המקצוע הכי כפוי טובה בישראל: "כלום לא ישתנה עד שמישהו ימות"

רבים מיהרו בשבוע שעבר להאשים את נהג האוטובוס פחרי חטיב בדריסה וברצח של הנער החרדי יוסף איזנטל ז"ל, במהלך הפגנה ברחוב אוהל יהושע בירושלים. בהמשך התברר שהנהג נקלע למצוקה באותה הפגנה המונית, והתגובות נרגעו מעט. נכון לרגע כתיבת שורות אלה עדיין לא ברור מה קרה בטרגדיה בירושלים (השבוע שחרר בית המשפט את חטיב ממעצר בית), שבה איזנטל סיים את חייו, אבל בינתיים היא הציפה מחדש את סוגיית התנאים הבלתי אפשריים שבהם נאלצים לעבוד נהגי האוטובוס בישראל. רק בחודש נובמבר האחרון הרשות הארצית לתחבורה ציבורית בישראל טענה בכנסת שחסרים 5,000 נהגים כדי לספק שירות טוב יותר.

באופן מקרי, יום לפני התקרית הנוראה, במהלך נסיעה בקו 293 במסגרת הכנת כתבה זו, שיקף בפני הנהג מהדי עטון, תושב מזרח ירושלים, את המציאות הקשה בצד של האוחז בהגה. "עד שלא ייהרג נהג אוטובוס לא ישתנה כאן שום דבר", אמר. "ממש מחכים לזה. רואים את זה בתגובות ובחוסר עניין. לא תאמין, אבל כשנהג יוצא מהבית הוא מנשק את ילדיו ואומר 'לא יודע אם אחזור'".

מה שבטוח, בראשית 2026, כשכולם מדברים על חשיבות התחבורה הציבורית, נהג אוטובוס זה מקצוע כפוי טובה - שנמצא בתחתית הסולם בכל הנוגע לשכר, לתנאים ולביטחון האישי. על פי ארגון נהגי התחבורה הציבורית, ב־2025 התרחשו 10-8 תקיפות אלימות ביום של נהגים.

בימים האחרונים פגשתי שלושה מהם, שניסו לסנגר על המקצוע - אך לא ממש הצליחו. חשוב מאוד להקשיב לאנשים האלה, שמסכנים את חייהם, פשוטו כמשמעו, כדי שהאנשים שחיים פה, בהם ילדים ותינוקות, יוכלו להגיע ממקום למקום בבטחה.

מהדי עטון (36), קו 293 מירושלים לבית"ר עילית: "אם אתה מחזיק שישה חודשים - זה נחשב להרבה"

עטון, תושב שכונת צור באהר שבמזרח ירושלים, היה מורה בבית ספר עד לפני שמונה שנים, אז עשה הסבה. "היום בחינוך פועלים נגד המורה", הוא מסביר. "בדור הישן היית יכול להסתכל למורה בעיניים? היום אתה מחטיף לו מכות. אז עברתי להיות נהג, אבל לצערי בשנים האחרונות יש הידרדרות גדולה גם במעמד הנהג".

איך זה בא לידי ביטוי?
"למשל, אלימות. קח דוגמה: עמד מישהו מחוץ לתחנה ולפי החוק אסור לי לעצור לו. דפק על הדלת ולא פתחתי. נתקעתי בפקק, הוא הגיע, פתח את דלת החירום, ניגש אלי והתחיל להרביץ לי, בגלל שאף אחד לא מגן עלי. התלוננתי במשטרה, אבל אחרי שבועיים סגרו את התיק מחוסר עניין לציבור. חושב שהוא לא חזר? חזר ואמר: 'ראית איך שחררו אותי?', הרגיש שיש לו גיבוי והוא יכול להרביץ שוב.

המשחקים של בית"ר ירושלים זה הבלגן הגדול. לפני כל משחק אני מתפלל שהיום יעבור בשקט, וגם המעסיק מבקש שלא נגיע למלחה. אם בית"ר ניצחה או הפסידה, מי שחוטף מהם זה הנהג. אני מעדיף לעבוד כמה שיותר רחוק משם"

"תבין, אני נמצא בקבוצת נהגים שכל יום מתדרכת את עצמה ומבקשת 'תהיו סבלנים, וגם אם תשמעו קללות על אמא שלכם ואחותכם וכל המשפחה, תסתמו את הפה'. כשהגעתי למקצוע הייתי שומע על אלימות פעם בחודשיים, זה היה חריג. כיום זה פעמיים או שלוש ביום - אני לא מגזים".

מהדי, נשוי ואב לשלושה, התעורר הבוקר בשעה 4 כדי להגיע לחניון לקראת 5, וכעבור חצי שעה כבר יצא להסעה הראשונה. כשנפגשנו ב־10 הוא כבר היה במחצית יום העבודה. "אני אוהב את המקצוע", הוא אומר. "זה מקום הפרנסה שלי, ואני רק רוצה שיסתכלו עלינו. אנחנו לא סתם אנשים שזרקו על ההגה וביקשו שננהג. אנחנו עמוד השדרה. אם אין תחבורה ציבורית, אין מדינה. המורה לא יגיע לבית הספר והתלמיד לא ייכנס לכיתה. אבל כמה נהג יכול לסבול? אלימות, קללות, משכורת נמוכה. ועדיין דורשים שתעבוד כמו שצריך, עם הפגנות ופקקים, ולאף אחד לא מזיז".

האוטובוס מתחיל להתמלא, רובו באוכלוסייה חרדית. מהדי אוהב את העבודה בבקרים ואת המסלול, היות שהוא רגוע יחסית. ברוב התקריות האלימות מעורבים נהגים ערבים, במקומות שכבר מועדים לפורענות - ומהדי בהחלט מודע לכך.

"זה נכון שהערבים בדרך כלל סופגים יותר, אבל הנהג שתקפו בנתניה וכמעט הרגו היה יהודי בן 70", הוא מזכיר. "המלחמה הדליקה לא מעט אנשים. יש נוסעים שלא מבינים שלא אכפת לי מה קורה בפוליטיקה. אני יוצא מהבית, וכל מה שאני רוצה זה להתפרנס ולחזור בשלום. לא רוצה לריב.
"המשחקים של בית"ר ירושלים זה הבלגן הכי גדול. לפני כל משחק בטדי אני מתפלל שהיום יעבור בשקט, וגם המעסיק מבקש שלא נגיע לסביבות מלחה. אם בית"ר ניצחה או הפסידה, מי שחוטף מהם בדרך זה הנהג. אני מעדיף לעבוד כמה שיותר רחוק משם".

חרדי מבוגר עולה לאוטובוס ומברך את מהדי, שעבור רבים הוא שקוף, ב'שולם עליכם'. מהדי מספר שפעם היה נוסע שכל בוקר היה מביא לו כוס קפה ומתעניין בשלומו, ושהוא לעולם לא ישכח אותו. "יש אנשים שמכבדים, ויש כאלה שחושבים שאתה עובד אצלם, ואתה שומע אותם אומרים 'מי אתה בכלל?'. היו גם נוסעים שהבטיחו לי 'זה היום האחרון שלך בחברה'".

נהג אוטובוס מתחיל מרוויח כ־55 שקלים בשעה בכל החברות. מהדי ניסה לשכנע את אחד מאחיו להצטרף, אבל נכשל. האח אמר שבעבודה שלו עכשיו הוא מרוויח 11 אלף שקל בחודש, בלי לקום באמצע הלילה, בלי לעבוד שבעה ימים בשבוע, ובלי לקבל לסיום היום אגרוף לפנים.

"רוב הנהגים שעבדו כשהתחלתי כבר עזבו את המקצוע", הוא מספר. "כולם פה חדשים. אם אתה מחזיק מעמד שישה חודשים זה נחשב להרבה, ושלוש שנים זה כבר 'ותק'. מה שבדרך כלל משאיר נהג על ההגה זה ההסכם שהוא חתם עליו כשלמד דרך בית הספר של החברה, ושם הוא התחייב לעבוד במשך שנה. אם הוא עוזב, זה גורר קנס גדול. אז בחברה תופסים נהג לשנה, ובינתיים מכינים נהג חדש. למה שלא תשמור את הנהג? למה כל שנה ללמד מישהו חדש?"

אנחנו עוברים מחסום וחולפים על פני הכפר הפלסטיני חוסאן. מהדי מספר שפעמיים ירו עליו משם במהלך הנהיגה. כשאני שואל על תוספת סיכון, הוא צוחק. "חשבתי לעזוב", הוא מודה. "רציתי משהו בכיוון, אולי נהג מונית, או אוטובוס תיירים. אני כבר עכשיו אומר לך שאם התיירות תחזור לישראל זה ידפוק את הענף. רבים מאלה שעובדים כיום בתחבורה הציבורית הם נהגי תיירות שהגיעו בגלל המחסור בעבודה, וכשהתיירים יחזרו הם מייד יעזבו".

מהדי מוריד את אחרוני הנוסעים בתחנה הסופית בבית"ר עילית. הוא רוצה לנשום קצת אווויר, לשתות קפה ולשוב להגה, בתקווה לחזור מאוחר יותר הביתה בחתיכה אחת. "יצא לי להתווכח עם אנשים ולהגיד שאנחנו במקום העבודה הכי טוב שיש", הוא מחייך, "אבל כשמתחילים להביא לך בפנים את המינוסים במקצוע, אין לך יותר מדי מה לענות".

למחרת הפגישה שלנו, כאמור, התרחשה הטרגדיה. "הלכתי לבקר את הנהג ומאוד כואב לו", מספר לי מהדי בשיחה נוספת, שקיימנו זמן קצר לאחר מכן. "לא משנה מה יקרה - מישהו צעיר מת, והוא יצטרך לחיות עם זה".

זוהר זירקייב עזרא (38), קו 29 מקניון ראשונים בראשל"צ לבית חולים וולפסון בחולון: "לצאת לעבודה בתחבורה הציבורית זה כמו לצאת לקרב"

נשים מהוות רק 2% מסך נהגי האוטובוס בישראל. זוהר היא אחת מהן. "השאיפה שלי היא שיהיו לפחות 20% מכלל הנהגים", היא אומרת זמן קצר לאחר שהיא מעלה אותי בתחנה הראשונה. "אני רוצה לקדם מתווה שיגרום לנשים להגיע, כי זה מקצוע עם המון רגישות ויש מיתוס שנהג אוטובוס זה גבר, כי זה מה שהרגילו אותנו. לפעמים צועקים לי 'נהג תעצור', כי לא שמים לב. אבל לאט־לאט רואים יותר ויותר נהגות, ובתכלס הרגישות שלנו היא אחרת".

זה מה שרצית תמיד לעשות?
"כשהייתי ילדה שיחקתי בבובות ופחות התעניינתי במכוניות, וכששאלו 'מה תרצי להיות כשתהיי גדולה?' אמא שלי ביקשה: 'תגידי רופאה, או עורכת דין'. עד היום יש לי רצון ללמוד משפטים, אבל זה מתנגש עם העבודה שאני אוהבת. אולי בפנסיה".

זוהר מתגוררת בחולון. היא בתם של וייצמן ורחל, שניהם נהגי מונית. עד גיל 30 היא היתה רחוקה מההגה, ועבדה בין היתר כקונדיטורית, אבל בסופו של דבר היא החליטה לבצע מהפך בחייה.

"משעממת אותי עבודה שחוזרת על עצמה", היא אומרת. "באפייה זו אותה עוגה, אותו לקוח. כאן אני עובדת כעת על קו 29 ובעוד שעה אהיה על קו 85. הנוסעים משתנים, הדרך משתנה. העבודה מאוד דינמית. אמא שלי אמרה בזמנו: 'השתגעת, זו אחריות. הרבה נוסעים, לכי תעבדי על מונית'. אמרתי לה: 'אני לא משלמת על הדלק, לא צריכה לקחת את האוטובוס למוסך. באה, עושה את העבודה וחוזרת הביתה".

