"כל פעם שהייתי הולך למילואים הילדה הייתה מתפרצת ובוכה"

מלחמת חרבות ברזל הביאה עד כה את משרתי המילואים הפעילים לשהות לא פעם מאות ימים מחוץ לבתיהם. מציאות זו יצרה בשנתיים האלו קושי מיוחד הקשור לפעוטות עד גיל 5. מדובר על קושי רגשי וחרדות עצומות עקב העזיבה של דמות משמעותית בחיים. בדרך כלל מדובר באב שנעלם שוב ושוב לטווח ארוך.

הניתוק הזה מקשה על הילד להיקשר אל האב, מעורר חרדות עצומות כל פעם שהאב עוזב את הבית אפילו לזמן קצר כמו הליכה לעבודה או לשהות עם חברים וכן הלאה. במקביל לחרדה הזו גם האבות עוברים שינויים משמעותיים עקב החוויות הקשות של הקרבות והעומס הנפשי הגדול. שינויים אלו שוחקים לא פעם את היכולת שלהם, בעת החזרה לשגרה, לתקשר שוב מחדש עם הפעוט.

מי שהתגייסו להתמודד עם הקושי הם אנשי "מטיב", המרכז הישראלי לפסיכוטראומה, שפיתחו תוכנית טיפול חדשה בשם נמל - "נעשה מקום למשחק", שמאפשרת להורה ולפעוט להתמודד יחד עם המצב דרך משחקים משותפים. את התוכנית פיתחה לפני 15 שנים פרופ' אסתר כהן, בתחילה כמענה ללחץ הפסיכולוגי הקשה שחוו הורים בדרום עקב ירי הטילים המתמשך.

"ההורה הוא הדמות עליה נשען הפעוט והיא הדמות המגנה עליו. אלא שבדרום ההורים האלו נשחקו רגשית והתקשו לתמוך בילדים שלהם בעקבות החשיפה המתמדת למתח. לכן פיתחנו את תוכנית המשחקים הזו שיחד מאפשרת להורה ולילד לבנות מערכת קשרים חדשה שתטיב לשני הצדדים ותאפשר בנייה חדשה של חוויות התמיכה והמוגנות הזו", מסבירה בשיחה עם "ישראל היום" שרית שרם יבין - פסיכולוגית חינוכית, מנהלת "מטיב ילדים".

לדברי הפסיכולוגית: "התוכנית בשעתו הופעלה על אש נמוכה עקב חוסר תקציב. אלא שבמלחמת חרבות ברזל מטפלת שלנו פונתה משדרות לבתי המלון ושם היא התחילה להפעיל וריאציה של התוכנית עקב העובדה שהיא נחשפה לאוכלוסייה גדולה מאוד שחוותה סטרס.

"אחר כך כשהבנו שהמלחמה מתארכת ויש כמות עצומה של אבות המצויים מאות ימים מחוץ לבית. האיבוד הזה של דמות משמעותית לכל כך הרבה זמן היא תופעה שמייצרת עומס נפשי גדול מאוד על הפעוט, וזאת גם אם ההורה השני לא דואג ובן הזוג לא מצוי בסיכון גדול.

"לכן יצרנו תוכנית תמיכה מקוצרת של מפגשים בהם מספר אבות משחקים יחד עם הילדים שלהם וגם מקבלים מספר מפגשים ללא הפעוטות כדי לקבל הנחיית הורים. יש לנו כבר מהעבר ידע מחקרי שמלמד על ההצלחה הרבה של הפרויקט וגם הפעם אנו מזהים מצב דומה.

"כדוגמה לחשיבות שהאבות מייחסים לתוכנית אני יכולה לספר שמפעם לפעם בסבבי מילואים האבות נקראים חזרה לצבא. אבא כזה שנקרא הופיע עם הילד שלו למפגש והוא סיפר שהוא לקח חופש מיוחד של 24 שעות כדי להמשיך את הטיפול המשותף עם הפעוט, וזאת עקב החשיבות ששניהם רואים בטיפול", היא מספרת.

ג'ואי לייטסטון, מפקד מחלקת טנקים במילואים, עבר כבר את 300 הימים בהם הוא לא בבית. "הייתי עם הלוחמים בעזה ובלבנון וחווינו דברים משמעותיים מאוד. אלא שלחזור לאזרחות אחרי לחימה ואז לחזור שוב להילחם כל כך הרבה זמן זה תהליך שוחק רגשית.

"לפני המילואים הייתי אדם ששיחק מאוד עם הילדים שלו והיה מאוד קשוב אליהם. אלא שהתכונה הזו, היכולת האינסטינקטיבית לעשות זאת, נשחקה עקב מכלול הלחצים והחוויות שעברתי. מנגד הבת שלי בת ה-3.5 לא הייתה מוכנה יותר לעזוב אותי. כל פעם שהייתי הולך אפילו לעבודה היא הייתה מתפרצת ובוכה, מסרבת ללכת לגן, והיינו במצוקה", הוא מספר.

המצב הקשה הזה השתנה עקב שהותו של ג'ואי בתוכנית. "שיחקנו יחד ולמדנו איך לבנות את הקשר שלנו גם כשאני לא נמצא. למשל יצרנו בובה שהבת שלי יכולה להחזיק כל פעם שהיא מתגעגעת אליי מאוד. כמו כן בתוכנית נמל לימדו אותי מחדש איך לשחק ולתמוך בבת שלי. אם פעם זה היה קורה לי באופן טבעי, עקב העובדה שהורה יודע מתוכו איך לפעול, היום אני מבצע את הפעולות הנכונות כי לימדו אותי להפעיל אותן וזה ממש שינה את המצב לטובה. זה קרה בתוכנית כי הייתי לבד עם הבת שלי, בלי מטלות בית, בלי הפרעות, רק אני והיא", הוא מספר.