תושבי חווארה ביום שאחרי הפרעות: "אירועים כאלה עלולים להוביל לפיגועי נקמה"

כפר בהלם: בחווארה עדיין מנסים לעכל את הפרעות שחוו אמש (ראשון) עם הגעת שיירות המתיישבים בהמוניהם כתגובה לפיגוע שחל מוקדם יותר באותו היום, ובו נרצחו האחים הלל מנחם ויגל יעקב יניב.

תושבים בכפר תיארו אלימות ברוטאלית חסרת רחמים, וסיפרו שתקיפות בסדר הגודל הזה לא נראו בחווארה ובסביבתה שנים רבות. "הם באו להרוג, היתה להם אש בעיניים", אמר מוראד שראב, תושב חווארה.

"המעשים שלהם היו מתוכננים, לא היה משהו ספונטני. זה היה כמו מלחמה. אפילו להתפלל לאללה כבר לא חשבנו שיעזור לנו. הם פגעו בכל דבר ושרפו בתים, מכוניות וחנויות בלי שאף אחד עוצר אותם. אני גר פה 12 שנה ובחיים לא ראיתי דבר כזה. באו כמו משוגעים".

אלאא' שראב, אשתו של מוראד, עמדה במרפסת ביתם בקומה השלישית המשקיפה לכביש הראשי וצפתה בזמן אמת דקה אחר דקה במחזה המבעית. את שני ילדיה היא הכניסה במהירות לתוך החדרים מחשש שייפגעו מאבנים ומחפצים חדים שהושלכו לכל עבר.

"הם היו מאות, רובם רעולי פנים. היו להם מכלי בנזין והם התחילו להשליך אותם למעלה לכיוון החלונות והמרפסות שלנו. לא יכולנו לעשות כלום. רק קיוויתי שזה ייגמר כבר. אין להם אלוהים, לא היה אכפת להם שיש בבית ילדים קטנים. לא חשבתי שנישאר בחיים", סיפרה.

"הם רוצים לגרש אותנו מפה ולקחת את האדמות שלנו, אבל הם יכולים להמשיך לחלום. לא משנה מה יעשו, זה הבית שלנו".

מערב המהומות אלאא' לא מרשה לילדיה לצאת החוצה לרחוב פן יאונה להם רע ומציגה את תרחיש האימים שחולף הלוך ושוב בראשה, ובראשן של אימהות כמותה בכפר. "אנחנו חוששים מחטיפה, שילד פה ייחטף על ידי מתנחלים, אלה אין להם רחמים". 

מוראד מתפרנס מעסקי מסחר בתחום הרכבים ולקוחותיו רובם ככולם ישראלים. הוא מראה לנו את הנזק העצום שנגרם לעשרות מכוניות שהועלו באש, ריח בנזין ושריפה ממלא את האוויר.

מגרש הגרוטאות בכפר הוצת לחלוטין, ולצידו כמה רכבי יוקרה חדשים שנשלחו למוראד לתיקון וכעת לא נותר מהם זכר. "הרכב שנשרף פה זה BMW חדשה שנקנתה ב־700 אלף שקל, עדיין עם הניילונים, אפילו לא הספיקו עדיין לעשות לה ביטוח. מישהו ישלם לנו את זה? אנחנו דורשים פיצויים מישראל. ושלא יבואו ויעשו כמה תמונות וישאירו אותנו בלי כלום. הפיגוע שהיה לפני כן בכביש - מה זה קשור אלינו, לאנשים שמתפרנסים ורוצים לחיות בשקט? המתנחלים הקיצוניים האלה עושים שם רע לכל היהודים", הוא אומר.

יוסף דמידי, תושב הכפר, יצא לרחבה מול ביתו ונחרד לגלות שמשאית העבודה שלו הושחתה. ניכר שהוא עדיין שרוי בהלם מהאימה שהגיעה עד לפתח ביתו כאשר ניסה בגופו למנוע מהתוקפים היהודים לפרוץ פנימה.

"הכנסתי את הילדים שלי לשירותים ובזמן הזה נאבקתי עם המתנחלים שהלמו בדלת וניסו לפתוח אותה כדי להיכנס לבית", הוא משחזר. 

"הם התחילו לרסס גז מדמיע עלינו. אלה רגעים של חיים או מוות. השכנים, כולם, הרגישו איום על החיים שלהם. אם הצבא שלכם גברים, שילכו ויתפסו את מי שעשה את הפיגוע. מה אשמתנו אנחנו?", אומר יוסף.

"פחדנו שיקרה לנו משהו רע",  סיפר בנו הקטן, תאא'ר, על הבהלה שפקדה את המשפחה. 

"שאללה ייקח אותם וייתן לנו לחיות בשקט", אמרו מיאס ולילאס, שתי ילדות אחרות מהכפר תוך שהן מביעות חשש שמחזות אלה יישנו בעתיד.

צעירים פלשתינים התאספו באחד ממוקדי הפרעות. "אחרי מה שקרה אתמול המצב יהיה יותר גרוע. גם אנשים שלא חשבו על נקמה עכשיו יתחילו לחשוב. אנחנו לא מפחדים מהמתנחלים. הם באו לתקוף אותנו בעקבות הפיגוע שהיה, אבל במעשים שלהם הם מחממים אותנו ומעודדים עוד פיגועים. זה לא לטובתם. בנאדם לא יכול לראות מהצד איך המשפחה שלו נשרפת והוא לא עושה כלום. אנחנו נתעמת איתם", אומר מחמוד, צעיר מהכפר. "זה יתהפך עליהם ויביא פיצוץ ואינתיפאדה בכל הגדה", מוסיף חברו עלאא'.

כעס רב נשמע פה גם כלפי הרשות הפלשתינית. לא נראה שמישהו מתרגש מתוצאות הפסגה בעקבה שנערכה שלשום, וכמו בשני יקומים מקבילים נדמה שהמאמצים הדיפלומטיים למניעת הסלמה ברמדאן לא מדברים לרחוב הפלשתיני התוסס והכועס.

"אף אחד לא מגן עלינו, הצבא הישראלי הוא של המתנחלים. הרשות ואבו מאזן הם סוכנים של הכיבוש. המנגנונים התחבאו בשכם קרוב לפה במקום לבוא לעזרתנו. 70 אלף החיילים של הרשות, איפה הם? כלום הם לא עושים למעננו. זה לא יימשך. אנחנו צריכים לדאוג לעצמנו", אמר מחמוד.