מספר פצועי ופצועות צה"ל וכוחות הביטחון עלה ללמעלה מ-78 אלף, כך פורסם אמש (ראשון) באתר משרד הביטחון. 16 אלף מתוכם נקלטו מאז 7 באוקטובר 2023. רבים מתמודדים עם תגובות נפשיות ו-1 מכל 2 פצועים שמטופלים באגף השיקום סובלים מכך.
לפי עמותת נט״ל, 64,000 שיחות התקבלו בקווי הסיוע של העמותה מתחילת המלחמה. 2,300 איש טופלים ביחידה הקלינית של נט״ל מדי שבוע.
"יש לנו אומה בטראומה - הדרך לשיקום לאומי מורכבת": דיון בכנסת בנושא חוסן נפשי והשלכות הלחימה \ ערוץ הכנסת
איך ניתן לזהות תגובה נפשית בזמן?
תגובות אופייניות לחיים בצל אירוע טראומטי מתמשך, יכולות להתבטא בכמה אופנים. על פי מדריכי נט״ל. התגובה למצב של איום מתמשך היא מגוונת ורב מימדית, היא משתנה מאדם לאדם ומרגע לרגע, והיא מקבלת ביטוי מערכתי נרחב. השפעותיה בכמה מישורים - קוגניטיבי, רגשי, פסיכולוגי, התנהגותי. אלו הן התגובות השכיחות ביותר:
תגובות גופניות
דופק מואץ, קוצר נשימה, הזעת יתר, מתח שרירי, רעידות, בעיות עיכול, יובש בפה, שלשולים, אובדן תאבון, הטלת שתן תכופה וכד'.
תגובות רגשיות
תחושה של סכנה מתמדת, חרדה, פחד לצד עצבנות וכעס. כמו כן, ישנם הסובלים מדכדוך ועצב וקושי לחוש רגשות חיוביים. תיתכן גם תנודתיות בין רגשות קיצוניים, תחושת ניתוק, כהות חושים ומודעות נמוכה לסביבה עד כדי (במקרים קיצוניים), מצב שבו תופסים את המציאות באופן שונה מהרגיל (למשל נראה שהזמן חולף מאוד לאט), או תחושה שרואים את עצמכם מחוץ לגוף.
תגובות קוגניטיביות
פגיעה במשאבי הקשב והריכוז, בלבול, פגיעה בזיכרון, לפעמים רק בהקשר של האירוע - כלומר לא מצליחים להיזכר בפרטים מסויימים או חלקים מסוימים של האירוע. עוד תסמינים הם קושי בקבלת החלטות וליקוי בשיפוט.
כמו כן, ישנה נטייה לחשוב באופן שלילי הן ביחס לעצמי - תחושת חוסר ערך, האשמה עצמית ובושה (על התגובות במהלך אירוע מסויים או על ההסתגלות אחרי האירוע) והן ביחס לסביבה - לחשוב שלא מבינים אותי, לאבד אמון באחרים ולדמיין את התרחישים הגרועים ביותר. רבים מקשיים אלו נובעים משיתוק פונקציות של חשיבה גבוהה והפניית משאבים לפונקציות הישרדותיות.
תגובות התנהגותיות
אי שקט, דריכות גבוהה וקופצנות, ניתוק, שיחזור האירועים בהתנהגות וחישובים בלתי פוסקים לגבי הסכנה והדרכים להתגונן מפניה, פרצי בכי וזעם, קושי להרדם ולישון, פעילות יתר, קושי להירגע, רדיבור יתר.
מן הצד השני צמצום דפוסים התנהגותיים – דוגמת התנהגות אפתית, שתיקה, האטה בפעילות, נסיגה מתחביבים וחוסר עניין בבילויים, נסיגה חברתית מבני משפחה וידידים, הסתגרות והמנעות מיציאה כדי לא להרגיש חשופים לסכנה.
לפי נט״ל, רבים מהתסמינים המפורטים לעיל מהווים תגובה צפויה ונורמטיבית לאירוע ולמציאות הקשה וה"לא נורמלית". בנוסף, לא כל מי שנחשפו ולא כל מי שמגיבים לאירועים יפתחו הפרעה פוסט טראומטית או תחלואה כרונית אחרת. כמו כן, גם במצבים קשים, מרבית הסימפטומים דועכים עם הזמן.
מתי מומלץ לפנות לתמיכה מקצועית?
לפי נט"ל, כאשר אדם מבטא סוגים רבים ממגוון הסימפטומים לעיל. כאשר העוצמה של ביטוי הסימפטומים גבוהה מאוד ביחס לסביבה ופוגעת בתפקוד היעיל וכאשר הסימפטומים נמשכים לאורך זמן וללא הקלה.
אין לראות באמור לעיל תחליף לייעוץ מקצועי פרטני
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו