי, שדואג לו ברמה הלימודית, החברתית והרגשית.

"כ־%80 מהחניכים שלנו עושים בגרויות בארבע ובחמש יחידות מתמטיקה ואנגלית, הם יוצאים עם בגרות מלאה ומצטיינת, כאשר %75 מהם הופכים לדור ראשון להשכלה גבוהה", אומר עומר פיקהולץ, מנכ"ל העמותה.

הנתונים נלקחו ממערכת השקיפות של משרד החינוך, מהרשות המקומית ומהביטוח הלאומי. בגרות מצטיינת כוללת אנגלית ומתמטיקה ברמת 4 או 5 יחידות בציון מעל 90

"יש לנו גם תוכנית המשכית לתעסוקה, אנחנו מוכיחים שאפשר לשבור את המעגל - רואים את זה כאשר משווים בין תלמידים שנמצאים בתוכנית לבין כאלה שלא משתתפים בה. אנחנו עובדים ברשויות עם המדדים הכי קשים, יש לנו מחקר שבדק את ההחזר של ההשקעה, וכל שקל שמושקע בתלמיד - ‫מחזיר את עצמו אחר כך בתל"ג פי 15".‬

מה הפרופיל של התלמידים? "אנחנו עורכים מיונים ומקבלים %30 מהתלמידים עם היכולות והמוטיבציה הכי גבוהות. אלה לא תלמידים מחוננים או מצטיינים או מתקשים. מדובר בתלמידים עם פוטנציאל למצוינות, אבל הכי שקופים במערכת, שאין עבורם תוכניות מיוחדות. בכל רשות אנחנו עובדים עם שליש מהם, זו מסה קריטית שמשפיעה על בית הספר ועל הקהילה".

לעמותה יש כ־1,000 מלגאים בשנה, סטודנטים שמדריכים את התלמידים: "גם הם קהל היעד שאנחנו רוצים לעבוד איתו, הם דמויות לחיקוי ועוסקים בתחומים כמו הייטק, מדעים ועד חינוך וסיעוד. הכסף מגיע ממשרד החינוך, מהרשויות, מחברות עסקיות - ומיעוטו מהשתתפות ההורים. בעבר היינו משקיעים כ־100 אלף שקלים בחניך, כיום ייעלנו את זה לכ־60 אלף שקלים לעשור".

אפשר להחיל תוכנית כזאת על כל מערכת החינוך? "אני חושב שמדינת ישראל יכולה להחליט שהיא משקיעה יותר - במקום 4,000 תלמידים לעלות ל־40 אלף תלמידים בשנה, וזה ישפיע לטובה על כל מערכת החינוך, החברה והכלכלה".