על חשבון התלמיד

המשבר הכלכלי מגיע לבתי הספר. אחרי שמערכת החינוך איפשרה למאות עמותות וארגונים להחדיר תוכניות לימוד לכ-90% מבתי הספר בארץ, נעשו מוסדות החינוך תלויים בטוב ליבם של גורמים חיצוניים, שבעקיפין מצאו דרך לשרת את האינטרסים העסקיים שלהם בקרב דור העתיד. אלא שעתה, בשעת אסון פיננסי עולמי, עתידות מאות תוכניות לימוד כאלה להתבטל - ומי שישלמו את המחיר יהיו, כרגיל, התלמידים.

כ-500 עמותות, ארגונים ועסקים ניצלו את הוואקום החינוכי שנוצר בשל מחסור תקציבי וקיבלו דריסת רגל בבתי הספר, בלי לעבור שום הליך מיון ואישור של משרד החינוך. לב לבייב, שרי אריסון, רשת הריבוע הכחול ואפילו אנשי הסיינטולוגיה - כולם הגו תוכניות לימוד חיצוניות ומצאו את הדרך אל ילדי ישראל. לאט לאט התפתחה תלות של בתי הספר בעמותות, והמוסדות החינוכיים נשענים היום על תוכניות העשרה, תגבור וסיוע למקצועות הליבה שעמותות אלה מספקות.

המצב החמור ממילא עומד לההיפך לגרוע יותר. העמותות סובלות ממחסור במזומנים בשל המצב הכלכלי הקשה, ומחקר של המכון ליזמות לחינוך של המכללה האקדמית בית ברל, מראה כי מאות שעות לימוד הכרחיות צפויות פשוט להיעלם בלי שיסופק להן תחליף הולם.

נשענים על העמותות

מנתונים שהגיעו לידי "ישראל היום" עולה כי ב-20% מבתי הספר בארץ פועלות שש או שבע תוכניות לימוד של גופים חיצוניים ביחד, וכ-40% מהמימון של התוכניות החיצוניות מתבצע על ידי גופים פילנתרופיים הנמצאים כיום בסכנת התרסקות כלכלית. גרוע מכך, 52% מהתוכניות הממומנות על ידי גורמים חיצוניים עוסקות בנושאי ליבה כגון מתמטיקה ואנגלית, ו-46% מהתוכניות
הללו ניתנות לבתי ספר חלשים כלכלית וחברתית. למעשה, הנושאים המרכזיים שניתנים לבתי הספר החלשים עוסקים במקצועות הליבה, בעוד שבחזקים תוכניות חיצוניות הן בדרך כלל לשם העשרה. "תופעה זו התחזקה גם עקב טוב הלב של גופי המגזר השלישי (עמותות ללא מטרות רווח, ל.ע.) לסייע לאוכלוסיות בפריפריה וגם כתוצאה מצמצום משאבי משרד החינוך לאורך השנים", מסבירה ראש המכון ליזמות בחינוך, בת חן ויינהבר, "התשתיות האלו עלולות להיפגע ולהשאיר את האוכלוסיות בלי שירותי בסיס. הפגיעה היא, בראש ובראשונה, בשכבות החלשות, והפער ילך ויגדל".

מנהלת מאגר המידע במכון, רינת בן נון, מזהירה שמשרד החינוך ייאלץ להיערך לביטול התוכניות: "הכל יגיע לפתחו של משרד החינוך כי יש הרבה נושאים שהם לא מותרות. למעשה, משרד החינוך מממן היום כחמישה אחוזים מהתוכניות, כל השאר זה גורמים אחרים". מנהל תיכון חדרה ויו"ר התאגדות המנהלים, אריה לוקר, אומר כי בבתי הספר התופעה ניכרת בבירור: "בבית הספר שלי, למשל, מבטלים את התמיכה בתלמידים אתיופים וגם לא הפעלנו את פנימיות היום. אין ספק שאנחנו מרגישים את זה".

בבתי הספר כועסים על מי שהרשה לדברים להגיע לידי כך. "מלכתחילה זה לא היה בנוי נכון", אומר לוקר, "כדי להפעיל את כל התוכניות החיצוניות הוקמו מנגנונים עצומים, והרבה כסף עבר למנגנונים האלה ולא לתוכניות עצמן. התקציב מלכתחילה היה צריך להגיע למנהל בית הספר כדי שיפעיל אותו ביתר יעילות".

ויינהבר מזכירה שהצפת המערכת בתוכניות לימוד וולונטריות בעייתית גם בלי קשר למשבר הכלכלי, כיוון שמדובר בתוכניות שאינן מפוקחות כלל על ידי משרד החינוך. לדבריה, יש לראות את המצב הנוכחי כהזדמנות להסדרת ההתנהלות של משרד החינוך מול העמותות: "יש צורך בהסדרה שהיא לא חד-צדדית, אלא בחשיבה משותפת עם המגזר השלישי עצמו".

סמנכ"לית משרד החינוך, גילה נגר, אמורה, בין השאר, למצוא דרך להסדיר אחת ולתמיד את הנושא. נגר אומרת שצוות מיוחד מנסה לקבוע "תו תקן" לפיקוח על התוכניות. "אנחנו מקבלים בברכה מעורבות בחינוך, ולפעמים גופים נכנסים למקומות שאנחנו, עם הביורוקרטיה שלנו, לא תמיד יכולים להגיע אליהם", היא מסבירה. לדבריה, במשרד מנסים לגבש קריטריונים לסינון: "אנחנו רוצים שהמורים שילמדו תוכנית שנכנסת לבית הספר יהיו מבית הספר, ולא מורים חיצוניים, כפי שקורה היום. אנחנו גם שוקלים אם צריך לתת לגופים להיכנס על חשבון מקצועות הליבה או לא, כשהנטייה היא להותיר את הליבה בידי משרד החינוך".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו