גיוס אוגוסט בצה"ל בעיצומו ובעוד כמה חודשים יגיע גיוס נובמבר. אם אתם הורים לבן/בת שמתגייסים, במיוחד אם זו הפעם הראשונה, אתם עשויים לחוות רגשות מעורבים: שמחה וגאווה על הילד שצמח והיה לאיש, על שהוא הולך לבצע תפקיד משמעותי, על כך שהוא לוקח אחריות והופך להיות חלק מההגנה על המדינה ואולי גם מלווה אתכם היסטוריה משפחתית של סבתות וסבים שרק חלמו על מדינה והנה נכדם חייל בצבא המדינה.
ובתוך כל אלו עלולים להופיע גם חששות כבדים: איך יסתדר הנער העדין הזה במסגרת הצבאית הקשוחה? ומה אם יקבל תפקיד שרחוק משאיפותיו/כישרונותיו? יכולותיו הרגשיות? יש לו נפש רגישה ואיך יעמוד בלחצים? בדרישות? בחספוס הצבאי? כל אלו מתעצמים בשנתיים האחרונות, על רקע המלחמה המתמשכת וכן, על רקע כל הפנים היפות של חיילים וחיילות שכבר אינם.
גם כשאין מלחמה ברקע, המחשבה שאיננו מעיזים להעלות על דל שפתינו היא: הפחד מהדפיקה בדלת. אנחנו פוחדים ממנה על רקע עימות צבאי ואנחנו פוחדים ממנה על רקע חשש שמשהו בנפש יתרסק וחלילה הוא יפגע בעצמו.
מה הורה יכול לעשות?
אמון בילדך. זכור, אלפי חיילות וחיילים מתגייסים ורובם עוברים את השירות בשלום, מתמודדים עם הקשיים ואף צומחים מהם. האפשרות להתפתח ולגדול בצבא גדולה מן האפשרויות באזרחות. בכמה מקרים בחור בן עשרים וארבע מנהל מאה אנשים? באיזו סיטואציה אחרת בגיל כל-כך צעיר מטיסים מטוס? נוהגים בטנק או אחראים על מידע רגיש? היכולת לצלוח קשיים מייצרת עמידות וחווית מסוגלות.
הימנעות מהסתרת מידע רגיש. אם ילדך סבל מבעיות בריאות נפש או גוף, העלולות להתדרדר בשירות הצבאי על אתגריו, אנא - אל תסתיר מידע. ההסתרה היא אסטרטגיה גרועה. הסתרה לא מאפשרת לילדך להיות הוא עצמו ומבזבזת אנרגיה נפשית חשובה על הסתרה במקום על התפתחות אישית. בנוסף לכך, הסתרה עלולה לגבות מחיר כבד, עקב כניסה למסגרת לא מותאמת.
עידוד ילדך לדבר רגשות, לבקש ולקבל עזרה. רבים גדלים על תפיסה שגויה כי היות חסון נפשית, פירושו להסתדר תמיד לבד וזוהי טעות. חוסן נפשי הוא היכולת לחוות מצבים ואירועים קשים ולחזור לאיתנות נפשית. מחקרים מגלים כי אנשים היודעים לדבר את רגשותיהם ויודעים גם לבקש ולקבל עזרה, במצבים בהם חשים שהאתגר קשה מדי מלשאת אותו לבד, הם אלו הצולחים משברים בצורה טובה. אמרו במפורש לילדיכם: ספר על מה שעובר עליך ואנחנו כאן לכל דבר ועניין להיות אתך. חשוב להדגיש שיש למצוא איזון בין האמון ביכולת להתמודד לצד ערנות לתהליכים שנראים מדאיגים ודורשים התייעצות ודיווח.
ערנות לאותות מצוקה. כל שינוי קיצוני בהתנהגות של ילדכם, צריך לאותת שיש צורך לברר מה עובר עליו או לעודד אותו לפנות לאיש מקצוע לעזרה. אם ראיתם הסתגרות, חוסר עניין בפעילויות או נושאים אהובים, דיבורים על חוסר משמעות ואולי אפילו על מאיסה בחיים, אל תתעלמו. בררו עם ילדכם מה עובר עליו, עודדו וודאו קבלת טיפול מקצועי. אם נדלקה לכם נורה אדומה ואתם ממש דואגים, דווחו למפקדים, כי מוטב שילדכם קצת יכעס עליכם מאשר חלילה יסתכן.
אסיים בנימה אישית. ארבע פעמים עברתי את חווית הגיוס של בניי וגם היום, אנחנו מאותגרים עם בנים לוחמים במילואים לתקופות ארוכות. אין זה קל, אך היכולת של הורים להאמין בילדיהם ובה בעת להיות שם בשבילם: קשובים, אוהבים ואף פעם לא שיפוטיים, היא מפתח. בתפילה שכל חיילנו ישובו לשלום.
ד"ר יוכי סימן-טוב היא מרצה, יועצת ומטפלת CBT. הקימה וניהלה את היחידה להתמודדות במצבי משבר, חירום ואובדנות בשירות הפסיכולוגי-ייעוצי של משרד החינוך. היא חברת ועד מנהל בתנועת מש"ה למניעת אובדנות.
