היא כונתה ברשתות החברתיות כ"רוצחת סדרתית של כלבים", על ידי פעילת זכויות בעלי חיים, ותזכה לפיצויים בסך 82,550 שקלים, כולל שכר טרחת עורך דין - כך פסקה שופטת בית משפט השלום רחלי טיקטין, לאחר שקבעה כי הפרסומים מהווים לשון הרע וכי הנתבעת לא הצליחה להוכיח את טענת "אמת דיברתי" שעליה ביססה את הגנתה.

ד"ר הילה מיקולשיק, וטרינרית רשותית בקריית ארבע ובמיתר ובעלת מרפאה פרטית בבאר שבע, הגישה את התביעה נגד חן דוברה, פעילה בארגון "מפלגת אוהבי החיות". התביעה התייחסה לשורת פרסומים משנת 2016, שבהם הוצגה ד"ר מיקולשיק כ"רוצחת סדרתית של כלבים וחתולים" וכמי ש"טובחת בכלבי ובחתולי מיתר וקריית ארבע בלי אף טיפת רחמים".

הפרסומים כללו האשמות חמורות, כגון: "הווטרינרית הזו היא צרה צרורה!" ו"היא טובחת בירי וברעל בלי סוף את הכלבים האומללים". דוברה אף קראה לציבור להחרים את המרפאה הפרטית של התובעת בטענה כי "אסור לה להתפרנס מכלבים".

בעדותה בבית המשפט, תיארה ד"ר מיקולשיק את ההשלכות הקשות של הפרסומים על חייה ועל משפחתה: "הבת שלי הגיעה הביתה עם חברה וכולה בוכייה... מהחברה הבנתי שעשו עליה חרם וכולם צחקו עליה שאמא שלה רוצחת". הפרסומים גררו גם תגובות אלימות מצד גולשים, כולל איומים על חייה.

במהלך המשפט העידו מומחים שתמכו בגרסת התובעת. ד"ר גושן, בכיר במשרד החקלאות, העיד כי "ההאשמות שאת מאשימה את ד"ר מיקולשיק לא מבוססות, אין להן שום ראיות. מכאן ועד להאשים אותה בהתעללות, בניהול לא נכון של כלבייה, ברצח או בהזנחה של בעלי חיים, ארוכה הדרך".

התנהלות בעייתית

השופטת טיקטין התייחסה בפסק דינה להתנהלות הבעייתית של הנתבעת לאורך ההליך המשפטי, שנמשך כשש שנים. הנתבעת התחמקה בתחילה מקבלת כתב התביעה, עיכבה את ההליכים באופן שיטתי, והמשיכה להשמיץ את התובעת גם במהלך המשפט עצמו. בין היתר, השוותה את התובעת ל"עבריין עולם תחתון" וטענה כי "לכאורה זה כמו לשים את האנס בני סלע בתור מנהל מקלט לנפגעות אונס".

בפסק דינה קבעה השופטת טיקטין כי הנתבעת "הסתמכה בעיקר על דברים ששמעה מאנשים אחרים, או שדיברה איתם בטלפון, או שפרסמו הדברים בפייסבוק, או בקבוצות ווטסאפ... הכל מהווה עדות שמיעה", עוד הוסיפה השופטת כי הפרסומים נגד הנתבעת ייחסו לה מעשים חמורים והיה בהם כדי לפגוע במשלח ידה.

"עיון בתגובות לפרסומים מעלה כיצד הפרסומים נתפסו בעיני אחרים. נכון שהנתבעת לא כתבה את התגובות, אולם התגובות נכתבו בתגובה לדברים הקשים שכתבה הנתבעת על התובעת, והדרך שבה הציגה אותה כמי שפוגעת להנאתה באופן סדרתי וסדיסטי בבעלי חיים. לא דובר בפרסום בודד אלא בכמה פרסומים חריפים נגד התובעת", כתבה השופטת בדבריה הנחרצים.

חשוב לציין כי במסגרת פסק הדין הובהר ללא כל צל של ספק כי המתת בעלי חיים, כאשר בוצעה, נעשתה רק במקרים המותרים על פי חוק ובאישור הרשויות המוסמכות.