עדיין מהלך על הסף: נסראללה מזגזג בין רגיעה למלחמה

כמעט שנתיים נדרשו לחמאס לתכנן את מעשי הזוועה ביישובי הנגב המערבי, ושבוע נוסף נדרש להם כדי להבין שהפעם זה לא ייגמר בעוד סבב.

רק ביום חמישי האחרון הבטיח דובר הארגון, אבו עוביידה, לאסירים הביטחוניים בישראל, כי בזכות "קלפי המיקוח הטובים" שבידי הארגון "קרוב מאוד היום שבו תצאו כולכם לחופשי". אבל ביום שישי כבר היה שקוע עמוק בקריאות לתושבי צפון הרצועה להתעלם מדרישת ישראל לפנות את בתיהם ולרדת דרומה.

נדמה שעד לרגעים אלו אין איש שיודע בוודאות מה הייתה מטרתו הסופית של חמאס במתקפה הרצחנית שלו. האם רק לחטוף ולשבות מספר רב ככל האפשר של חיילים ואזרחים, כדי לאלץ את ישראל לפתוח לרווחה את שערי בתי הכלא ולשחרר את כל המחבלים המוחזקים שם בעסקת חילופין ענקית - ועל הדרך גם להרוג ולטבוח בישראלים רבים ככל האפשר - או הרבה מעבר לכך: להבעיר את הניצוץ שיוביל למערכה רב־זירתית, בשיתוף חיזבאללה מלבנון, אנשי הארגון ומיליציות פרו־איראניות מרמת הגולן, עם סיוע איראני מסיבי מאחור וטרור מהשטחים. כל זאת - כדי להביך את ישראל ו"להכריע את הישות הציונית".

אלא שבתום היום השמיני למלחמה, נראה שחיזבאללה, המרכיב העיקרי בתרחיש הכולל, עדיין מהלך על הסף. מצד אחד הוא מסייע ומאפשר למחבלים פלשתינים לנסות לחדור לישראל או לירות לשטחה, מגיב בירי קטלני לשטחנו על כל פגיעה באנשיו, אבל עדיין נמנע מפעילות התקפית רחבה יותר. כך גם בהצהרותיו הפומביות: מזגזג בין האמירה "במלחמה הזו לא נישאר ניטרליים" לבין הקביעה שנשמעה מפי סגנו של נסראללה, לאמור: "אנחנו נפעל בזמן שמתאים לנו". שר החוץ האיראני אמר שלשום שכניסת חיזבאללה למערכה תהיה "רעידת אדמה", אבל לא הוסיף.

הדילמה של נסראללה ברורה. מצד אחד הפיתוי לתקוף גדול, וגם האמונה (המוטעית) שישראל תתקשה לנהל בה־בעת מערכה רב־זירתית. מצד אחר - הסיכון גבוה לא פחות: צה"ל ופיקוד צפון נמצאים בכוננות עליונה. יש נושאת מטוסים באזור וכוחות עתודה של ארה"ב, ויש אזהרות אמריקניות מפורשות שלא להתערב.

והתחילה גם - מה שפחות מוכר בישראל ומטריד מאוד את חיזבאללה - בריחה של תושבים מכפרי דרום לבנון אל מצפון לליטני, מחשש שישראל תממש את האיום למחוק כפרים ועיירות ולהחזיר את לבנון "לתקופת האבן" אם יחליט חיזבאללה להצטרף למערכה.

ומילה אחת חשובה לא פחות על מצרים, השכנה מדרום. נשיא מצרים, עבד אל־פתאח א־סיסי, הוא האחרון שיזיל דמעה על חיסולו של חמאס. הוא זוכר היטב את הסיוע של חמאס למחבלי שלוחת דאעש בצפון סיני, ואת החיבוק החם שהיה בין בכירי הארגון בעזה לבין הנשיא לשעבר, מוחמד מורסי, איש האחים המוסלמים, עד שהצליח להרחיק אותו מארמון הנשיאות.

הסיוט של א־סיסי

אבל הסיוט הגדול של א־סיסי כרגע הוא שמאות אלפי אזרחים עזתים, שנמלטים מן ההפצצות של ישראל, יפרצו את המחסומים ותילי העפר שהקים הצבא המצרי בימים האחרונים, וייכנסו לסיני יחד עם מחבלים מהזרוע הצבאית. זה כבר קרה פעם אחת בעבר, לפני כ־15 שנה. מצרים, שמוכנה להכניס סיוע הומניטרי לרצועה, אבל חוששת מאוד מהיווצרות בעיית פליטים חדשה על אדמתה, תתקשה, אבל תנסה בכל כוחה, לבלום את השיטפון.