הלוחמה בעזה: כמו לפרק מטען חבלה

בסיום 30 יום לחימה, לאחר ההתאוששות מההלם הראשוני, הושלם מאמץ התקיפה האווירית, וכעת מרכז הכובד עבר למבצעי היבשה, לפעולתם של החי"ר, ההנדסה והשריון.

בעזה רשת מסועפת של תשתיות טרור הנטועה בתוך התווך האזרחי ומתחתיו. מול תפיסת הפעולה הישראלית שביכרה תקיפות אוויריות, בנה חמאס את מערכיו בלב האוכלוסייה האזרחית, כדי להשתמש בה בתור מגן אנושי ולהגביל את פעולתו של צה"ל.

במשך שנים ארוכות, סבב אחר סבב, פיתח צה"ל יכולות אש ומודיעין מרשימות ומדויקות, אך לא היה בכך די. למדנו בשיעור כואב במיוחד שצריך להגיע לראש הנחש, שיושב לו עמוק במחילות. ואת זה אפשר לעשות רק ברגליים.

עזה היא אולי אותה עזה, אך במשך שנים לא היתה בה נוכחות או פעילות צה"לית. חמאס התכונן, התחזק והתבצר. מעל ומתחת לפני השטח: מערכים מבוצרים, מלכודים, עמדות ופירי מנהרות. כל אלו נבנו בחצרות הבתים, במסגדים, בבתי החולים. נדרש לפרק אותם בנחישות ובזהירות, כדי להגיע לראש הנחש.

חיפוי בכל צעד, סריקה בעיניים, חיפוש מדוקדק, עכשיו זה השטח שמדבר. הולכים עם העיניים, עם האף, האינטואיציה והמודיעין שנוצר בחיכוך. זה מסוכן, אבל הכרחי. הרצועה מבותרת ומכותרת. הטבעת מתהדקת, והלחץ על חמאס הולך וגובר. נדרש זמן ונדרשת סבלנות. כמו חבלן המפרק חוט אחר חוט במטען חבלה.

האספקה מצטמצמת, ורוב המחבלים לא ראו אור יום זה תקופה ארוכה, מנותקים מהעולם החיצון. המרכיב הפסיכולוגי עובד עם כל יום שעובר, וזה בדיוק הזמן להמשיך ללחוץ על דוושת הגז - אבל גם לנהוג בתבונה ולדאוג לשלום אנשינו. כי את המלחמה הזו אנחנו חייבים לסיים בניצחון.

מתקפת חמאס לא רק שגרמה לאובדן עצום בקרבנו, לא רק זרעה הרס וחורבן ביישובינו ובקהילותינו. מתקפת 7 באוקטובר עוררה בלב רבים מאויבינו תקווה ישנה, שהנה הגיעה השעה. תקווה שיוכלו בכוח הזרוע להכחיד את הבית של כולנו, לבער את מדינת ישראל מהעולם. תקווה שהיא כמשב רוח על גחלים לוחשות.

לכן הפעם לא נדרשת תמונת ניצחון. הפעם דרוש ניצחון של ממש. ברור, מהדהד. ניצחון שיבהיר כי החברה הישראלית נחושה לגדוע כל יד שתונף מעל ראשה; שיחסל כל זיק של תקווה שניתן להכריענו בכוח; שיסגור כל סדק שנפער בקיר הברזל.

"מלחמה דורשת מאמץ עליון של העם", אמר דוד בן־גוריון, "ואין עם עושה מאמץ כזה כל זמן שאינו מרגיש בסכנה ואינו רואה כל היקפה וחומרתה". נדמה שלאחר אירועי 7 באוקטובר אין צורך להבהיר עוד מהי הסכנה ומהי חומרתה. ועכשיו נדרש המאמץ העליון של העם - מול כל סכנה שמונחת לפתחנו, מול כל איום שהתפתח לאורך גבולותינו, מדרום כמו גם מצפון.

הכותב הוא ראש מטה עוצבת הגליל במילואים