עוד תחקיר - עוד מחדלים: התחקיר על אירועי ה-7 באוקטובר בקיבוץ נירים ובמרחב הסמוך לו הוצג במשך כשבע שעות בפני תושבי הקיבוץ על ידי אלוף משנה אלעד שושן.
בתחקיר נקבע כי הכשל המהותי היה עמוק וארוך שנים בנוגע לתפיסת ההגנה. הצבא לא נערך לתרחיש של פשיטה רחבה בהפתעה, אלא התכונן למוקד אחד או שניים בלבד.
הפלוגה האחראית על המרחב נאלצה להתמודד עם 14 מוקדי לחימה, כשבכל מוקד פעלו עשרות מחבלים, כשלוחמי צה"ל היו מעטים מול רבים, וכשכל מפקדיהם נהרגו או נפצעו. בתחקיר נקבע כי הצבא שם את הלוחמים בסיטואציה בלתי אפשרית – עשרות מול מאות.
שעות הבוקר המוקדמות של ה-7 באוקטובר היו רגועות. הכוח הצבאי, שמנה 153 לוחמים ומפקדים, כמחצית מהכוח הגזרתי, קם על פי הפקודות לנוהל כוננות עם שחר.
בניגוד לגזרה הצפונית, שקיבלו הוראה לא להגיע לגבול, ללוחמי החטיבה הדרומית לא ניתנה שום התרעה והם ירדו לגדר כבשגרה. סגן מפקד גדוד הסיור אף אמר בתדריך בקשר זמן קצר לפני פרוץ הלחימה: "צפוי לנו סוף שבוע שקט", זאת בשל ההודעות של חמאס לפעילים שלא לצאת להפגנות בסוף השבוע – כהטעיה.
בשעה 6:29 מתחילים בחמאס בירי מאסיבי של רקטות. יותר מ-700 בסך הכל נורו בגזרת נירים באותו יום, רבים מאוד מהם לכיוון מחנות צה"ל. חמאס, התברר בתחקיר, הבין שהמחבלים צריכים לפרוץ את הגדר לפני שכוחות צה"ל מגיעים עם טנקים, ולכן כיוון את השיגורים לעבר המחנות כדי לקבל את חמש הדקות שהוא צריך כדי לעשות זאת. השיטה עובדת – הכוחות על הגדר מתקפלים למרחבים מוגנים.
בשעה 6:30, דקה בלבד לאחר מכן, מזהה תצפיתנית טרקטור חוצה את גבול הפרימטר. בשל החמרת הנחיות הפתיחה באש והאפשרת הפגנות בסמוך לגדר, הפרימטר צנח ממרחב של קילומטר לפני מספר שנים ל-100 מטרים בלבד. המשמעות הינה שבמרחק 100 מטרים מהגדר מותר למחבלים לעמוד ולפעול, והדבר לא מעורר שום נורה אדומה.
"טרקטור מוריד את השער בגדר הוברס", מתריעה התצפיתנית לאחר שניות, כשהיא מזהה את הפעילות על הגדר הישנה של עזה. אך מכיוון שהיא ממוקדת בכלי העבודה שעושה את דרכו לעבר גדר "שעון חול", היא אינה רואה את ששת האופנועים שמתקדמים מאחוריו.
הנוח'בות תכננו באופן מתוחכם את הפלישה באמצעות "סד"כ שקט" ו"סד"כ רועש". כוח קדמי הוריד את הגדר וחדר פנימה, ורק לאחר מכן הגיע הגל השני, המשמעותי יותר, שהסתתר בשטח הבנוי.
אלוף משנה אסף חממי נכנס לחמ"ל בקיבוץ רעים ועקב אחרי הדיווחים בגזרתו. זו הייתה החדירה הראשונה לשטח ישראל, והוא הבין מיד שמדובר בפלישה. הבעיה הייתה שתרחיש הייחוס של אוגדת עזה היה פלישה בנקודה אחת או שניים, ועל כן חממי לא ידע שהוא ניצב בפני אירוע גדול בהרבה ממה שמישהו יכול היה לדמיין. בתוך חמש דקות בלבד, ב-6:35, הוא יוצא לנירים.
"טנקים לגזרה", נשמע קולו בקשר בזמן הנסיעה. "תשמשו ב'רואות יורות' כמה שיותר מהר, להעיף כבדים קדימה, להעיף זיק, לדבר עם הרבש"צים, להקפיץ מפקדים. קדימה, אנחנו במלחמה!", הוא פוקד.
הכוחות שנכנסו למיגוניות ממהרים לשוב בחזרה לשטח. כשהם מגיעים לשטח שולט על הגבול ומיישרים בו קו על מנת למנוע חדירה, הם מתחילים להיתקל בכ-140 מחבלים מסתערים שנוסעים על עשרות טנדרים ואופנועים. הם לא מודעים לכך ששישה אופנועים שעליהם כ-11 מחבלים כבר חצו את הגדר וחדרו לקיבוץ נירים.
בשעה 6:45 מגיע אסף חממי בסמוך למוצב "בית לבן" שנמצא בסמוך לקיבוץ נירים, ונתקל לראשונה במחבלים. הוא סופג אש בחלון הקדמי של ג'יפ הדוד, נע הצידה ומסתער רגלית עם לוחמי החפ"ק שלו לעבר המחבלים, מחסל אחד מהם.
הוא מזהה את המחבלים חודרים דרך פרצה לתוך קיבוץ נירים. ב-6:53 הוא נכנס עם הרכב הממוגן, תוך מתן דיווח קצר למפקד האוגדה על תמונת המצב.
הוא מגיע דרך הגדר ההיקפית, אך נתקל בשטח השמדה ונע לאחור. לאחר מכן, החפ"ק פורק מהרכב ועובר דרך מחסות לכיוון המקום שבו נמצאים המחבלים. בשעה 6:58 הם נתקלים במחבלים ובמצלמה שמכוונת כלפי הבית הסמוך, שם נשמעים היטב חילופי האש.
חממי נפצע בירכו ומאבד דם. קיריל ברודסקי ותומר אחימס גוררים אותו אחורה לתוך מקלט ומנסים לטפל בו. לאחר האירוע ימצאו הכוחות שני חוסמי עורקים במקום.
תומר מנסה לדווח בקשר שעל גבו על המח"ט הפצוע, אך המסר לא נקלט בחמ"ל. המחבלים מתקרבים למקלט ותומר מדווח בפעם האחרונה: "קודקוד, חייב פינוי דחוף עכשיו!". במצלמה, שבה לא נראית ההיתקלות, אך נשמעים קולות הירי, מופיעה השעה 7:09. המפקד ושני לוחמיו נהרגים. הם חיסלו בקרב שארך כ-20 דקות שלושה מחבלי נוח'בה.
המחבלים מגיעים לכוח ההרוג ומבינים שבידיהם שני דברים יקרי ערך – ג'יפ דוד, על כל ציודו – וגופתו של קצין בכיר, אף שאינם יודעים שהוא מפקד הגזרה. מסיבה זו, בין השעה 7:10 עד 8:20 יש שקט יחסי בקיבוץ.
שמונה המחבלים מתעסקים בכוח הצבאי ובג'יפ, בין היתר בתיאום מול עזה על כך שהם רוצים להכניס את הג'יפ פנימה מבלי שיירו עליהם. בסביבות השעה 08:00 ארבעה מהמחבלים נכנסים לביתה של חנה פרי, שבו גם בנה, נדב פופלוול, ומתבצרים במקום.
באותה שעה, משוחח הרבש"ץ עם מג"ד הגזרה שמנסה להגיע לגזרה מביתו וזה עונה לו: "אין לי את מי לשלוח, תעשו מה שאתם מסוגלים".
הרבש"ץ מקליט הודעה לחברי כיתת הכוננות, מורה להם להתבצר על גגות בתיהם או בפינות הבית ולהגן על השכונות שלהם ואומר להם: "קחו בחשבון שאין צבא, הם עוברים בית בית". הוא עולה בעצמו על גג ביתו ומתבצר בין כוונות.
הכוחות שנלחמים על הגדר אינם מודעים לדרמה בקיבוץ שממוקם כ-1,800 מטרים מהם, בין היתר מכיוון שהם נלחמים על חייהם. צוות הקרב המחלקתי, שכלל שני טנקים ונמ"ר, מחליט להתפצל, שלא על פי הפקודות, ולהגיע לשלוש פריצות שונות בגדר. הם מבינים כי צריך לסגור כמה שיותר נתיבי חדירה, אך מול כל אחד מהכלים יש עשרות מחבלים.
טנק 3, שהפך לאחד מסמלי המלחמה, נוסע דרומה ולאחר מכן מתקדם מעט צפונה. הוא נתקל בעשרות מחבלים וסופג ארבעה טילי נ"ט. הנהג, שקד דהן ז"ל, נהרג במקום. סרן עומר נאוטרה ז"ל, עוז דניאל ז"ל ונמרוד כהן נחטפים, ככל הנראה בחיים. שני הראשונים מוגדרים בהמשך כחללים שנהרגו בשבי החמאס, נמרוד עדיין חטוף.
בינתיים, הטנק השני, 3ב', נתקל גם הוא במחבלים שיורים לעברו טיל נ"ט. הטען נפצע ומפונה על ידי הנמ"ר. מפקד הטנק, שנפצע מרסיסים בכל גופו ושידו שבורה, מסרב בתוקף להתפנות וממשיך לנהל את הקרב.
הטנק יהרוג במשך יום אפל זה רק בגזרת נירים שלושים מחבלים, ועוד רבים בגזרה נוספת. הנמ"ר מנהל תוך כדי לחימה, כשהלוחמים מוציאים את פלג גופם העליון החוצה ומחסלים מחבלים, מכיוון שמערכת הקטלן נפגעה מפצצות מרגמה.
ככל הנראה, הטנק שעלה באש הוביל לכך שהלוחמים שנחנקו מעשן נאלצו לפתוח את פתח המפקד על מנת לנשום. המחבלים פותחים את התא ומוציאים אותם. הטנק הבוער מככב בסרטוני החמאס ומשמש לעידוד מחבלים אחרים להגיע למקום. מאוחר יותר נחטפה גופתו של שקד דהן ז"ל לרצועה, והוחזרה באוגוסט האחרון.
סגן מפקד הפלוגה, עומר וולף ז"ל, מקבל דיווח על מחבלים במוצב "בית לבן", שממנו יצא צוות הקרב החטיבתי ושבו נשארו שלושה לוחמים בלבד. אחד הלוחמים נהרג, שני נפצע קשה אך הצליח להסתתר. השלישי, עידן אלכסנדר, עדיין חטוף בעזה.
ג'יפ החפ"ק של וולף סופג טיל טרמוברי, שממנו נהרג אחד הלוחמים. וולף ולוחם נוסף פורקים מהרכב, מנהלים חילופי אש עם המחבלים, אך נהרגים. נהג הרכב נפצע קשה מקליע, הסתתר מתחת לעץ וניצל.
הכוחות, אומרים בצה"ל, נלחמו בחירוף נפש, אך היו מעטים מול רבים. בשעה 8:20 בבוקר כל שדרת הפיקוד של החטיבה נהרגה או נפצעה. בסוף היום יותר מ-100 מתוך 153 הלוחמים שתפסו את הגזרה נפצעו או נהרגו. את הלחימה מנהלים מפקדי כיתות.
בסמוך לשעה 8:20 מקבל מפקד כיתה הנחיה טרגית בדיעבד. הוא פונה לחמ"ל שנמצא בכיסופים ומדווח שחבר לכוח מארב שהיה באזור וביקש פקודות.
התחושה של הכוחות באותו הזמן היא שהאזור נמצא תחת שליטה. קולות הירי נדמו מכיוון שהמחבלים עסוקים בגופות לוחמי החפ"ק ובתיאומים עם חבריהם בצד העזתי, אך המפקד הזוטר, שרואה את רכב הדוד חושב שיש כוח בקיבוץ.
באותו הזמן בחמ"ל כיסופים הכאוס בשיאו. מחוץ למבנה מתנהלים קרבות עזים, והמוצב מוצף במחבלים, והחמ"ל הופך לנקודת איסוף פצועים ושורדים.
התצפיתניות ממשיכות לפעול ללא מצלמות, אלא על בסיס מכ"מים ומנסים להבין את תנועת המחבלים, ללא מפקדים בכירים. בעקבות הערכת מצב מאולתרת וחסרת מידע, מורה סמב"צית למ"כ להגיע למוצב מו"פ שנמצא תחת מתקפה. הלוחמים עוזבים את המקום – והמחבלים מנצלים את ההזדמנות.
כשמונה טנדרים שעליהם 80 מחבלים, ושלושים אופנועים שעליהם כ-60 מחבלים, כולם מכוח נוח'בה, חוצים את גדר המערכת הפרוצה ומגיעים, באיחור של שעתיים מבחינתם, לקיבוץ נירים.
