"האם אוכל להתגייס לצבא?" - זו היתה השאלה הראשונה ששאל מ' לאחר שאובחן עם סרטן. הוא היה אז בסך הכל בן 12, ומאז הוא נאבק למען מטרת חייו: להיות לוחם. הוא השיג אותה - והרבה מעבר לכך. סגן מ', קצין מודיעין של גדוד 77, זוכה באות מצטיין הנשיא על התנדבותו ועל שירותו הצבאי.
"זה היה מאוד מרגש, לא ציפיתי לזה בכלל", אומר מ' ל"ישראל היום". "לפני כחודש וחצי המג"ד פתאום קרא לי, בירך אותי ואמר לי שאני מצטיין הנשיא. אני עדיין לא מעכל את זה. כנראה רק כשאגיע לטקס אבין את גודל המעמד".
מ' (22) מראשון לציון מספר כי מאז שהוא זוכר את עצמו, החלום שלו היה להתגייס לקרבי. כך הוא מצא את עצמו מתנדב בכבאות והצלה, מתגייס לגדוד 402 בתותחנים ולאחר מכן הופך למש"ק מודיעין. כעבור שנה וחודשיים בגדוד יצא מ' לקצונה, וקיבל שיבוץ של קמ"ן בגדוד 532 בחטיבה 406. עם הגדוד הזה הוא נלחם בצפון בשלושת החודשים הראשונים של המלחמה, ולאחר מכן עבר לגדוד 77. "המג"ד, המח"ט והמפקדים שלי בחיל המודיעין המליצו עלי לאות הנשיא", הוא משתף בגאווה, "אבל אין לי איזה סיפור גבורה. פשוט עשיתי עבודה אינטנסיבית בגדוד אינטנסיבי - וזכיתי לקחת על עצמי מעבר לתפקיד שלי".
התיעוד כשליחות
אחד הדברים שהיו חשובים לו לאורך המלחמה הוא תיעוד הקרבות בכל חזית שבה היה. "במסגרת התפקיד שלי היה לי רחפן, אז כל מה שהגדוד היה עושה - הייתי מצלם. כשהיינו יוצאים הביתה, במקום לישון - הייתי מתחבר למחשב ומסכם את התקופה בתיעוד ויזואלי, את היום והלילה, את הפיצוצים והטנקים", הוא מסביר. "זה הגיע למצב שבו הצלחתי לתת יד לשימור המורשת של הגדוד, בתור מי שהיה שם בזמן אמת. היתה לי היכולת לעשות את זה, אז אמרתי לעצמי 'למה לא?' הרי כחלק מהעבודה שלי כקמ"ן אני ממילא מעלה רחפן בכל יום, כדי לצלם את היעדים שאנו הולכים לתקוף למחרת".
את התצלומים שמ' אסף בשטח, המפקדים היו רואים בלילה שלפני כל מבצע. אחרי התבוננות בתמונה ממוקדת של אותו מבנה, המיועד לתקיפה, המפקדים היו מקבלים החלטות לגבי המבצע. "זה יכול להציל חיים ולהכין את הלוחמים טוב יותר", מתאר מ' את חשיבות התפקיד. "במקביל, הייתי מבצע איסוף ואבטחת שטחים מתים של טנקים באמצעות הרחפן, כי הטנקים מוגבלים בראייה שלהם, במיוחד בשטח בנוי וצפוף. היו המון מקרים שבהם הצלחתי לזהות מחבלים בזמן אמת ולהשמיד את חלקם". בזכות הרחפן, מ' היה יכול להכין מעטפת שלמה למפקד הלוחם, עוד לפני היציאה לשטח. "הייתי מראה למפקדים את השטח ועוזר להם לנתח אותו, וגם להביא מידע מודיעיני לגבי מלכודים או פירים באזור".
"בגיל הגיוס הצבא לא רצה אותי", נזכר מ'. "קיבלתי פרופיל 21, ופתחתי בהליך משפטי מול גופי צה"ל כדי לקבל פרופיל קרבי ולהיות לוחם. ידעתי שאני רוצה גם להיות קצין, כי אחי הקצין שימש לי מודל לחיקוי - ובסוף זה הצליח. התחלתי בחיל התותחנים, עברתי בה"ד 1 והשלמה, הייתי שנתיים וחצי בחיל השריון בשני תפקידים של קמ"ן גדוד, שירתי בעזה תשעה חודשים, זכיתי לתמרן בלבנון בשלושה כפרים שונים ולהיות בגדוד 77, שזה הגדוד הראשון שפרץ לסוריה אחרי 50 שנה. הגשמתי את ייעודי כלוחם בצה"ל".
"להיכנס בשיא הבלגן"
רס"ן ח' בן ה-27 הוא מ״פ בגדוד 77, אשר נכנס לתפקידו הנוכחי לפני כ-10 חודשים. בתפקיד הקודם הוא היה מ״פ הכשרות, והוא הוביל את בפלוגה במעבר מהגזרה הדרומית ללחימה בגזרה הצפונית."נכנסתי לתפקיד בשיא הבלגן", הוא מספר היום, "והקושי בתור מפקד חדש הוא לבוא צנוע, ללמוד מהלוחמים בשטח וגם לשמר את המתח המבצעי - כי בשלב הזה הם כבר התרגלו ללחימה", ח' מסביר. "היה חשוב לי לאתגר את החיילים באימונים, וכבר בעזה הצלחנו לעשות מסע הכנה לכשירות הלוחמים בלבנון, שם מדובר במתאר שטח שונה לגמרי".
עוברים מצד לצד, מחזית לחזית
"ללוחמים היה קשה להכיל את העובדה שאחרי 8 חודשים בעזה, הם עוברים ללבנון", ח' מודה בדיעבד, "גם מחינת הטכניקות הקרביות, וגם מבחינה נפשית, זה לא היה קל - כי יש הבנה שחברים שלהם נהרגו מאויב שנמצא בעזה, בעוד שהם נאלצים לעזוב את החמאס כדי לטפל באויב אחר", הוא מוסיף.
לכל זה, התווספה אף הידיעה כי לגדוד 77 יש 7 חטופים בעזה - מה שהוסיף לקושי הרב של הלוחמים. "הייתה תחושה שאנחנו יוצאים משם באמצע העבודה, אבל לפחות ידענו שיש מי שממשיך אותנו", ח' מסכם.
בחייו האישיים ח' נשוי למירב ואבא לשני ילדים, עלמה ועוז, אשר שומרים על סבלנות בזמן שאבא בצבא. "מירב היא מקור הכוח שלי ובזכותה הכל קורה. בשבעה באוקטובר חיכיתי להיכנס למ"פ הכשרה, ואז קיבלתי טלפונים על מה שקורה לגדוד 13 וגדוד 77. נסעתי על דעת עצמי דרומה כדי להיכנס להילחם בעוטף. ב-7.10 גדוד 77 בעוטף עזה תופס שלושה מוצבים, ויש לפלוגה שמונה נופלים מאותה שבת שחורה. עד היום, לפלוגה יש פצועים בגוף ובנפש, זו פלוגה שנלחמת מ-7.10 ועד עכשיו ללא הפסקה".
אחרי 8 חודשי לחימה בעזה, ח' פוגש את הפלוגה ונכנס לתפקידו בדיר אל-בלח, כקצין מודיעין בגדוד 77. "באזור יש משימות רבות, כמו חיפוש של מחסני אמל"ח ויצירת מארבים, ורק אחרי חודשיים אנחנו יוצאים לחופשה קצרה בבית - שנגדעת בהקפצה ללבנון. הפלוגה הזו עשתה תמרון ראשון בעזה וגם בלבנון, כלומר אנחנו תחת גדוד שנלחם ראשון בשטח - בצפון ובדרום. אחרי חודשיים של לחימה בלבנון אנחנו יוצאים להפסקה קצרה, שנגדעת גם היא בשל הקפצה לסוריה - פתאום מצאנו את עצמנו בקוניטרה (רמת הגולן) תוך 24 שעות".
ועכשיו, חוזרים הביתה?
"עד שאנחנו לא מחזירים את החטופים ואין תחושת ביטחון לתושבי העוטף, אנחנו לא מסכמים שום דבר", ח' אומר בצורה חד משמעית. "תמיד אמרתי לפלוגה וגם למשפחה, בשיחות לפני יום העצמאות, שעם העצמאות מגיעה גם האחריות. הלוחמים שלנו לוקחים את האחריות הזאת מדי יום ובוחרים להמשיך להילחם, זה מעורר השראה בעיניי. כרגע הפלוגה שלנו בסוריה ויש המון הישגים במרחב הזה, אבל כאבא וכבן זוג יש אתגרים רבים. יחד עם זאת, אנחנו יודעים שזו תקופה היסטורית, שתעצב את פני העתיד שלנו - והחיילים מרגישים את זה וכך מצליחים לצלוח את הקשיים. אנחנו מנהלים שגרה מבצעית מתוך הבנה שהלוחמים מחויבים לכך, גם אחרי שנה וחצי של לחימה, ולמרות שכולם צריכים טיפולים נפשיים, כשירויות ואימונים - חשוב גם להשאיר את הראש מעל למים".
