ביום שלישי היתה אמורה ת' בת ה־14 להיפגש עם פסיכולוגית מאגף הרווחה של עיריית אשדוד. היא ידעה ששוב תישאל על האונס המחריד לכאורה שעברה בפרשה שטלטלה לפני כשבוע וחצי את המדינה, על רגע התושייה שבו חמקה מבית החשוד במעשה, על הסיוטים הפוקדים אותה מדי לילה.
ת', שנמצאת על הרצף האוטיסטי, סירבה לתחינותיה של אמה ונשארה במיטה מתחת לשמיכה. "לא רוצה ללכת. לא רוצה לראות אנשים, לא רוצה לדבר יותר".
אמה, מ', שמנסה לשמור על חזות חזקה עבור בתה, פורצת כעת בבכי. "המצב שלה מחמיר מיום ליום", היא אומרת. "אין לילה שעובר בשקט. היא מתהפכת כל הזמן באי שקט, ובימים האחרונים ממלמלת מתוך שינה: 'תעזוב אותי, תעזוב אותי. לך מפה', או 'הוא בא אלי, הוא בא אלי, תעזרו לי'. היא מתעוררת בצעקות".
האירוע הקשה התרחש ביום שני, 25 באוקטובר, בעת שת' המתינה בתחנת האוטובוס בדרך לביתה מבית הספר. מעדותה במשטרת אשדוד עולה כי החשוד, איגור אולסיק (41), תושב העיר, ביקש ממנה לעזור לו עם המחשב בביתו מאחר שאינו מצליח לתקשר עם אמו. הנערה התמימה הסכימה לסייע לו, אולם כשהבחינה שהם מתרחקים מאזור מגוריה, ביקשה לחזור על עקבותיה. לדבריה, הוא לקח אותה בכוח לדירתו, כלא אותה באחד החדרים ולאחר מכן אנס אותה. היא הצליחה לחמוק מביתו לאחר שלדירה הגיעה באקראי אחת השכנות. אולסיק מודה ששהה עם ת' בביתו וחיבק אותה, אולם מכחיש את האונס.
"ת' לא מסוגלת להשיב בשלילה לבקשת עזרה", אומרת מ'. "אולי זה בגלל שהיא צעירה, אולי בגלל האוטיזם. לא תמיד היא מבינה כראוי את הסיטואציות החברתיות. עכשיו החיים שלה נהרסו ואני לא יודעת אם תצליח להתאושש.
"השבוע היינו במרכז השיקום לין באשקלון, שמטפל בילדים שנפגעו מינית, בתקווה ששם יהיה לה קל יותר לשוחח עם חוקרת משטרה שהגיעה בלי מדים. המתנתי בחוץ עם י', אבא של ת' והגרוש שלי. כשחזרנו לאוטו, ת' ביקשה להיכנס לתא המטען. היא אמרה 'אני רוצה שתחביאו אותי שם, בחושך. לא רוצה שאף אחד יסתכל עלי'. אחרי הרבה זמן הסכימה להתפשר ולשכב על המושב האחורי. באותו רגע הבנתי שמחכה לנו תהליך של שנים, שיגבה מחיר כבד מכולנו.
"אין אישה שעוברת אונס וחוזרת לחיים כאילו לא היה דבר. אז תחשבי איך מגיבה ילדה בת 14 עם אוטיזם. מה יהיה איתה בעתיד? האם היא תהיה מסוגלת לנהל מערכת יחסים זוגית? האם תיתן לגברים להתקרב אליה? איזה חיים מצפים לה מעכשיו? כנראה שבכל יום ניאלץ להרים את עצמנו מחדש".
• • •
הקירות בחדר המדרגות המוביל לביתה של מ' איבדו מזמן את צבעם הלבן. הטיח מתקלף, המרצפות מהוהות ובמסדרון מונחות קופסאות קרטון ישנות. בניגוד לחזות הבניין הישן, הדירה הקטנה משרה חמימות ורוגע. כאן היא מתגוררת עם ת' ושני ילדים נוספים מתוך שישה שהביאה לעולם. ספה אפורה בסלון, שולחן עץ עם סידור פרחים צבעוני, פינת אוכל שנדחסה מאחורי הדלת בשל מחסור במקום, ושלל מארזים של ממתקים שנשלחו מעמותות ומבני משפחה לאחר פרסום התקיפה.
מ' (47) יושבת על הספה מכווצת, לבושה בדגמ"ח ונעלי ספורט. נראית צעירה בהרבה מגילה. שיערה החום אסוף לקוקו ומעיניה הבהירות ניבט כאב. י' (45) עומד במטבח, מכין מרק וצולה עוף. למרות שהתגרשו לפני 13 שנים, ובמשך תקופות ארוכות לא דיברו ביניהם, הטרגדיה שחוו הסיטה את המחלוקות הצידה.
חייה של מ' רצופי תהפוכות. היא נולדה באשדוד למשפחה חרדית, נישאה בגיל צעיר לאברך, ונולדו להם ארבעה ילדים. "הסתובבתי עם חולצות וחצאיות ארוכות ועם כיסוי ראש או פאה", היא כמעט לוחשת. "אחרי שהתגרשתי, הפכתי לחילונית, וככה הכרתי את י' לפני 20 שנה. הוא היה גרוש עם ילדה, ויש לנו שתי בנות משותפות. שבועיים אחרי הלידה של ת', נפרדנו. לא היינו בקשר כמה שנים. זו היתה תקופה קשה. עבדתי כגננת, ואחר כך כמוכרת בחנות בגדים. מחוסר ברירה שלחתי שניים מהילדים הגדולים לפנימיות, כי התקשיתי לפרנס את כולם. הרגשתי לבד.
"היו ימים שלא היה לי אוכל לילדים. על בשר או דגים לא היה מה לדבר. לא פעם ניתקו לי את החשמל, המים או הגז. עמותות באשדוד סייעו לי ושילמו מדי פעם את החשבונות. בימי חמישי הייתי מקבלת מהן ירקות בחינם. האחים שלי עזרו לי במה שיכלו, ואחותי היתה שומרת על הבנות הקטנות".
כשת' החלה את הלימודים בבית הספר, לא היה גבול לגאוותה של אמה. "היא אמנם היתה יותר מופנמת מאחותה, אבל התגלתה כסוג של גאון עם זיכרון יוצא דופן. היא היתה תלמידה מצטיינת, שהביאה הביתה את הציונים הגבוהים ביותר בלי להתאמץ. כששאלתי אם עשתה שיעורי בית, תמיד ענתה שכבר מזמן סיימה אותם. המורים טענו שיש לי ילדה מחוננת".
לפני כחמש שנים, במהלך לימודיה בכיתה ד', הרגישה האם שינוי בבתה. "היא עדיין הוציאה ציונים גבוהים, אבל המורה העירה שהיא יותר מדי מכונסת בעצמה, לא יוצרת קשרים חברתיים ולפעמים זורקת בכיתה הערות שלא קשורות לשיעור שלמדו.
"שמתי לב שפתאום היא לא מסכימה לקחת איתה אוכל, כדי שלא לאכול ליד תלמידים אחרים, וסירבה ללכת לשירותים שלא נמצאים בבית שלה. לא דאגתי. חשבתי שזה משהו זמני שקשור להתבגרות ושקשור גם להקפדה שלה על היגיינה. כל הזמן ביקשה שאקנה לה סבונים, קרמים ובשמים".
החדר שחולקת ת' עם אחותה נמצא בסמוך לחדר השינה של האם. ליד הדלת ממוקמת מיטה נפתחת עם כיסוי ורוד, ועל הרצפה מונחת בובת חד־קרן גדולה. ממול, בתוך שתי שידות לבנות גבוהות, נמצאים עשרות מוצרי טואלטיקה, לצד סיכות שיער וגומיות צבעוניות.
"אחותי היא זו שהסבה את תשומת ליבי שמשהו שונה בת'", ממשיכה האם. "היא אמרה שהיא מגיבה לסיטואציות בצורה מוזרה ואין לה חוש לסכנה. למשל, היא החזיקה את האחיין שלי, תינוק קטן, קרוב מדי לחלון ונתנה לו לטפס על מקומות גבוהים בלי לשמור עליו. אחותי הציעה שאקח אותה לאבחון".
• • •
במהלך הראיון שוהות הילדות אצל דודתן. בבית נמצא רק אחד מבניה הגדולים של מ'. הוא מארח צעירה, שעזבה לאחרונה מוסד לבריאות הנפש, ואין לה היכן לישון מאחר שמשפחתה מתגוררת בחו"ל.
י' יוצא בכל בוקר מביתו שבמרכז ונוסע לגרושתו באשדוד. הוא מסיע את בנותיו לטיפולים היומיומיים עם פסיכולוגים, פסיכיאטרים ועובדות סוציאליות, ובעיקר אחראי לתזונה שלהן.
ת' ואחותה לא חזרו ללימודים מאז התלונה על התקיפה המינית, הוריהן מעדיפים שיישארו בינתיים בבית. "ת' מעדיפה להסתגר כאן, אבל אחותה רוצה ללכת לבית הספר ולהיפגש עם חברות, למרות שאמא שלה נמצאת בחרדות", אומר האב.
"בעיניי ת' תמיד היתה ילדה רגילה, מאוד הופתעתי כשאובחנה כאוטיסטית. בדיעבד היו שם סימנים. בכל פעם שהגעתי לבנות, היא סירבה לחבק אותי, בזמן שאחותה קפצה עלי. אמרתי לה 'לא ראיתי אותך כמה ימים, אבא מתגעגע, תני חיבוק קטן', אבל זה לא עזר. חשבתי שזה בגלל שהיא מאוד מופנמת. לרגע לא האמנתי שתלמידה כזו מצטיינת תתגלה כנמצאת על הספקטרום".
מ': "אל תתרגש מזה שהיא לא מחבקת אותך. היא ככה עם כולם. לפעמים אני מנשקת אותה בכוח מרוב אהבה, ואז היא דוחפת אותי, מנגבת את הלחי ואומרת 'איכס'. היא ככה מגיל צעיר, והייתי בטוחה שזה יעבור לה כשתתבגר. להורה קשה יותר להבחין ולהודות שהילד שלו שונה.
"הילדה היתה שלוש שעות באבחון פסיכולוגי. דיברו איתה ונתנו לה לצייר כל מיני ציורים. כשהפסיכולוגית אמרה שת' סובלת מאוטיזם קל, הייתי בהלם. אז לא הבנתי במה מדובר, וזה לא התחבר עם העובדה שהיא תלמידה מצטיינת. רק אחר כך למדתי שרבים במצבה הם חכמים מהרגיל ובעלי זיכרון מצוין.
"הפסיכולוגית הציעה שאעביר את ת' לבית ספר לחינוך מיוחד. התנגדתי. יש לי ילדה גאונה, מה פתאום חינוך מיוחד? החזרתי אותה לכיתה שבה למדה, והמורה אמרה כל הזמן שקשה לה להשתלב חברתית והיא נמצאת המון לבד. אם אחותה לא היתה באה אליה בהפסקות, היא היתה נשארת לצייר בכיתה או יוצאת החוצה וקוראת ספר.
"כשהסתיימה השנה, החלטתי להכניס אותה לכיתה קטנה באותו בית ספר. ת' נעלבה והרגישה כאילו מענישים אותה. פעם אחת היא אפילו שאלה אם בבית ספר חושבים שהיא משוגעת. אמרתי לה שכיתה כזו לא מיועדת למשוגעים, אלא לאנשים שזה הכי נכון להם. בשום שלב לא דיברתי איתה על האבחון.
"כשראיתי שהיא במצוקה, התחרטתי והשארתי אותה בכיתה רגילה. במהלך הלימודים בכיתה ה' היו לה שתי חברות. שמחתי, אבל שמתי לב שהיא מתקשרת איתן רק בבית הספר והן לא נפגשו אחר הצהריים כמו שעשתה אחותה עם החברות שלה. ידעתי שאי אפשר להמשיך ככה, והחלטתי שבחטיבת הביניים היא תירשם לכיתה קטנה.
"היא התנגדה, אבל התרגלה. זו השנה השנייה שלה בכיתה כזו, ונראה שהיא משתלבת. יש לה אפילו חברה אחת טובה, אבל עכשיו הן לא נפגשות אחרי הלימודים, כי אמא שלה חוששת בגלל הקורונה. לאחרונה שמעתי ממנה שבנים מהכיתה אפילו הזמינו אותה לצאת איתם ואמרו לה שהיא יפה. בינתיים היא לא מעוניינת. בתקופה הזו הרגשתי שטוב לה יותר. היא גם שמחה שהעברתי את אחותה לאותה חטיבת ביניים. רציתי שלפחות בהפסקות היא תשמור עליה".
