ערך את החלטת בית הדין הרבני והגיש אותה לבית משפט - וזוכה מאישום זיוף. האם עריכה חלקית של החלטת בית דין רבני, שהוגשה לבית משפט אזרחי, מהווה זיוף פלילי - או ניסיון של אדם לקבל הכרעה משפטית ברורה? פסק דין שניתן בבית משפט השלום בתל אביב-יפו קבע: במקרה זה, לא הוכחה כוונה פלילית או כוונת מרמה, והנאשם זוכה מכל האישומים.
כתב האישום ייחס לנאשם, גרוש ואב לילדים, שורת עבירות פליליות חמורות על רקע סכסוך מתמשך בינו לבין גרושתו. לפי הנטען, הנאשם ערך החלטה של בית הדין הרבני בכך שמחק ממנה שלוש פסקאות והותיר פסקה אחת בלבד, ובהמשך עשה במסמך הערוך שימוש פעמיים בבית המשפט לענייני משפחה. לטענת המדינה, העריכה נועדה להציג מצג כוזב, להביא לביטול צו הרחקה שעמד נגדו ולגרום לעיוות דין.
התביעה טענה כי עצם מחיקת חלקים מהותיים מההחלטה, תוך השארת כותרות, חתימות וחותמות רשמיות, מלמדת על ניסיון מודע להטעות את בית המשפט. לשיטתה, מדובר בשינוי מסמך רשמי ללא סמכות, שנעשה במטרה ברורה להשיג תוצאה משפטית באמצעות מרמה, ובכך מתקיימים יסודות העבירות שיוחסו לנאשם.
מנגד, הנאשם - באמצעות עו"ד אורלי פרייזלר מהסניגוריה הציבורית - כפר בכל המיוחס לו. הוא לא חלק על כך שערך את ההחלטה, אך טען כי לא זייף מסמך אלא ציטט מתוכו את החלק הרלוונטי בלבד, במטרה למקד את בקשתו.
לדבריו, פעל בתום לב, ללא כוונה להטעות. הנאשם הסביר כי נמחקו פסקאות שלא נגעו כלל לצו ההרחקה, וכי מטרתו הייתה להבהיר לבית המשפט מדוע הופנה אליו מבית הדין הרבני. השופטת כריסטינה חילו-אסעד קיבלה את עמדת ההגנה וזיכתה את הנאשם מכל האישומים.
בהכרעת הדין נקבע כי "המאשימה לא עמדה בנטל להוכיח את התקיימות רכיבי העבירות ברמה של למעלה מספק סביר", וכי עיקר הכשל הראייתי נוגע ליסוד הנפשי. בית המשפט הדגיש כי לא הוכחה כוונה לרמות, להטעות, לשבש הליכים או לקבל דבר במרמה, ואף קבע כי "האופן שבו ערך הנאשם את המסמך אינו מאפשר לקבוע כי מדובר בזיוף מסמך, מבחינה עובדתית".
עוד ציינה השופטת כי רצף הבקשות וההחלטות שהגיש הנאשם לאורך שנים לשתי ערכאות שונות מצביע בעיקר על תסכול עמוק וחוסר אונים מול מערכת משפטית מורכבת - ולא על תחכום עברייני. בית המשפט אף מתח ביקורת מרומזת על אופן ניהול התיק מצד התביעה, וציין כי ראוי היה שכלל המסמכים הרלוונטיים ייבחנו בטרם הוגש כתב האישום.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו