מבחן המשוואה, מבחן ההסכם ומבחן התגובה: ימים קריטיים לעתיד ישראל במזה"ת

לאחר שבועות וימים של משא ומתן עם עליות ומורדות הגיעו ארה"ב ואיראן לקו הסיום ולהסכמות על הסכם העקרונות שיתווה את הדרך למשא ומתן לחודשיים הבאים (לא בטוח שהזמן המוגדר באמת יהיה כזה) לקראת הסכם סופי.

הכל היה מוכן לחתימה דיגיטלית ומרוחקת בין ארה"ב ואירן, אלא ששעות לפני פעלה ישראל שוב לסיכול מיפקדה בדירה ברובע הדאחייה והביאה לעצירת כל התהליך, והכניסה את כל האיזור להמתנה לתגובה אירנית בצורת שיגורי טילים ארוכי טווח שתגרור תגובה ישראלית (או שתוגבל על ידי ארה"ב).

הריטואל הזה הרבה יותר משמעותי מאשר עוד סבב או חיכוך עצים בין ישראל לאיראן ובתווך חיזבאללה. אירוע התקיפה הישראלית בדאחיה מציב שלושה מבחנים לימים ולשעות הבאות:

1. מבחן המשוואה שקבעה איראן שבה דין חיפה כדין הדאחיה - האם לאחר שעמדה על המשוואה בשבוע שעבר עומדת איראן למבחן נוסף, תגובה בהחלט תאותת שכוונותיה רציניות, אי תגובה איראנית תשחוק את "חוקי המשוואה" עוד לפני שהתחילה את חייה.
2. מבחן הסכם העקרונות בין אירן לארה"ב - הנשיא טראמפ התעקש לאורך כל היום כי החתימה בתוקף וסך הכל תתעכב במספר שעות לעומת האיראנים שניצלו את המשבר לעצב שוב את גבולות המו"מ ואולי למקסם רווחים מהסיטואציה שנוצרה. האם זו דחייה, השהייה קצרה או עיכוב מהותי שיביא לפתיחת הסכמות וניסיון אירני לחתוך הפסדים ולהגדיל רווחים.
3. מבחן התגובה הישראלית - מבחן בו עמדה ישראל גם שבוע שעבר. אי תגובה על שיגור מעל ל-20 טילים ארוכי טווח היה מציב את ישראל בעמדת נחיתות שמקרינה מייד על כל האזור וטוב עשתה ישראל שהגיבה (הגם שבאופן מוגבל). האם הפעם חוסר שביעות הרצון של הנשיא טראמפ מפעולת ישראל שהביאה לפחות לטירפוד זמני של הסכם העקרונות תתורגם לאילוץ ועצירת תגובה ישראלית. אם כן, זה יסמן את גבולות חופש הפעולה המוגבל של ישראל שילווה אותנו בלבנון ובאיראן בעתיד לבוא.

בין הפטיש לסדן

מציאות השבוע האחרון ממחישה את הבעייתיות אליה נקלעה ישראל ויותר מכך הדגישה כיצד הישגים צבאיים טקטיים שהושגו בשנה האחרונה בשלושה סבבים מול אירן הולכים ונשחקים ויותר מזה פוגעים במצבה האסטרטגי של ישראל באיזור כולו.

הסכם העקרונות, בהנחה ולא ישתנה מהותית מציב את האזור בפני מציאות המחזירה אותנו לראשית המלחמה ואף לסבב העימות הראשון באפריל 24 מול איראן:

1. הציר השיעי בין איראן לשלוחיה באיזור שהיה נראה כי ספג מכה ונוצר ניתוק בין הגורמים קיבל בשבועות האחרונים חיזוק שיתכן ויגיע עד לכדי מטריית הגנה מתקיפות ישראליות בחסות ההסכם בין ארה"ב לאיראן.
2. איום הטילים. תוכנית הטילים ספגה פגיעה משמעותית, אולם נראה כי יכולת השיקום, ההתאוששות יחד עם הערכת החסר הותירו בידי איראן כמות והיקף של טילים ויכולות שיגור שגם עם יכולת ייצור מוגבלת הם בכמות המהווה לכל הפחות איום משמעותי. מי שמשגר מעל 20 טילים בתגובה למשוואת דאחייה, שזה כפול ממה ששוגר בכל אחד מעשרת הימים האחרונים של "שאגת הארי", סימן שבארסנל שלו עוד כמות גדולה יותר.
3. חופש הפעולה של ישראל - אם נתייחס לציטוטים משיחה טראמפ ונתניהו האחרונה ברצינות וכך לדברי הנשיא כי יאסור על כל תקיפה ישראלית בלבנון הרי שחופש הפעולה יוגבל ויצמצם מאוד את יכולתה של ישראל למנוע התהוותם של איומים שזה אחד מהלקחים העיקריים מ-7 באוקטובר 2023.

ישראל ניצבת בין הפטיש לסדן, בין איומים קיימים ומתהווים המשפיעים על הביטחון הישיר של ישראל לבין התלות, המחויבות והקשר לארה"ב ולנשיא טראמפ שעלול להביא להגבלה מהותית או לכל הפחות לעימות חזיתי מול הנישא טראמפ, מצב שבוודאי לא ייטיב עם ישראל.

ימים ושעות של מבחן לפנינו, בהם נידרש לעמוד על הצורך לשמר על האינטרס הישראלי, לעמוד על תיחום וגבולות המערכה ביום שאחרי הסכם אמריקאי ואיראני, למרות שאיננו הסכם החלומות. ישראל צריכה, ומהר, לגבש לעצמה את המדיניות ואת תפיסת הביטחון אל מול המציאות האזורית ואל מול המדיניות המתגבשת מול ארה"ב, ככל שנקדים נכין עצמנו לחיכוך הבא, וזה בוא יבוא.

הכותב הוא תת אלוף במיל', לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית וכיום יועץ אסטרטגי