י': "גם לי היתה הרגשה שהיא נמצאת בתקופה טובה. היא ואחותה עשו אצלי את השבת שלפני האירוע, וראיתי שת' מאוד מאושרת. שיחקנו רמי וקלפים, והיא כל הזמן צחקה. זה אחד מסופי השבוע הכי מצוינים שהיו לנו לאחרונה".
אחותה יודעת שת' נמצאת על הספקטרום?
"לא, אבל אמרה כמה פעמים שמשהו לא בסדר איתה. היא ראתה את ת' מדברת לעצמה. בשנים האחרונות ת' פיתחה משהו חדש. היא כל הזמן אומרת שמשעמם לה. הולכים לבריכה, ומשעמם לה. יוצאים לבית מלון, ומשעמם לה. הולכים לקניון, משעמם לה. ככל שהיא גדלה אני מבחינה שהיא שונה מבני גילה, למרות שכמו כולן גם היא בטיקטוק כל היום. מצד שני, היא מאוד אוהבת להיות לבד".
• • •
מאחר שת' ואחותה לומדות בכיתות נפרדות, שעות סיום הלימודים שלהן לא חופפות. ת' מסיימת ללמוד מוקדם יותר וחוזרת לביתה בשני אוטובוסים. "בכל בוקר אני לוקחת את שתיהן לבית הספר, אבל את החזרה הביתה הן עושות בעצמן, כי אני בעבודה", מספרת האם. "לפעמים הן קופצות לאחותי, לפעמים מחכות לי בבית. ת' למדה מאחותה איזה אוטובוסים לקחת, ואנחנו סומכים עליה. היא ילדה אחראית. רק הזהרנו אותה שלא תדבר עם זרים, כי אנחנו יודעים שהיא תמימה, טובה ונותנת אמון. אם מישהו יציע לה סוכרייה היא עלולה ללכת אחריו. אין לה את הכישורים החברתיים שיש לנערות בגילה.
"מצד שני, אי אפשר לגדל אותה בחששות תמידיים. לא משנה מה האבחון שלה, החלטתי לגדל אותה להיות עצמאית כמו כל ילד אחר. חוץ מזה, מה כבר יכול לקרות לה באמצע היום? באוטובוס הראשון היא עם חברות לכיתה, ולשני היא עולה לבד, אבל הוא במרחק של חמש דקות נסיעה מהבית. בהתחלה התקשרתי כל יום כדי לבדוק שהכל בסדר בנסיעה, אבל באיזשהו שלב נמאס לה שאני בודקת אחריה. כשיום אחד פספסה את האוטובוס השני, היא לא התפנקה והלכה עשר דקות ברגל הביתה.
"לאחרונה ת' החליטה לעשות קצת כושר, ומדי פעם יצאה להליכה מסביב לשכונה. לפני כחודש היא יצאה להליכה כזו, ולא שמה לב שעברה לשכונה אחרת. היא לא ידעה איך לחזור והתקשרה אלי לחוצה. אחותה ואני שאלנו אותה המון שאלות עד שהבנו היכן היא, ובאנו לאסוף אותה. מאז היא הפסיקה ללכת ברגל. כשפספסה את האוטובוס השני הביתה, העדיפה להמתין בתחנה 20 דקות. שם מצא אותה התוקף".
באותו יום נורא הסיעה מ' את שתי הבנות לבית הספר ברכב ששאלה מאחיה. "ת' התיישבה במושב האחורי, ליד אחותה, כשהיא עם חצאית ג'ינס, חולצת טריקו לבנה של בית הספר וז'קט", היא משחזרת בקול רועד. "שאלתי אותה למה היא בלי הטלפון שלה, והיא ענתה ששכחה להטעין אותו בלילה.
"בצהריים אחותה התקשרה אלי, ואמרה שבכרטיס הרב־קו שלה נגמר הכסף. הגעתי לאסוף אותה, ושאלתי אם ראתה את ת'. היא ענתה שת' עלתה על האוטובוס שעה לפני כן. הייתי בטוחה שהיא בבית. הורדתי את אחותה בבית ונסעתי לעבודה.
"אחרי כמה דקות אחותה התקשרה ואמרה שת' לא חזרה מבית ספר. לא דאגתי. חשבתי שפספסה את האוטובוס או שיש פקקים, והצעתי שנחכה כמה דקות. נכנסתי לעבודה והייתי מאוד מרוכזת. אחרי כמה דקות, בערך בשלוש וחצי, הבחנתי שאחותה ניסתה לתפוס אותי כמה פעמים ושלחה לי הודעה שאצור איתה קשר דחוף.
"כשהתקשרתי, היא צעקה: 'ת' נאנסה, ת' נאנסה!'
"הרגשתי שכל העולם צונח עלי. צרחתי כמו משוגעת. רצתי לאוטו. אני חושבת שנסעתי 200 קמ"ש. צרחתי גם בתוך האוטו. אין לי מושג איך בתוך הטירוף הזה הצלחתי להתקשר למשטרה, להנהלת בית הספר ולאחותי. לי' התקשרתי כשהייתי בפתח הבית".
י': "היא בכתה וצעקה, והיה קשה להבין מה היא אומרת. שמעתי רק שת' נחטפה ושהרגו אותה. השכנה שלה לקחה את הטלפון, הסבירה לי מה קרה ואמרה שפרמדיקים של מד"א מטפלים בה עכשיו. נסעתי לשם במהירות".
מ': "בינתיים נכנסתי הביתה. ראיתי את ת' שוכבת על המיטה בחדר שלי, ואחותה מחבקת אותה. היא בכתה והשיער שלה היה פרוע. מאז שהיתה תינוקת לא ראיתי אותה בוכה. ת' צרחה 'אני נגעלת מעצמי, לא סובלת את עצמי, יש עלי את הריח שלו'. היא משכה מעליה את הבגדים, אבל עצרתי אותה. במשטרה הדגישו שחשוב שתישאר עם הבגדים כדי שייקחו אותם כראיות. אחותה אמרה שת' נכנסה הביתה כמו רוח סערה, צעקה 'נגעו בי, נגעו בי' וסיפרה לה כל מה שהתוקף עשה לה".
• • •
חשיפת הפרטים על הפגיעה בבתו גורמת לי' להישבר. עד אותו הרגע הקפיד על ארשת פנים חתומה, מדי פעם ליטף במבוכה את שערו בידו. "כשהגעתי, ראיתי כאוס. אנשי מד"א, שוטרים, בני משפחה", רועד קולו. "ת' כבר היתה בחדר שלה, עם בגדי בית הספר, והפרמדיק בדיוק יצא. כשראתה אותי, היא נשכבה על הבטן והסתירה את הפנים. אמרתי לה שהכל בסדר, שלא תרגיש מבוכה, שהיא גיבורה וטוב שסיפרה מה שקרה לה".
היא שיתפה אתכם במה שקרה לה?
י': "איתי היא לא ממש דיברה, אלא בעיקר עם אחותה ודודה שלה. ממני היא התביישה. הבנו שהיא פספסה את האוטובוס והחליטה להמתין ולא ללכת ברגל, והחשוד המתין שם בתחנה".
מ': "אולי הוא חיכה שם לתלמידות שחוזרות מבית הספר. ת' נראית כל כך תמימה. היא לא תגיד 'לא' למי שמבקש ממנה עזרה".
י': "כשהוא אמר שהוא רוצה עזרה עם המחשב, וסימן לה היכן הבית שלו, היא ראתה שזה בדרך שלה והסכימה להתקדם איתו. כשפנה שמאלה, סירבה להמשיך. לדבריה הוא לפת את היד שלה ולקח אותה בכוח. כשסירבה לדבר על התקיפה עצמה, שאלתי אם היא זוכרת היכן זה קרה והיא ענתה בחיוב. באותו רגע הצטערתי שהמשטרה בבית. רציתי לצאת לשם ולדקור אותו בסכין בכל הגוף. בחיי שהייתי הורג אותו מבלי לחשוב על ההשלכות".
מ': "שאלתי אותה אם היא קראה לעזרה, והיא ענתה שהתביישה. היא אמרה 'אמא, הוא אמר שהוא צריך עזרה. הוא אמר שאני יפה, אז למה לקח אותי בכוח? אמרתי שאת לא מרשה לי ללכת עם זרים. לא רציתי לעלות במדרגות, אבל הוא דחף אותי חזק'. אחר כך היא סיפרה לי קצת על מה שעשה לה ואפילו הדגימה. היא לא השתמשה במילה 'אונס' כי אין לה מושג מה זה. רק אמרה שזרק אותה על המיטה ושעשה לה דברים לא צנועים. כאב לה. היא בכתה וצעקה והצליחה לבעוט בו".
י': "אחרי כמה ימים היא אמרה גם לי פתאום שהיא נתנה לו בעיטות. אולי העובדה שהיא לא אוהבת מגע גרמה לה להילחם כמו לביאה ולא לקפוא במקום".
איך היא הצליחה לברוח ממנו?
י': "היא סיפרה שאחרי שנעל את הדלת, הוא שם את המפתח בכיס והיא ניסתה להוציא אותו, ללא הצלחה. בשלב מסוים מישהי פתחה את הדלת, ואז היא ניצלה את הרגע וברחה. ת' חשבה שזו אמא שלו, אבל כנראה שזו היתה שכנה".
ראיתם סימנים על הגוף שלה?
מ': "ראינו שפשופים על הכתף ובידיים. ת' אמרה שהוא דחף אותה כנגד הקיר".
לקראת ערב ביקשו השוטרים שת' תתלווה אליהם עם אמה, כדי להצביע על המקום שבו אירעה התקיפה, ולאחר מכן ייקחו אותה לעדות בתחנת אשדוד. "ת' רצתה לקלף מעצמה את הבגדים, אבל הסברתי לה שזה בלתי אפשרי", בוכה האם. "היא בכתה, והלב שלי נשבר. כשהגענו לאזור הבית של החשוד, ת' נלחצה ורעדה מפחד. חיבקתי אותה, ולראשונה היא לא הזיזה לי את הידיים.
"היא התחננה לשוטרים שייסעו משם. ניסיתי להרגיע אותה. אמרתי שהכל יהיה טוב, שיתפסו אותו ויכניסו אותו לכלא כדי שלא יפגע יותר באף אחת. זה לא עזר. היא התחננה להתקלח".
כשהגיעו למשטרה התבקשה ת' להסיר את בגדיה. אמה דאגה לה לבגדים להחלפה. כל פריט לבוש הוכנס למעטפה נפרדת. משם נלקחה הילדה למתן עדות בחדר של המחלק לאלימות במשפחה, מאחר שהוא היחיד שאין בו סממנים משטרתיים. קצינת החקירות נכנסה בבגדים אזרחיים.
מ': "שמעתי את הבת שלי מספרת פרטים שלי היא לא גילתה. היא אמרה שהוא הציע לה לאכול תפוח ולעשן באנג. כשסירבה, צעק עליה. אחר כך הציע לה כוס מים ואמר שזה יעשה אותה שמחה. אני מניחה שמדובר היה בוודקה. בהתחלה הוא נעל אותה בחדר עם טלוויזיה ואמר שהוא הולך לעשן. היא צעקה ובעטה בדלת.
"כשחזר, לקח אותה לחדר השינה ודחף אותה על המיטה. כשנשאלה על פרטים אינטימיים שהביכו אותה, ענתה שהיא לא יכולה לדבר על דברים כאלה. רציתי למות. ניסיתי לדמיין מה היא עברה שם במשך שעה וחצי, כמה התנגדה ובכתה. זה כאב ותסכול שקשה לתאר".
העדות הסתיימה לאחר ארבע שעות, בשעות הערב המאוחרות. ת' נלקחה עם אמה למרכז לטיפול בנפגעי תקיפה מינית ("חדר 4") בבית החולים וולפסון. היא חזרה לביתה רק לאחר חצות.
בזמן שת' העידה במשטרה, הגיע אביה לרחוב שבו גר החשוד עם אחיה של גרושתו. "עצרנו רחוק משם, וראינו בלשים מתחילים להקיף את הבניין. אחד מהם עלה למעלה וירד אחרי זמן קצר. הנחתי שהחשוד לא בבית. חיכינו דקות ארוכות ופתאום ראיתי את האור נדלק בדירה. הבלשים נכנסו לשם וירדו עם החשוד. יצאתי מהאוטו והתקרבתי. באותו רגע רציתי לפרק אותו, אבל החזקתי את עצמי. מה יעזור אם אני אשב בכלא והוא יסתובב חופשי?
"כשהבלשים ראו אותי הם לקחו את החשוד הצידה, ואחד מהם ביקש שאתרחק כי אחרת הוא ייאלץ לעצור אותי. בינתיים התקבצו שכנים מהבניין ושאלו מה קרה. השוטרים לא ענו להם, אז צעקתי שיש להם אנס בבניין.
"השכנים אמרו שהוא מסתובב בשכונה שתוי. אחת מהם סיפרה שהוא נכנס אליה כמה פעמים הביתה וטען שטעה בדירה. היא חשבה שזה מוזר. עזבתי אותם ונסעתי לתחנה. חזרתי הביתה רק אחרי שת' סיימה את הבדיקות בוולפסון".
ת' ואמה חזרו הביתה מותשות. "כשנכנסנו, היא רצה למקלחת", מוחה מ' את דמעותיה. "אמרתי לה שתשאיר את הדלת פתוחה, כי פחדתי שיקרה לה משהו. היא נכנסה איתי למיטה ולא הצליחה להירדם. אמרה שהיא שומעת את הקול שלו בראש שלה, רואה אותו מול עיניה, מריחה אותו כל הזמן. היא נרדמה רק בשבע בבוקר והתעוררה אחרי שעתיים.
"י' חזר בבוקר וניסינו להתנהג כרגיל. לא רצינו ללחוץ על ת'. היא נכנסה להתקלח לפחות עשר פעמים, וככה היא עושה עד היום. קשה לראות את הילדה שלך נגעלת מעצמה ומהגוף שלה. החלטנו שלמרות הכאב, נגיע לבית המשפט כדי להסתכל לחשוד בעיניים".
• • •
הוריה של ת' לא חזרו לעבודתם, ואינם מתכננים לעשות זאת בקרוב. "עכשיו רק הילדה מעניינת אותנו", אומרת מ' בשקט. "אני רוצה להיות לידה 24 שעות ביממה. היא בוכה כל הזמן, שונאת את עצמה, מסרבת לצאת מהבית, וחולמת בלילות שהוא בא אליה לבוש שחורים כמו שד ונוגע בה. כמה זמן שזה יימשך, אני איתה. ברור לנו שבנוסף למשבר האישי, אנחנו עומדים בפני משבר כלכלי לא פשוט. אני לא מתביישת לבקש עזרה וכל תרומה לת' תתקבל בשמחה.
"זה היה שבוע מאוד אינטנסיבי, שכלל שיחות של פסיכולוגים עם כל אחד מבני המשפחה בנפרד, ואנחנו לומדים איך להתנהג עם ת'", היא מוסיפה. "היא בוכה כל הזמן, לא רוצה לראות אף אחד, והמצוקה של כולנו היא עצומה. לפני כמה ימים נסעתי איתה לטיפול במרכז לבריאות הנפש בנס ציונה. המטפלת הסכימה שאשב בצד.
"לראשונה שמעתי את הבת שלי אומרת שלא בא לה לחיות, אלא למות. היא אומרת שאולי ככה בנות אחרות ייזהרו יותר ממנה. כששמעתי את הדברים יצאתי החוצה כי אחרת הייתי צורחת שם. את יודעת מה זה לשמוע את הבת שלך, בת ה־14, אומרת שהיא רוצה למות? הרגשתי כאילו מאות סכינים ננעצים לי בגוף".
מתי אתם מתכננים להחזיר אותה למסגרת לימודית כדי שתוכל לשוב לשגרה כלשהי?
מ': "אין לי מושג. במרכז לנפגעות תקיפה מינית המליצו לי להחזיר אותה בהדרגה, אבל אני לא מסוגלת לחשוב על זה כרגע. האם היא תהיה מרוכזת? תצליח להקשיב? אני מפחדת שהיא תראה את הבנים בכיתה והטראומה תחזור. לא בטוח גם שאשאיר אותה באותו בית ספר. אני שוקלת להעביר אותה כדי שתוכל לפתוח דף חדש בלי שכולם יידעו מה היא עברה".
י': "אני חושש שבגלל שהחשוד אמר לת' שהיא יפה, זה יתקשר אצלה מעכשיו למשהו שלילי. היא עלולה לברוח מגברים שיחמיאו לה, וזה יפגע בפוטנציאל שלה לזוגיות. הטראומה הזו תלווה אותה כל חייה. היא ביקשה מאיתנו, 'תדאגו שהוא לא ישתחרר מהכלא לעולם' ואני מתכוון למלא את בקשתה. אלחם כדי שהחשוד יישב בכלא ולא ישתחרר על שליש".
במאבק הזה ימצא י' לצידו את יוני יהב, המלווה את המשפחה, ביחד עם עו"ד ענבל ליבר. יהב, אסיר לשעבר, מנהל את עמוד הפייסבוק "מחאת האסירים", הפועל למען זכויותיהם בכלא ולאחר שחרורם.
"במשך שנים עזרתי למשפחה להתמודד עם הקשיים הכלכליים דרך עמותות שהייתי חבר בהן", הוא מספר. "פגשתי את ת' כשלושה שבועות לפני המקרה, ושאלתי אותה מה היא הכי רוצה. היא ענתה: אייפון. עכשיו החלום שלה השתנה: היא הכי רוצה שמי שפגע בה לא ישתחרר לעולם מהכלא.
"מילדה חייכנית, היא הפכה לכבויה. סגורה הרבה יותר בעצמה וכל הזמן בוכה. אני מסתכל עליה ונראה לי כאילו היא התבגרה בכמה שנים בעל כורחה. אני מתכוון להוביל את העזרה למשפחה, אפנה לעמותות ואולי אפתח הדסטארט לגיוס תרומות עבורם. בינתיים שוחחתי עם שרת החינוך, יפעת שאשא ביטון, שהבטיחה לסייע לת'.
"במקביל, אני רוצה לקדם חקיקה שתקבע שהמדינה תבדוק את עברו של כל עולה חדש כדי לגלות אם יש מאחוריו רישום פלילי או תיקים פתוחים של עבירות מין. הבטחתי לת' שלא נעזוב אותה, ונילחם שהחשוד לא יגיע לעסקת טיעון אלא ויקבל עונש ראוי".
• • •
איגור אולסיק נחקר בלילה שבו נעצר, ולמחרת התקיים דיון בהארכת מעצרו בבית משפט השלום באשקלון. הוא לא נכח באולם לאחר שהתגלה כמאומת לקורונה. בעקבות זאת נאלצה גם ת' להיבדק לקורונה, ונמצאה שלילית.
המשטרה טענה כי אולסיק הודה שהיה עם הנערה בביתו, אולם טען שהיה תחת השפעת אלכוהול ולכן אינו זוכר את כל הפרטים. עו"ד ז'אנה זייצב, המייצגת את אולסיק מטעם הסנגוריה הציבורית, הכחישה בשמו את הטענות על האונס.
"חרף גילה הצעיר של הקטינה, היא מגוללת בעדותה את סיפור המעשה בפרוטרוט", ציינה השופטת דורית בונדה, שהאריכה את מעצרו. "כעולה מהעדות, היא התנגדה להתנהלות החשוד, ולדבריה תפס אותה ולקח אותה חרף התנגדותה. לאורך הדרך, וטרם שעלו לדירת החשוד, היא ביקשה שיעזוב אותה. על פי עדות הקטינה, החשוד לא שעה לפניותיה, הכניס אותה לדירתו, נעל את הדלת ולאחר מכן ביצע את המעשים המיוחסים לו.
"בעדותו מודה החשוד כי חיבק את הקטינה. לדבריו, לא משך אותה לביתו, אלא אולי החזיק בידה. הוא מודה כי היה עם הקטינה במיטה, וחיבק אותה כדי לנשק אותה מתוך סימפטיה. הוא מכחיש כי אנס אותה או התכוון לאנוס אותה. לדבריו הוא סבר שמדובר במבוגרת, וכשאמרה שהיא רוצה הביתה, הוא פתח לה את הדלת".
עו"ד זייצב מסרה השבוע: "איגור אולסיק טוען בתוקף כי לא תקף את הקטינה, והמשטרה לא הציגה ראיות פורנזיות שסותרות את גרסתו. אנו מצפים שהחקירה תסתיים כדי להגיע לחקר האמת".
tala@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו