כמו בסידרת ספרי ההיסטוריה המצליחה שלה, "מנהרת הזמן", גלילה רון פדר-עמית מצליחה להתל בשנים שחולפות: דור הסנאפצ'ט והסלפי מתחבר אליה דרך "להתבגר", סידרת הטלוויזיה של ערוץ 10, המבוססת על סידרת הספרים המצליחה שלה, שעסקה בקשיי ההתבגרות של תיכוניסטים, כל ספר דרך עיניה של דמות אחרת. ההנחה כי ספריה, המשלבים ידע היסטורי ומדעי, פופולריים פחות מספרי המכשפים והאלים, הופרכה ממזמן – כבר שנים שהיא אחת הסופרות הנמכרות ביותר בישראל.
נראה שרון-פדר-עמית לא מפסיקה לעבוד ולהצדיק את המוניטין. היא מוציאה עוד ועוד ספרים לילדים ולנוער בסוגות שונות: מדע לילדים ("סידרת "סיירת המדע") ביוגרפיות על חיי מנהיגים ("בעוז ובהדר: סיפורו של מנחם בגין", "אומרים אהבה יש – סיפורו של חיים נחמן ביאליק") גיאוגרפיה ("משימת עולמית") ועכשיו גם ספר ראשון בסידרה חדשה על חגי ישראל, "החגים שלנו", שעוסק בחג החנוכה, בט"ו בשבט ובפורים (הוצאת מודן, איורים: מיכל פז-רוזין).
"הספר נולד בזכות נכדי", היא מספרת, "הניסיונות שלי להסביר להם לכבוד מי או מה אנחנו חוגגים חגים, הוליד רעיון להחזיר אותם אחורה בזמן, כמו במנהרת הזמן, אבל בדרך שתתאים לילדי גן.
היא מוסיפה ש"כאן לא מדובר במנהרה, אלא בציפור צעצוע סגולה שמסוגלת לעוף אחורה לתקופות קדומות. באופן טבעי חיפשתי לכל חג מאפיינים שקשורים בילדים ובהם אני מתמקדת. החיבה של הנכדים שלי לחידות, הולידה את החידות, שמובאות בסוף כל פרק".
לפרוץ את הטאבו
בשלושה עשורים של כתיבה, ספריה של רון-פדר-עמית (66) שימשו בית מוכר, מוגן ומכיל למתבגרים רבים, עמוסי דרמות ואהבות נכזבות. ספריה נועדו לסקרנים שגמאו ספרים בהפסקות או באוטובוסים בחזרה מבית הספר, לשרוטים, למרדנים ולטורקי הדלתות בפני ההורים, אך גם למלכות הכיתה, שסיפור עמוק יותר רחש בתוכן. רון-פדר-עמית יצרה נרטיב לכל ילדה ולכל נער, ברגישות של רק מי שהודתה כי היא שרוטה בעצמה וכי ילדים "מהפנטים" אותה, יכולה לחוש.
עם זאת, ספריה לבני נוער עמדו גם בפני מחלוקות פנים-ספרותיות הנוגעות לשאלת העומק של תכניה, שמוגדרים כ"ספרות בעיה" וניחנים בחינוכיות-יתר.
ד"ר שי רודין, ראש מרכז לוין קיפניס לספרות ילדים במכללת לוינסקי לחינוך, שחקר את יצירתה של רון-פדר-עמית, ניסה להתווכח עם טענות אלה.
רודין טען באחד ממאמריו כי הממסד הספרותי התנכר ליצירתה של הסופרת הוותיקה גם בשל העובדה כי נחשבה לסופרת "פופולרית" שכותבת הרבה, וכן בשל העובדה שספריה "נוכסו על ידי האגף הימני של המפה הפוליטית".
יצירתה, הדגים רודין, דווקא הכילה תכנים עמוקים שנחשבו לטאבו ("נאדיה", סיפורה של נערה ערבייה, שפורסם ערב האינתיפאדה הראשונה, "מסטול", שעסק לראשונה בהידרדרותו של נער לסמים, "בחינת בגרות" על היריון לא רצוי, ועוד רבים). אותן יצירות פרצו מחסומים של שמרנות, ולא הדגימו "הפי אנד" מתקתק.
מסע בעקבות מנהגים. עטיפת הספר "החגים שלנו"
כשרון-פדר-עמית נשאלת על כך, היא משיבה ש"עד שהתוודעתי לעבודתו של ד"ר רודין, לא התייחסתי למה שנקרא 'המילייה הספרותי'. הנחתי שיש בעייתיות רבה במחקר הספרותי בכל מה שנוגע לספרות ילדים, כי החוקרים אינם קהל היעד של הספרים. התמזל מזלי וזכיתי להגיע למקום שעליו חולם כל סופר ילדים: מי שגדל על ספריי כילד, עוסק היום כמבוגר בספרות ילדים.
"לכן כששי בא לכתוב על ספריי, עומדות לרשותו שתי זוויות ראייה, זו של איש האקדמיה המבוגר וזו של הילד שהוא היה. רק עכשיו נתתי את דעתי על כך שבעבר התנכרו לי".
את עוד מרגישה שאת יכולה להשפיע מבחינה ערכית על ילדים באמצעות הכתיבה?
"כתיבתי נובעת מצורך פנימי לכתוב סיפורים, וכל עוד נמצאים להם קוראים, הסיפורים האלה גם מתפרסמים. ביום שבו לא יימצאו קוראים לסיפוריי, אמשיך לכתוב סיפורים לעצמי או לקרובי. חינוך לערכים אמור לבוא מההורים ומהמחנכים. אני סופרת ולא מחנכת, ורואה את עצמי כמו מי שמשקפת מציאות, ולא כמו מי שמכוונת לכיוון כלשהו. ואם שיקוף המציאות מביא את הקורא לקבל החלטות ערכיות - אלה הן החלטות שלו ולא שלי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו