ישראל וחיזבאללה העלו בסוף השבוע הילוך במלחמה בצפון, עם הרחבת גזרת הלחימה - מצפון לנהר הליטני בצד הלבנוני, ומדרום לקו העימות בצד הישראלי.
זירת הפגיעה בקריית שמונה הלילה
ישראל אמנם פועלת מצפון לליטני מזה זמן, אולם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נתן לכך ביטוי מוחצן ומכוון במהלך ביקור שערך ביום שישי במפקדת אוגדה 36 שמתמרנת בלבנון. נתניהו, שנתון תחת ביקורת ציבורית קשה משום שהוא נענה לדרישת הנשיא טראמפ ואינו מאפשר לצה"ל חופש פעולה מלא בלבנון, אמר כי "הכוחות שלנו חצו את הליטני, הם עלו לשטחים השולטים".
אפשר שנתניהו אישר בכך, במרומז, את מה שדווח בימים האחרונים בלבנון על פעילות ערה של צה"ל בגזרת הבופור, שנחשב למעוז אסטרטגי של חיזבאללה.
חילופי מהלומות
במקביל לביקור התקיים מפגש נוסף בין קצינים מצה"ל ומצבא לבנון, וכן מצבא ארצות הברית והגורמים האמריקנים. המפגש לא הוליד פריצת דרך, אולם מייד אחריו פתח חיזבאללה במתקפה רחבה לא רק באמצעות רחפנים אלא גם בשיגור רקטות, שיורטו ברובן.
רקטה אחת פגעה בקרית שמונה וגרמה להרס רב. זאת היתה השבת הסוערת ביותר מאז הוכרזה הפסקת האש, לפני כחודש וחצי, והיא כללה שיגור רקטות גם לצפת, לנהריה ולכרמיאל.
ההערכה בישראל היא שלא מדובר בהסלמה רגעית, אלא במגמה שתימשך גם בימים הקרובים ואולי אף מעבר לכך. גורמים בכירים טוענים שהדבר מעיד על המצוקה שבה נתון הארגון, אולם סביר יותר שחיזבאללה פועל במשוואות המוכרות. מבחינתו, אם ישראל חצתה את הקווים "המותרים", גם הוא עושה זאת.
באמצעות הרחבת טווחי הירי הוא גם מנסה להשתמש בעורף הישראלי כדי להפעיל לחץ על מקבלי ההחלטות, ומן הסתם גם לאותת לממשלת לבנון שעתיד היחסים עם ישראל אינו בסמכותה הבלעדית.
הרחבת הפעולה הצה"לית אמנם מסבה לחיזבאללה נזקים מסוימים, אולם היא אינה משנה את התמונה הכוללת. גם הישגים תדמיתיים, שאפשר שיוצגו בימים הקרובים, לא ישנו את המציאות הקשה בצפון.
הציר האמריקני-איראני ומלכודת 60 הימים
כמו בביקוריו הקודמים, גם הפעם דילג נתניהו על מפגש עם ראשי רשויות ותושבים באזור. ספק אם הוא יוכל להתמיד בחמקנות הזאת לאורך זמן, לנוכח הרחבת טווח הרקטות והכנסת עשרות (ואולי מאות) אלפי ישראלים נוספים לטווח האיום.
וכל זה קורה כשרשמית לפחות יש עדיין הפסקת אש בלבנון. לא ברור מה צריך לקרות כדי שטראמפ יסיר את הרסנים מעל פעילות צה"ל, או שישראל תמרה את פיו.
כרגע נדמה שהסיכוי לכך קלוש, לאור התארכות המגעים בין ארצות הברית לאיראן - שהפסקת האש בלבנון הוכרזה בחסותם. בטהרן מעוניינים לכרוך גם את חיזבאללה ולבנון בהסכמות שיושגו, מה שעלול לאפשר לארגון להשתקם ולהתבסס מחדש בלבנון. בישראל מקווים שטראמפ לא יענה לבקשה, אם כי התנהלותו באחרונה בסוגיית לבנון אינה מבשרת טובות.
בינתיים נדמה שטראמפ נוטה להגיע לסיכום זמני עם איראן, שיאריך את הפסקת האש ב-60 יום - עד לאחר המונדיאל. בפרק הזמן הזה אמורים הצדדים לדון בכל הסוגיות שבמחלוקת, מתוך כוונה להגיע בסיומו להסכם קבוע.
בשורות רעות לתושבי הצפון
אשרי המאמין שזה אפשרי, בעיקר בסוגיית הגרעין. הדיונים על הסכם הגרעין שנחתם בעבר ארכו כשנה, ואיראן נדמית כיום כחצופה ותובענית אף יותר. ציטוטים שונים שפורסמו בימים האחרונים מפי בכירי המשטר מלמדים על ביטחון עצמי קיצוני בטהרן, לנוכח הבנתם שארצות הברית אינה מעוניינת בחידוש הלחימה.
מבחינת הצפון אלה בשורות רעות. הארכת הפסקת האש ב-60 יום משמעה עוד רחפנים, עוד כטב"מים, עוד רקטות. כשהקיץ בפתח, רבים מתושבי האזור (בעיקר בעלי המשפחות) עלולים לבחור לעזוב, ולא ברור כמה מהם גם יחזרו אחרי שכבר עזבו וחזרו פעם אחת מאז שבעה באוקטובר.
אם מוסיפים לכך את אובדן עונת התיירות, ואת הפגיעה בחקלאות, זאת עלולה להיות מכה אנושה לאזור - שמחייבת מענה חירום מצד הממשלה.
את שרי הממשלה העניינים האלה מעסיקים פחות. רבים מהם לא טרחו אפילו להביע תנחומים על נפילתם של חיילי צה"ל בשבוע שעבר, אבל הזדרזו לפרסם הודעות תמיכה ביונתן אוריך, יועצו של ראש הממשלה, שיועמד לדין באשמת כוונה לפגוע בביטחון המדינה.
על שרי הממשלה אין פליאה: הם עסוקים בפריימריז ובקריצה לבייס. העובדה שראש שב"כ, דוד זיני, מאפשר למי שעבד בשכר עבור קטאר וכעת יואשם בעבירות ביטחוניות חמורות להמשיך לשהות במוקד קבלת ההחלטות הרגיש ביותר במדינה היא ליקוי מאורות של ממש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו