מהבית שפונה לשירות בקרבי: "המלחמה - סיבה נוספת להתגייס"

עם הישראלים הרבים שפונו מבתיהם לאחר פרוץ המלחמה נמנים צעירים רבים בגיל גיוס. הגיוס ליחידות השדה החל בימים האחרונים, ומן המתגייסים הרבים בלטו סיפוריהם של שניים מהם, שפונו מבתיהם והחליטו להתגייס לקרבי.

משה אורי חדד משדרות התגייס השבוע לחטיבת גבעתי, עם תחושת שליחות וכוונה להיות קצין. חדד בן ה־20 למד עד כיתה ח' בעירו והמשיך לפנימייה צבאית ולמכינה קדם־צבאית בעלי.

לדבריו, המלחמה חידדה אצלו את המוטיבציה ואת הרצון לתרום למדינה באמצעות שירות משמעותי. "אני מרגיש מוכן מאוד, למרות החששות הקלים. בשביל זה למדתי והתאמנתי. חיכיתי לזה הרבה זמן", שיתף חדד.

"התלבטתי בין גבעתי לגולני. אבא שלי היה בגבעתי והחלטתי להמשיך את המסורת המשפחתית, אמרתי שזה יעשה לו טוב על הלב. אני רוצה לצאת לפיקוד ולקצונה. זו השאיפה שלי. הייעוד של הפנימייה שבה למדתי הוא תפקידי פיקוד. אני מאמין בזה וחושב שזה הדבר הכי נכון לעשות".

חדד, שמתגייס בגיל מאוחר יחסית, נלהב לשרת בצה"ל ולקחת חלק במלחמה על ביתו: "הרצון להתגייס לשירות קרבי רק גבר אצלי. אח של חבר טוב שלי נהרג אחרי שיצא מהבית כדי להילחם במחבלים. אני מרגיש קצת פספוס שדחיתי את הגיוס לעכשיו ושאני עדיין לא לוחם בעזה. יש לי חברים שנלחמים שם ואני מתחיל את התהליך רק עכשיו".

"אני רוצה לשמור על הבית שלי ועל המדינה, בסוף זו באמת מלחמה על הקיום", הוא אומר. "היו מחבלים מתחת לבית שלי בשבעה באוקטובר, המשפחה שלי הייתה בסכנה. לאחותי אין ממ"ד, אז היא הלכה לבית של ההורים שלי ובדרך ראתה גופות והתעלפה. ברוך השם, היא הצליחה להגיע", הוא מספר. לדבריו, "מעולם לא חשבתי שמחבלים ייכנסו לשדרות, לא חלמתי שזה יקרה. יש לי חברים שלא יחזרו לגור פה אם המצב לא ישתפר".

משפחתו של חדד פונתה מביתה ועברה לירושלים, אבל בני המשפחה חדורי מטרה ואמונה לשוב לדרום: "זה קשה מאוד. תכננו לעשות את השבת האחרונה בבית, אבל ההתקפות חזרו. אנחנו מתכוונים לחזור לגור בשדרות. אם תהיה אפשרות לגור בקיבוצים אחרי השיקום שלהם, יכול להיות שנעבור לגור שם", סיפר. "אנחנו נמצאים בממלכת אי־הוודאות, זה מבלבל. יש הפסקת אש ואז חוזרים ללחימה. המלחמה הזו קשה ומשלמים בה מחירים כבדים. אני מאמין שננצח, נצא מזה מחוזקים ולא נחזור אחורה, ושעם ישראל יהיה יותר חזק ומאוחד". 

"מכוון הכי גבוה"

גם בר רווה, המתגורר בימים כתיקונם עם משפחתו בשלומי, סמוך לגבול עם לבנון, התפנה למלון בחיפה ונערך לגיוס שלו לצנחנים מחר. בר בן ה־18 הוא חלק ממשפחה לוחמת. שני הוריו הם אנשי כוחות הביטחון, אחותו היא רס"ן במשטרה הצבאית ואחיו הגדול ביס"מ. מפלס ההתרגשות והדריכות של בר עולה ככל שמועד הגיוס מתקרב: "מההתחלה רציתי להגיע הכי גבוה בצבא. ניסיתי להתקבל לסיירות, ואחרי שלא הצלחתי - החלטתי להתגייס לצנחנים, להיות דור המשך למשפחה שלי". על הגיוס לצבא בזמן מלחמה אמר: "זה מרגש ומאתגר. התקופה קשה, אבל המצב רק נותן עוד רצון לתרום ולהשפיע, זה נותן לי עוד סיבה להתגייס".

לאחר פינוי היישובים הקרובים לגבול הצפוני, משפחת רווה עברה תחילה לבית של אחותו של בר ביקנעם ומשם למלון בחיפה. "יש לי רגשות מעורבים לגבי השהייה מחוץ לבית", מספר בר. "אני מבין שיצאנו משם כדי לעזור למערכה ולמלחמה, אבל קשה להתרגל לזה. מדי פעם אנחנו מביאים בגדים מהבית, אפשר לראות שיש בשלומי עכשיו חיילים שמסתובבים. גם במלון אנחנו שומרים על אווירה משפחתית ועושים קידוש וארוחות שישי".

רווה סיפר על השאיפה שלו להגיע לסיירת צנחנים: "אני מתכוון לתת את כל מה שיש לי ומכוון הכי גבוה, רוצה להגיע כמה שיותר רחוק, והמשפחה שלי עוזרת ותומכת גם".

בר משוכנע כי זה הזמן הנכון לנצח את חמאס אחרי השבת השחורה: "אני חושב שמה שעשו לנו בשבעה באוקטובר היה לא מוסרי ולא אנושי. אם לא נשנה את המצב, יהיה הרבה יותר קשה לחזור לאיפה שגרנו קודם: גם בצפון וגם בדרום. חשבנו שזה יקרה בצפון לפני שזה יקרה בעזה", אמר. "זה מצב קצת בעייתי, אבל אנחנו מתמודדים ונעבור את זה. ההורים שלי מתכוונים לחזור לגור בשלומי, אנחנו משפחה של אנשי ביטחון וגם אני גדלתי על זה.

"אני חושב על קריירה בתחום הביטחון", הוא מוסיף, "המטרה של המלחמה היא להביא שקט לאנשים בעוטף, בדרום או בצפון ל-50 השנים הקרובות. חשוב שזה קורה עכשיו ואני שמח שאני יכול לקחת חלק במלחמה הזו, אני מרגיש מוכן ויודע מה הסיכונים".