בוקר חורפי בדרום הארץ. תושב הדרום צועד לאיטו, אוסף פחיות ובקבוקים ריקים למיחזור. ואז בין השיחים צץ משהו נוצץ: סכין באורך 31 סנטימטרים. הוא מרים את הסכין, בוחן אותה מצד לצד ומחליט לקחת אותה הביתה.
הוא לא יודע שברגעים אלה מישהו צופה בו ומחייג למשטרה. כמעט ארבע שנים יחלפו עד שהשופטת זהר דולב־להמן תקבע כי באותו בוקר לא נעברה כל עבירה, וכי סיפורו הפשוט של אספן הבקבוקים על מציאת הסכין היה אמת לאמיתה.
על פי כתב האישום, הנאשם נתפס כשברשותו סכין מתקפלת. הנאשם טען באופן עקבי לאורך כל ההליך כי מצא את הסכין בשיחים והתכוון לקחת אותה לביתו לאחר שימסור לחנות הסמוכה את הבקבוקים שאסף.
גדר המחלוקת היתה בשאלת מטרת החזקת הסכין. לטענת ההגנה הנאשם ביקש להביא לביתו את הסכין שמצא, ומשכך החזיקה למטרה כשרה. לעמדת המאשימה, ההגנה לא עמדה ברף מאזן ההסתברויות הנדרש להראות כי מטרת החזקת הסכין היתה כשרה.
השופטת מתחה ביקורת חריפה על התנהלות המשטרה בחקירה. "גרסת הנאשם כלל לא נבדקה. לא נעשתה הובלה לעבר השיחים ולא נבדק אם במקום יש מצלמות אבטחה שבכוחן לאשש או להפריך גרסת הנאשם", קבעה השופטת. נוסף על כך, המשטרה לא טרחה לחקור את המודיע שדיווח על האירוע ואף לא תיעדה את פרטיה של מודיעה נוספת.
"מקובלת עלי טענת בא־כוח הנאשם כי מדובר באדם פשוט, לא מתוחכם, דל יכולות, שחי בשולי החברה, אוסף פחיות ובקבוקים לצורך מיחזורם ובכסף רוכש אוכל", כתבה השופטת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו