אין סיבה ממשית למתיחות החוזרת סביב שער שכם, שמזינה כבר כמה שבועות הפרות סדר, יידויי אבנים, רגימה של אוטובוסים בדרכם לכותל וכיוצא באלה. אפשר לחפש תירוצים מתחת לאדמה בניסיון להסביר את המתרחש: המתיחות החוזרת בהר הבית, שהפעם הסתיימה דווקא בניצחון פלשתיני, לאחר שבית המשפט הפך על פיה החלטה של ערכאה נמוכה ביותר להתיר תפילות שקטות בהר הבית; חגיגת יום הולדת של אחד מפעילי הימין ברחבת שער שכם; חשיפת שלדים של נקברים מוסלמים באזור במהלך עבודות של רשות הטבע והגנים, ואפילו יום הולדתו של הנביא מוחמד הוזכר כ"סיבה למסיבה".
אלא שהאמת היא, כנראה, פשוטה יותר משנדמה: רבים מהמתפרעים, צעירים בשנות ה-20 לחייהם, הם מובטלים ו/או נושרי מערכות החינוך במזרח העיר, שקל להסית ולהתסיס אותם - שני אורחות של קבע ברשתות החברתיות, בקבוצות הווטסאפ ובפורומים שונים, שלא לדבר על המסגדים. כשמדובר בירושלים, ההסתה הזו היא ערבוב - כל פעם בתמהיל אחר - בין הדת והלאומנות. בסיבוב הנוכחי, נראה כי מדובר בניסיון לתחזק את המחאה, שגוועה לה (באופן יחסי) עם תום מבצע שומר החומות ונספחיו, כדי ליישר קו עם איומי חמאס להבעיר מחדש את הבירה ולהמשיך את אירועי "חרב ירושלים" (בזמן שומר החומות).
האתר שנבחר למחאה הזאת, שער שכם (הנקרא בערבית "באב אל-עמוד"), הפך בשנים האחרונות למעין גרסה מזרח-ירושלמית של כיכר תחריר המצרית. בשנות הפיגועים והסכינאות, העדיף הטרור פעם אחר פעם לתקוף שוטרים וחיילים באזור השער הזה (בירי ובסכינים), עד שבשלב מסוים הוא אף זכה לכינוי "שער השהידים" או "שער הגבורה". תמונות השער והמחבלים שנורו לידו למוות תוך כדי ניסיונות ומעשי רצח של יהודים, עולות עד היום באופן תדיר בדפי פייסבוק רבים, ובאתרי אינטרנט לא מעטים הוא מכונה "השער הקדוש".
מהאירועים האחרונים סובלים לא רק השוטרים וכוחות הביטחון שמרותקים למקום, ולא רק יהודים עוברי אורח ונוסעים בקווי אגד לכותל המערבי שנרגמים באבנים ובבקבוקי תבערה, אלא גם האוכלוסייה הערבית שגרה בסמוך למקום. יותר מפעם אחת התקשו השוטרים להפריד בין המתפרעים לבין תושבים באזור. הקונים המקומיים וקומץ התיירים שעוד מפרנסים איכשהו את הסוחרים באזור, מתרחקים ממנו ככל שנמשכות המהומות.
אולי סוף-סוף בשלה עתה השעה לנסות ולהפעיל גופים ואישי ציבור במזרח ירושלים, כדי שינסו להרגיע ולרסן את המפגינים, מתוך הבנה שלמהומות הפעם אין סיבה אמיתית, וגם מתוך הבנה שהן פוגעות בראש ובראשונה בתושבים ובסוחרים באזור. אנשי הדת יכולים לעשות זאת. אנשי לשכת המסחר, הוואקף ואיגודים מקצועיים אחרים, יכולים אף הם להירתם למשימה. הפרות הסדר פוגעות גם בצד היהודי וגם בצד הערבי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו