כשנועם אסרף (20) סיים לספר את סיפורו בלב פאלם ביץ', במלון מפואר, עשרות הנוכחים משמנה וסולתה של יהדות ארה"ב מחו בשקט את דמעותיהם. הוא תיאר בקול כבוש כיצד בת זוגו, שירה חיה סוסליק, הותקפה בברוטליות בידי מחבל אל מול עיניו. "היא נופפה לי לשלום כשראתה אותי באוטובוס, ואז המחבל תקף", אמר בקול שבור.
תיעוד של תקיפת מחבלים בתשתית טרור במרחב ג'באליה // דובר צה"ל
עשרה לוחמים הגיעו לאחרונה למיאמי במסגרת משלחת מיוחדת שהוציא ארגון "בלב אחד". הארגון הוקם עוד קודם למלחמה כדי לסייע ללוחמים שנפצעו בקרב או כאלו שמתמודדים עם פוסט־טראומה. "חרבות ברזל" הובילה לזינוק עצום בפעילותם. קודם ל־7 באוקטובר היו 500 חיילים שהוגדרו כחלק מ"משפחת לב אחד" וכעת יש 1,800.
בשנה האחרונה הם השקיעו מיליונים בהטסת לוחמים לטיפולים מורכבים בארה"ב ובטיפולים בבית לוחם פרטי שפתחו בקריית אונו לפני כמה שנים. במקביל, הם מוציאים משלחות של לוחמים, פצועים בגוף ובנפש, לניו יורק, ללוס אנג'לס ולמיאמי, כדי לתת להם הפסקה מהמציאות הקשה.
"זו היתה זוועה"
"אבא שלי, שמשרת ביחידה מיוחדת במשטרה, אמר לי שמשהו גדול קורה. החלטתי לצאת והגעתי לצאלים", סיפר אסרף על הזוועות שראה ב־7 באוקטובר. "שאלתי חיילים מה קורה, ואז ראיתי טנק מתכונן לצאת לדרך. למרות שאני לא בשריון שאלתי אותם אם אני יכול להצטרף אליהם. הם הסכימו ויצאנו. התחלנו לנסוע מצאלים למחנה אורים, והתחלנו לראות גופות על הכביש. ירו לעברנו אר.פי.ג'י ורצנו החוצה. התחלתי לירות לעבר המחבלים, לצד קצין בכיר. אחרי עשר דקות נגמרו לי הקליעים.
"פגשתי רכב של זק"א וניסיתי לעזור לו לסחוב גופות", הוא מספר. "אמרתי לו שאני לא יכול להילחם כי נגמרו לי הכדורים, ולכן אני נשאר איתו. עבדתי איתו במשך זמן מה, חיפשנו ניצולים. בשלב מסוים דיברתי עם המפקד שלי והחלטנו להגיע לשדרות, שם היתה היחידה שלי. נלחמנו במשך חמש שעות בקרב שהיה במשטרה, עד שהבנו שכל השוטרים מתים ושרק המחבלים נותרו.
"ישנו במשך שעתיים וקמנו בחצות. הנחו אותנו להתחיל למיין את ההרוגים - גברים, נשים, ילדים, תינוקות. הורדנו גופות ומיינו אותן במגרש כדורסל, תוך כדי שרקטות נורות לעברנו מעזה. עשינו זאת במשך ארבע שעות, ישנו שעתיים נוספות ואז נסענו לאזור של פסטיבל הנובה. אמרו לנו שצריך לחפש ניצולים שמתחבאים. זו היתה זוועה, היינו שם ארבע שעות, לא מצאנו אף אחד חי".
החיבוק החם שמקבלים הלוחמים בארה"ב הוא טוטאלי. במיאמי, כמו בערים נוספות בעלות ריכוז יהודי גדול, שם ביקרו הלוחמים במשלחת הזו, יש גם לא מעט פילנתרופים ישראלים שיעשו הכל כדי להעניק ללוחמים חוויה בלתי נשכחת לאחר ההקרבה שלהם למען המדינה.
"אנחנו אוהבים את החיילים שלנו ונעשה הכל בשבילם", מסבירים הרב אוריאל ושבי ויגלר, שעומדים בראש ארגון "בלב אחד". לדבריהם, "הרבי מלובביץ' היה קורא להם 'מצויני צה"ל' ולא פצועי צה"ל. ואכן, רואים שהם כל כך מיוחדים ומצוינים".
"יש לי הפתעה"
המשלחת של "בלב אחד" שיצאה לאחרונה למיאמי היתה שילוב בין פלז'ר להסברה. את הלוחמים פגשתי לראשונה בביתו של לארי, יהודי אמריקני שעשה הון ממיזוג אוויר ובנה חוות ענק לא הרחק ממיאמי.
היה זה היום השני של המשלחת שבו השתתפו עשרת החיילים שנפצעו במלחמת חרבות ברזל. המטרה המוצהרת היתה כפולה: לחבק את החיילים מקצה לקצה, בפינוק בלתי נגמר, ולצד זאת לפרסם את סיפוריהם בקהילה היהודית בפלורידה כדי לגייס כספים נוספים לטיפול בלוחמים פצועים.
"בואו, יש לי הפתעה בשבילכם", חייך לארי, עומד לצד המסוק הפרטי שלו שניצב בחניה. הוא התיישב בקלנועית שבה ניצב בגאון רובה צלפים, כשהוא חבוש בכובע ישראלי שעליו המילה "משטרה".
"אתם מוכנים?" שאל כשהוא עומד ליד קיר אבנים. הוא לחץ על כפתור וכמו בסרט, הקיר נפתח ומאחוריו התגלתה דלת של כספת והכיתוב המתבקש "פורט נוקס", על שם כספת הזהב האמריקנית. הדלת נפתחה, ובתוכה התגלה החלום הרטוב של הגולנצ'יקים והצנחנים הפצועים - עשרות רובים, מכל סוג שהוא, שרק המתינו לשימוש במטווח בקומה נוספת שההגעה אליה היא דרך מעלית נסתרת ומתוחכמת.
ברגע אחד נפתח בפני הלוחמים עולם של עושר שלא היו מוכנים אליו. הם הרימו את כלי הנשק, שאת חלקם ראו רק בסרטים, וביצעו את התרגילים שאותם למדו במטווחים המאובקים של צה"ל ב"מאורת גברים" שעלתה הון. "קחו מה שתרצו", הצביע לארי על וויסקי בשווי אלפי דולרים ועל סיגרים שכמוהם מעולם לא ראו הישראלים הצעירים. חלקם ירדו למטווח להתנסות ברובי צלפים, אחרים שקעו בתוך ספות והניחו כוסות משקה על שולחן שכוסה בעור תנין, שאותו צד איל ההון בעצמו.
לאחר מכן הם יצאו אל החניה רחבת הידיים של חוות הענק ושיחקו בכדורסל. "תיזהר לא לפגוע במסוק", צעק אחד כשהכדור פספס במילימטר את כלי הטיס שעמד לצד סירה ואופנוע ים.
הרעיון מאחורי הנסיעה הזו הוא שאין צורך במילים כדי לשקם את הלוחמים, אלא צריך לתת להם להיות יחד. מה שעברו בשדה הקרב מגבש יחד לוחמי צנחנים וגולני, שריון והנדסה, ללא צורך לומר אפילו מילה אחת.
סופרבול, נקניקיות ובירה
באחד הערבים הם השתתפו במסיבת סופרבול, אחד האירועים החשובים ביותר בשנה בתרבות האמריקנית. מסך גדול הציג את ה"פילדלפיה איגלס" מחסלים את ה"קנזס סיטי צ'יפס" במשחק החשוב ביותר של השנה בפוטבול האמריקני. הלוחמים היו מרותקים למשחק שבו צפו לראשונה וניסו ללמוד את הכללים תוך כדי אכילת נקניקייה בלחמנייה ושתיית בירה.
בהפסקת המחצית עברו לסלון רחב הידיים ושיחקו "ביר פונג" כמיטב המסורת. לרגע אחד הלוחמים, שראו כולם את המוות בעיניים ונותרו בחיים כדי לספר, הרגישו כמו הצעירים בני גילם מעבר לים. משחקי שתייה ופוטבול אמריקני, רגע אחרי טיסה אתגרית במסוק, בילוי ביאכטה מפוארת וסקי מים, מה יכול להיות יותר טוב מזה.
הקיטוב וחילוקי הדעות בין הרפובליקנים לדמוקרטים נמחק לחלוטין כשמדובר באהבה לחיילי צה"ל. בבוקר הלוחמים נפגשו עם מיליונר רפובליקני אוהד טראמפ מושבע, ובערב עם אילי הון דמוקרטים בהגדרתם שמתייחסים לנשיא ארה"ב כאל משוגע. על דבר אחד כולם מסכימים, ללא קשר לדעה פוליטית כלשהי - חייבים לחבק את הלוחמים ולסייע להם כמה שרק אפשר.
ביום אחר הגענו לפאלם ביץ' לארוחה מפוארת בהשתתפות כמה יהודים מעשירי ארה"ב. אחרי הארוחה החגיגית המראה היה סוריאליסטי למדי - לוחמים שהשתתפו ונפצעו במלחמת חרבות ברזל יושבים ליד הבריכה באחד המלונות המפוארים ביותר בפלורידה. בחוץ, בחניה, ניצבות בשורה ארוכה מכוניות שכל אחת מהן עולה כמו בית ממוצע בישראל, ובמי הבריכה התכולים משתכשכות צעירות בביקיני בזמן שכמה נגנים מבדרים אותם במדינה האמריקנית שבה השמש כמעט לעולם לא נעלמת.
האמריקנים צמאים לשמוע על מה שעבר על הלוחמים, ואלו משתפים אותם בסיפורם הבלתי נתפס. שלושה מהלוחמים שהשתתפו במשלחת היו בקרב על ניר עם ושכלו את חברם מתן אברג'יל. לוחם נוסף השתתף בקרב שבו נהרגו שמונה קצינים ולוחמים של גולני, ובהם אל"ם יצחק בן בשט ז"ל ומפקד גדוד 13 סא"ל תומר גרינברג ז"ל.
זוכרים את מתן
האמריקנים יודעים איך לחבק את הגיבורים הצעירים, להקשיב להם ולכבד אותם בצורה יוצאת דופן.
טום הררי, אחד הלוחמים, נעמד בפני הנוכחים. הוא בחולצת טריקו ובמכנסיים קצרים, הם בתלבושות מהודרות, וירדו רגע קודם לכן ממרצדס מפוארת. אך הוא היה במרכז תשומת הלב. "תנו לי לספר לכם על חבר שלי, מתן", אמר לנוכחים, שהקשיבו בנשימה עצורה. "יום אחד, רגע לפני אימון קרב מגע, זרק מפקד שלנו בטירונות רימון דמה לתוך הרחבה שבה עמדנו. ואז מתן קפץ על הרימון. כולם הסתכלו עליו כאילו הוא משוגע. החיילים כבר הריצו עליו צחוקים, אבל הסכימו על דבר אחד - מתן אברג'יל יקפוץ במקרה הצורך על הרימון". הוא שלף דגל גולני שעליו תמונתו של חברו, "זה מתן. הוא נהרג ב־7 באוקטובר. מחבלים זרקו רימון לתוך הנמ"ר שבו הוא היה. נחשו מה עשה מתן".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו