לא הפוליטיקאים יבלמו את "חוק ההשתמטות" – מי שישליך אותו החוצה יהיה הציבור

אפשר להניח במידה רבה של ביטחון שחוק ההשתמטות, המוכר יותר בשמו השקרי"חוק הגיוס", לא יראה יום. יקרה איתו ההיפך מכפי שתכננו אלה שהזו אותו: הוא יהפוך לאבן דרך במסע הארוך לתיקון שהחל ב-7 באוקטובר.

לאהתנגדותו של שר הביטחוןתבלום את החוק הזה, משום שהממשלה יכולה לחוקק אותו גם מעל ראשו של יואב גלנט. אמנם, אין לזה תקדים – משרד הביטחון וצה"ל עומדים באופן מסורתי מאחורי החוקים האלה, כמי שאחראים על גיוס כוח-האדם לצבא – אבל הממשלה הזאת חרגה כבר מכל-כך הרבה תקדימים ומסורות, אז מה זה עוד עניין פעוט כמו השוויון בנטל?

גם התנגדותם של השרים בני גנץ וגדי איזנקוט לא תבלום את החוק.גנץ אמנם איים אתמול בפרישה מהקואליציה, אבל צריך להקשיב היטב לדבריו: הוא לא אמר שיפרוש אם ההצעה תאושר בממשלה, או כשהוא יאושר בכנסת. הפער בין השניים יכול להיות חודשים ארוכים, וגנץ הותיר לעצמו את מרחב התמרון הזה, וממילא יש לממשלה 63 אצבעות (מינוס גלנט) כדי לאשר את החוק גם בלעדיו.

גם חברי הקואליציה לא יבלמו את החוק. יש ביניהם כאלה שהתבטאו לא פעם בעבר בעד הצורך שכולם ישרתו את המדינה, אבל הכיסא והחשש מנפילת הממשלה חזקים אצלם יותר ממה שאמרו או חשבו לפני רגע. אפשר להצטער דווקא על שרי ש"ס, משה ארבל ויעקב מרגי, שדיברו לאחר מתקפת חמאס על הצורך בשינוי יסודי, ונאלמים כעת לנוכח הצעת החוקודבריו המבישים של הראשון לציון, יצחק יוסף, כי ירידה מהארץ עדיפה על-פני גיוס לצבא.

מי שישליך את החוק למקום הראוי לו יהיה הציבור. אפשר שבדרך יידרשו גם שופטי בג"צ להזכיר כמה עניינים בסיסיים לממשלה, אבל בסופו של דבר זה יהיה מאבק ציבורי בין אלה שתורמים למדינה לבין אלה שלא. בין אלה שמשרתים ועובדים ומשלמים מסים, לבין אלה שחיים על חשבון אלה שמשרתים ועובדים ומשלמים מסים.

פער בלתי-נסבל בין האוכלוסיות

הפער בין שתי האוכלוסיות האלה הפך לבלתי נסבל מאז השבת השחורה. עד אז, התמקד הוויכוח בצורך בדיפרנציאציה: שאלה שמשרתים יקבלו יותר מאלה שלא. החרדים דרשו השוואת תנאים, וכעת הם מבקשים לשוב לאותו המקום – וכדי לאפשר זאת הגו תעלול פוליטי שיאריך את גיל הפטור. העובדה שהציבור האחר נדרש בחודשים האחרונים לשרת יותר (ולהיהרג יותר), לעבוד יותר ולשלם יותר מסים מעניינת אותם פחות: עבורם המדינה היא קופת גמ"ח ללא תחתית.

ראש הממשלה, שאמור לייצג את כל העם, מתעלם שוב מדעת כל המומחים, בדיוק כפי שעשה בחודשים שקדמו למתקפת חמאס. צה"ל מזהיר אותו שחסרים לו אלפי חיילים, מה שיחייב גיוס מילואים מסיבי – כלומר, עלויות עתק למשק ונטל עצום על המשרתים ועל בני המשפחות והעסקים שלהם – אבל ראש הממשלה אפילו לא קיים דיון עומק אחד לפני שהצעת החוק הונחה על שולחן הממשלה. הוא גם לא הקשיב לאזהרות בכירי האוצר על המחיר הכבד שהמשק ישלם על הפטור הסיטונאי לחרדים. מה שהטריד אותו, כתמיד, היה רק חוסנה ועתידה של ממשלתו.

עד ל-7 באוקטובר נדמה היה שצה"ל לא צריך כל-כך הרבה חיילים, ולכן ניתן לפטור את החרדים. המצב היום שונה, ומחייב התאמות; אין שום מניעה שיהיו סוללות כיפת ברזל או גדודי הגנת הגבולות על טהרת החרדים. אפשר לגייס ולהכשיר אותם בכמה חודשים, מה שישחרר חיילים אחרים למשימות קרביות יותר. אלה שלא יגויסו מקרב החרדים יעשו שירות לאומי, ויתרמו בכך להגנת המולדת שמבטיחה את קיומם.

הטיעון החרדי הרווח הוא שלימוד תורה מגן על הארץ לא פחות מצה"ל. קשה להתווכח עם אמונה, ובכל זאת מתבקש: אין שום הוכחה שלומדי התורה הצילו את מדינת ישראל מאיזושהי פורענות; צה"ל וכוחות הביטחון, לעומתם, הם חומת המגן של הארץ גם בימים הקשים האלה. חוק ההשתמטות הוא חרפה מוסרית, ולמי שתומכים בו אין עכבות או גבולות, או כמו שאומרים ברחוב – אין להם אלוהים.