מהצד השני המחבלים מצליחים להוציא את ג'יפ הדוד דרך פרצה קטנה, אך גדר תיל מפריעה להם להוציא את גופותיהם של חממי ושני הלוחמים, ברכב שגנבו ממשפחת מאיר, והרכב בולם את הכניסה. כתוצאה מכך, כל הכניסות והיציאות מקיבוץ נירים על ידי מחבלים נעשו באופן רגלי בלבד, מה שהאט את הקצב שלהם.
בינתיים, כיתת הכוננות של הקיבוץ לא מתפקדת. מתוך 12 החברים, רק שבעה נשאו נשקים, אך הרבש"ץ, מתוך הבנה מוטעית לפיה המחבלים כבר בשלב מוקדם שטפו את הקיבוץ, מורה ללוחמיו בתחילה להישאר בביתם. בדיעבד המחבלים הגיעו לאחת השכונות, אך לאחרת לא נכנסו.
בין השעות 8:20 עד 9:20 שטפו מחבלי הנוח'בה את קיבוץ רעים. לאחר שרועי פופלוול, בנה של חנה פרי, קיבל תמונה שלה כשמאחוריה מחבלים, הוא יצא לכיוון ביתה – ונרצח.
מחבלים הגיעו לבית של דורון מאיר וירו לעברו. דורון החליט לצאת עם אקדח לחלון המטבח ויורה לעברם, אך סופג כדור בראש ונהרג. בתו מור, בת ה-17, שומעת שהוא נפגע, רצה לעברו ונפגעת גם היא. היא התגלתה כשהיא שוכבת ירויה על אביה.
מחבלים נכנסים לבתים רבים ומנסים להיכנס לממ"דים. בביתו של אורן אפלסי הם יורים לעבר הדלת ופוגעים בו, הוא נהרג כתוצאה מאיבוד דם.
גדעון באבאני, שהתארח בקיבוץ, יצא לכיוון רכבו ונהרג מפגיעת טיל אר-פי-ג'י. בת זוגו, נורלין בבדילה אג'וג'ו, נחטפה, וכך גם בני הזוג יגב ורימון בוכשטב. נורלין, חנה ורימון הושבו בעסקת חטופים מהרצועה. גופתו של יגב חולצה במבצע צבאי, יחד עם גופתו של נדב פופלוול, שנרצח בעזה.
הכוחות שבלמו את המחבלים בשעות הראשונות וחפ"ק המח"ט שנהרג בקיבוץ הובילו לכך שבמקום טבח של שלוש שעות ביצעו מחבלי הנוחבה מסע הרג של שעה בלבד.
בסביבות השעה 9:20 הם מובילים החוצה את החטופים ונעים לכיוון עזה. בתיעוד שאותר בעזה, נראים המחבלים מעמיסים את גופותיהם של שני לוחמי החפ"ק על רכב אחד, ואילו גופתו של חממי על רכב שני. שני גופות הלוחמים הוחזרו במבצע צבאי לישראל. גופתו של חממי עדיין מוחזקת בעזה.
יציאתם של מחבלי הנוח'בה ב-9:20 הייתה האות של מחבלי ג'יהאד איסלאמי, חמאס ובלתי מזוהים להיכנס לקיבוץ. עשרות המחבלים נכנסו לתוך בתים, גנבו, הרסו והציתו אותם, בניסיון לרצוח את יושביהם.
האזרחים הנואשים החזיקו את דלתות הממ"ד בניסיון נואש להציל את משפחותיהם. בשלב זה לא היה כוח כלשהו שפעל בקיבוץ, למען חבר אחד של כיתת הכוננות שחיסל מחבל מחוץ לביתו.
בשעה 10:00 מקבל הרבש"ץ דיווח על משפחה עם תינוק בן שבוע, שביתה נשרף כשהיא בתוכה, ומחליט לצאת. הוא נפגש עם שלושה חברי כיתת הכוננות שהתאגדו יחד עוד קודם, אוסף אותם ברכב ריינג'ר ונוסע למקום.
הארבעה נתקלים במחבלים ומנהלים חילופי אש עמם. הם מזהים עשרות מחבלים רצים מאחורי קו הבתים הראשון החוצה וחוששים שיסגרו עליהם, ונעים אחורה למקלט שבו חממי נהרג. במשך עשרים דקות הם מנהלים קרב ויורים על יותר מ-20 מחבלים, מתוכם כשישה נהרגים.
לקראת השעה 11:00 עולים אנשי כיתת הכוננות למגדל גרעינים, כדי לשלוט על השטח ולמנוע מהמחבלים להתקדם למרחב המזרחי של הקיבוץ.
הרבש"ץ מנהל שיחה עם מסוק קרב ומבקש ממנו לירות לעבר מחבלים, אך הטייס לא מזהה את המחבלים ויורה לשטחים פתוחים. בשלב זה רוב המחבלים בורחים מהקיבוץ מכיוון שהם מבינים שהכוחות מתחילים להשתלט.
בשעה 13:24, שעות רבות לאחר תחילת הלחימה, מגיע כוח תגבור ראשון לקיבוץ נירים. מפקד בית הספר לקומנדו גל ריץ', היום מפקד חטיבת עציון, מגיע לאזור רעים על דעת עצמו עם לוחמיו ומבין שאין אפילו כוח אחד שהגיע לקיבוץ נירים.
הסיבה לכך שכוחות לא הגיעו ליישובי הפרסה, המפורסם שבהם ניר עוז, הייתה מארבים מתוכננים היטב של המחבלים בצומת גומא ובצומת מעון. בצומת מעון נהרג מפקד חטיבת הנח"ל יהונתן שטיינברג. לא הרחק משם נהרג מפקד סיירת נח"ל יהונתן (ברנש) צור. במשך שעות מנסים הכוחות להגיע ליישובי הפרסה, אך בקושי רב.
בשעה 13:37 מגיעה לקיבוץ מחלקה של גדוד ביסל"ח, בהמשך מגיעים גם לוחמי ימ"ס ובה"ד 1. הם סורקים בית בית והורגים שני מחבלים שמתחבאים בממ"ד. המחבל האחרון שנהרג בקיבוץ נתפס בסביבות השעה 14:00, אף שבמרחב מחוץ לקיבוץ תתנהל לחימה גם ביום למחרת.
בצה"ל מציינים כי כשלו כתוצאה מכישלון ארוך שנים בתפיסת ההגנה. הפרימטר לא היה מספק ולא היה תרחיש ייחוס של פשיטה גדולה בהפתעה. כלל הכוחות היו ללא רימונים ולא הייתה מערכת תקשורת ישירה מול הרבש"צים.
בנוסף, העובדה כי לא נותר קצין בכיר בחמ"ל תרמה לכך שלא היה פיקוד ושליטה בשטח. ממסקנות התחקיר עולה כי יש לקבוע זמנים לכך שקצינים יעזבו את החמ"ל, כך שיישאר פיקוד גם תוך כדי החתירה למגע.
בתחקיר עלה עוד כי יש להכפיל את כמות כיתות הכוננות ולאמן אותן באופן טוב בהרבה. קודם ל-7 באוקטובר, כיתת הכוננות של נירים הייתה ברמה בינונית ומטה, בין היתר מכיוון שעברו אימון חד יומי פעם בשנה בלבד. צה"ל נכשל במשימתו, נקבע בתחקיר. לצד זאת צויינו לשבח הלוחמים שחתרו למגע מעטים מול רבים והגנו בגופם על הגזרה ככל שיכלו.
קיבוץ נירים הגיב על פרסום התחקיר: "תחקיר צה"ל מחזק את גודל ההפקרה שהיתה כאן בשבעה באוקטובר בקיבוץ שלנו. קהילה שלמה שנאלצה להגן על עצמה יחד עם כוחות צבאיים מועטים, לוחמי צה"ל גיבורים שנפלו על אדמת נירים. אנו מרכינים ראש לזכרם של הנופלים שבאו להציל חיים.
התחקיר הזה רק מחזק את הצורך הבהול בהקמת ועדת חקירה ממלכתית שתבחן את ההפקרה המערכתית ואת כל ההיבטים של המחדל ותסיק מסקנות ברורות כדי למנוע מאסון שכזה להתרחש שוב.
היום, שנה וחצי אחרי, יותר מדי זמן, אנחנו אומרים באופן ברור: אין דבר חשוב יותר מהשבת כל החטופים הביתה. החיים לשיקום והמתים לקבורה. אנו דורשים מהממשלה לשים את נושא החזרת החטופים בראש סדר העדיפויות הלאומי ולהחזיר אותם עכשיו.
קיבוץ נירים ימשיך לעמוד איתן ולהיאבק למען השבת החטופים, תוך דרישה בלתי מתפשרת לאחריות ושקיפות מצד הממשלה והצבא שהפקירו את תושבי העוטף. למרות ההרס הנורא והאובדן הכבד, אנו נשוב לקיבוץ ונבנה את ביתנו מחדש".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו