"אין ברירה אלא להיערך לזירה נוספת מול איראן"

ט' בן ה-37, מי ששימש כמפקד טייסת כטמ"ם בשלוש השנים האחרונות - רובן במלחמה - סיים השבוע את תפקידו והותיר אחריו היסטוריה מפוארת. בין היתר, הטייסת השתתפה במבצעים שונים בכלל הגזרות - ב"עם כלביא", ב"מרכבות גדעון", ב"רבות הדרכים" ועוד, לצד משימות מורכבות ומגוונות של תקיפה ואיסוף מודיעין.

"התחושות הן מאוד מורכבות", אומר בשיחה עם "ישראל היום" ט', נשוי ואב לשלוש בנות, "זו הייתה זכות גדולה להיות מפקד בצבא בעת הזו ובמקום מבצעי ומשמעותי, תוך נשיאה בעול הכבד שעל הכתפיים שלי ושל רבים אחרים. זכיתי לפקד על אנשים כל כך מיוחדים, עם שליחות ורוח עשייה.

"מצד שני, יש תחושה מעורבת במסירת הפיקוד כשהמלחמה עוד לא הסתיימה. החטופים עוד לא שבו, החמאס בשלטון - ולא סיימנו לסדר את המזרח התיכון", הוא מבהיר, "אנחנו בכיוון הנכון והמשימה מורכבת, אבל צריך להשלים אותה. נכון להיום אני יורד מההגה הפיקודי, אבל ממשיך להילחם כאחד הלוחמים. המשימה עדיין לא הסתיימה".

אילו רגעים תזכור לנצח בתור מפקד הטייסת?

"האמת, משהו בטוטליות של התפקיד והעת הזאת, גורמות לי להרגיש שכל חיי - זה מה שאני עושה. קשה לי להיזכר מי הייתי לפני המלחמה".

הוא מודה שהיו אינספור רגעים מיוחדים בהם זכה לקחת חלק בשלוש השנים שחלפו - וביניהם, כמובן, מבצע "עם כלביא": "החלוציות וההשפעה הגדולה של המבצע הזה, ועצם ההשמדה של טיל איראני רגע לפני שיגורו - נותנים תחושת משמעות אדירה. היו גם מבצעים מיוחדים עם כוחות קומנדו בעומק האויב, שבסופם אתה מקבל מהם חיבוק והם אומרים שהם הרגישו שאתה שומר עליהם ועוזר להם להשיג את התוצאות האסטרטגיות - זה מטורף. לעלות לקשר מול חבר טוב שלי, שהוא מג"ד בגבעתי, זו תחושה מדהימה של חברות. דווקא הרגעים האנושיים, הקשים והטובים יילכו איתי לנצח".

מה המחיר האישי והמשפחתי שגבו ממך השנים האלה?

"מחיר משמעותי. זה תפקיד טוטאלי, וגם כשאתה לא בעבודה - אתה לוקח הכל איתך ולא נרדם בלילות. גם כשאתה נוכח אתה לא באמת נוכח בבית, אתה מרחף וכל הזמן חושב על הלחימה. למזלי, אשתי המדהימה נלחמה את המלחמה השקטה בעורף, החזיקה את הבית, הכילה ושילמה הרבה מחירים מקצועיים, אישיים וזוגיים. זה חלק מהשליחות ואני מעריץ אותה על זה".

כשנכנסת לתפקיד, דמיינת מה יקרה במדינה?

"אתה נערך לתפקיד ולמלחמה ומביט באויבים הפוטנציאלים, אבל לא הצלחתי לדמיין תרחיש כמו זה שחוויתי בשנתיים האחרונות. זה עולה מעל לכל דמיון, אבל ב-DNA שלנו אנחנו כל הזמן מנסים להמציא את עצמנו מחדש, ולהביא פתרונות לבעיות שצצות. ב-7 באוקטובר הופתענו אבל הצלחנו להתאושש, ונשענו על טכנולוגיה מתקדמת, תוצרת כחול-לבן המתבססת על אנשים שלא יודעים מנוח ומגשימים חזון".

את יום שישי הראשון שלאחר 7 באוקטובר הוא לא ישכח. "באמצע העבודה אמרו לי שיש קידוש, וכינסנו את החבר'ה ביחד. הגעתי לאזור המפגש עם 250 איש, ואני מתבונן בהם ורואה את כולם - את ארץ ישראל היפה. הטכנאים, הלוחמים, המפעילים, המילואימניקים, האנשים מהמטה ואפילו אזרחים מהתעשיות הביטחוניות. זה כוח שמאוחד לאגרוף והוא בלתי ניתן לעצירה. העיניים של כולנו הכילו קצת חשש אז, אבל הרוח - הייתה רוח של לחימה. זו תמונה שחקוקה לי בראש".

ואיפה נכנס התפקיד שלך בתוך כל זה?

"מערך הכטמ"ם הוא מאוד משמעותי ומרכזי בחיל האוויר, והוא שחקן משמעותי מרכזי בכל הזירות. השינוי הגדול כאן, היה ביכולת שלנו להביא את המערך לזירה במעגל השלישי, של איראן, כי המרחק הוא אדיר, הטופוגרפיה שונה ויש המון איומים ואתגרים בדרך. חיל האוויר נדרש להתאים את עצמו, ולהביא איתו פיתוחים טכנולוגיים, חשיבה מבצעית וחוסן -שנדרשים במשימה.

"המערך היה מאוד אפקטיבי ב'עם כלביא', הצלחנו להפחית את כמות הטילים בעורף, וגרמנו לאויב האיראני להרגיש ניצוד - תחושת נרדפות שגרמה להם לשנות את דפוס הפעולה שלהם".

עכשיו, כשאתה מניח את המפתחות וסוגר את הדלת - מה תציע למפקד שנכנס במקומך?

"קודם כל, צריך לעשות כל מה שאפשר בלחימה הנוכחית, בכל הזירות. אין אף זירה שאפשר לנוח בה על זרי הדפנה, ואין ברירה אלא להיערך לזירה נוספת מול איראן. בין אם זה יקרה או לא, אנו צריכים להיות ערוכים. אני מעריך שבאיראן עושים הערכות מצב, וכל ההיערכות מול איראן היא בכפוף לדרג המדיני - כשברור שכרגע אנחנו צריכים להיות ערוכים לכל תרחיש".