סקס הוא אחד הדברים העיקריים שמעסיקים בני נוער. אולם כשחושבים על זה, מגיעים למסקנה שאף אחד לא מלמד אותם על כך. בימי אוטוסטרדת המידע הצעירים לומדים על מיניות וזוגיות מהטלוויזיה ומהקולנוע במקרה הטוב, ומסרטים כחולים ואתרי פורנו במקרה הרע. אין פלא שהם מחזיקים בדעות סטריאוטיפיות מחרידות למדי. תוכנית הלימודים נמ"ש (נערים ונערות מובילים שינוי), של שדולת הנשים ושל היחידה לשוויון בין המינים במשרד החינוך, מנסה לשנות את המצב. הם מקיימים בבתי הספר סדרות של כעשר סדנאות בנות שעה וחצי כל אחת, שבהן משוחחים בנפרד עם הבנים והבנות על התפיסות והמחשבות שלהם ומנסים ללמד אותם על שוויון בין המינים ולהראות להם עולם שונה מזה שנגלה להם באינטרנט. המדריכים מגלים שפורנו גובה מחיר יקר בדימוי העצמי וביחס למין השני. מותר לאישה להגיד לא- בסדנאות מתגלה בורות עצומה. "את מה שהנערים יודעים, הם גילו בפורנו", מגלה הרכזת הארצית של התוכנית, סלעית טורק, את מה שכולם יודעים אך מסרבים להכיר בו. התפיסות של בני הנוער מתגלות כאבסורדיות ממש. "ילדים בכיתה ט' בכלל לא יודעים איך מתנהל משגל, כי בפורנו רואים רק חדירה אנאלית", היא אומרת. אילו עוד השקפות מעוותות מקובלות בקרב בני הנוער? הנשים צריכות להיות פסיביות, בחורה שמתנשקת צריכה להסכים גם לחדירה, איברי המין בסרטי פורנו הם בגודל ממוצע ונורמלי ויש נשים שנאנסו "באשמתן". וזו רק רשימה חלקית. "אנחנו מסבירים לנערים בעזרת סרגל מהו גודל ממוצע של איבר מין גברי, כי הם חושבים בטעות שצריך להיות להם איבר כמו של שחקני פורנו. הנערות מספרות על חרדת ביצוע של החברים שלהן, בגלל צפייה בפורנו, שמובילה לחוסר תפקוד ואף להתנהגות פוגענית כלפי נשים", מסבירה טורק. "חלק מהנערים לא יודעים מה זה אומר כשבחורה אומרת 'לא' ובטוחים שזה חלק ממניפולציות וכל מיני טריקים שיש בסרטים". בסדנה שהתקיימה בשבוע שעבר בתיכון בירושלים אחד המשפטים הראשונים שהשמיעו הנערים הוא "אין אישה שלא נותנת, יש גבר שלא יודע לקחת", ובשעתיים הראשונות המנחה שמע בעיקר קללות. אצל הבנות המצב לא טוב יותר. "הן לא יודעות איך לקרוא לאיבר המין שלהן", מספרת איילת לחמי, מנחה בקבוצת הבנות. "הן קוראות לו בשמות ילדותיים כמו 'השמה למטה שלי' או בביטויים וולגריים ופוגעניים". גרוע מכך, היא מוסיפה, "התפיסה של הנערות היא שבאקט המיני הן צריכות להיות פסיביות. הן חושבות שאסור להן לסרב לחדירה אחרי שהן התנשקו, ומתרצות זאת בכך שלימדו אותן שזה עושה 'כאבי ביצים'. אם אני מספרת על מישהי שהתנשקה עם בחור במיטה, והוא מתעלם מסירובה לאחר מכן, הן לא חושבות שזה אונס. הן אומרות: 'אני פיתיתי אז זאת אשמתי'". בעיקר על אהבה אז איך מטפלים במצב? הכיתות מתחלקות לבנים ולבנות, ובשיטות שונות מנסים ללמד את בני הנוער על אפשרויות אחרות. באחד השיעורים מקריא המנחה יומן דמיוני של נער שנתפס על ידי אמו ברגע אינטימי מול המחשב. "קשה לנערים לדבר על הפחדים, אבל המבטים מספיקים: הם מזדהים עם המבוכה", אומרת טורק. "כשגבר מדבר איתם על הפחד בגובה העיניים, זה עושה את כל ההבדל". לאט לאט משתנה עולם המושגים של הנערים: "בסוף הסדנה, כשהתלמידים התבקשו להגיד מה הסיבה לקיום יחסי מין, אף אחד לא בוחר בסיפוק עצמי או בלחץ חברתי אלא דווקא באהבה, כך שרואים שהמסרים מחלחלים". אצל הבנות עוסקים פחות בפורנו ויותר בדימוי גוף. המנחות מנסות להבין עם הבנות כיצד להתמודד עם חיזור אלים או עם מערכת יחסים פוגענית. "בתחילה הבנות מאוד מתנגדות למסקנות שעולות מהדברים", אומרת לחמי. "קשה להן להבין את ההחפצה הנשית שיש בפרסומת שבה ברמנית מוציאה לגבר בשפתיה את הלימון מהבירה". גם כאן רואים שינוי: "לקראת סוף הסדנה הבנות מבינות את הכפייה המינית ורוצות לעשות שינוי. אחרי השיעור הראשון התלמידים מבקשים עוד שיעורים כאלה. יש להם צורך חזק - ובצדק".