היה נוסע שישב לידי ולא הפסיק לקלל. בשלב מסוים אמרתי: 'אני ואתה לא ממשיכים לנסוע ביחד. תרד ותיקח את האוטובוס הבא. לא עשיתי לך כלום שמגיעות לי קללות כאלה'. הוא סירב. התקשרתי למשטרה והתעכבתי רבע שעה, עד שבאו"

זוהר גרושה ואם לעומרי (8) ומנור (3). היא יוצאת מדי בוקר מהבית בשעה 5, ואביה הוא זה שמכין את הילדים ומביא אותם למסגרות החינוכיות. בצהריים היא חוזרת כדי להשלים שעות משפחה, ובבוקר למחרת הטקס חוזר על עצמו. "לפני שנתיים ביקשו בבית הספר של הבן שלי שאעשה הדרכה על משמרות הזה"ב", היא מספרת. "אמרתי לילדים: 'אני לא לוקחת את עומרי לבית הספר, זה סבא שלו שלוקח, כי אני צריכה לקום מוקדם כדי להסיע את ההורים שלכם לעבודה. היתה ילדה שקפצה ואמרה: 'נסעתי איתך באוטובוס עם סבתא שלי לעבודה'".

היום שבו אנחנו נוסעים יחד גשום במיוחד. הטיפות ניתזות על השמשה הקדמית ולא קל להתנהל עם הרכב הארוך, בטח שבמרכז חולון, שבו הבנייה אינה פוסקת. "חייבים לנסוע לאט בימים כאלה", מסבירה זוהר. "לפני שבע שנים נפל לי נוסע באוטובוס והמשטרה החליטה להגיש כתב אישום נגדי. השופטת מייד שאלה 'איך יכולת למנוע את התאונה?' - זאת שאלה שלא שואלים נהג רגיל. עצם זה שאני נחשבת לנהגת מקצועית גורמת לציפייה ממני להיות גדולה יותר. מצפים שאזהה תרחישים. אמרתי לשופטת: 'בדיעבד, יכול להיות שאם הייתי ממתינה דקה עד שיישב במקום הייתי יכולה למנוע את התאונה'. חוכמה שבדיעבד. היא זיכתה אותי, אבל כן מצפים ממך ומקשים עליך".

במהלך השיחה זוהר האנרגטית נעצרת לפתע ונזכרת בכאב: "היתה לנו חברה, נהגת שלקחה פנייה במרכז תל אביב ופגעה בהולכת רגל שמתה במקום. זה היה סיפור גדול בתקשורת, עם הרבה כותרות. הנהגת לא היתה מסוגלת לחיות עם העובדה שהיא הרגה מישהי והתאבדה. על זה אף אחד לא כתב. זאת עבודה מאתגרת מאוד".

אף שהבוקר בעיצומו, הקו לא מתמלא. זוהר מייחסת את נוכחות הנוסעים הדלילה למבול שמשתולל. לדבריה, ישנם ימי שמש שבהם היא מסיעה 100 איש בצפיפות גדולה, ואז היא נאלצת להתמודד עם כל סוגי הנוסעים - והנהגים.

"בפעמים הראשונות שלי, לפני שבע שנים, נלחצתי, אבל הבנתי שזאת שגרת היום של נהג אוטובוס", היא אומרת. "אתה יודע איך אתה יוצא ולא יודע איך תחזור - ואת זה כל נהג יגיד. היה נהג מונית שלא אהב שאני חוסמת את הכביש, למרות שלא היתה לי אפשרות אחרת. קללות, יריקות ומכות על השמשה. או רוכב אופנוע שנכנס לנתיב ושנייה לפני שפגעתי בו נעצרתי והוא התעצבן. הוא חסם אותי, צעק: 'צאי מאוטובוס', ו'לא אתן לך לעבור'.

"חייבים הגנה על הנהגים. צריך מנגנון תגובה כמו כפתור מצוקה שהיה פעם כדי להזעיק צוות אבטחה על אופנוע. יודע איזה מכות נהגים חוטפים? לא הגעתי לזה, אולי בגלל שאני אישה, אבל לצאת לעבודה בתחבורה הציבורית זה כמו לצאת לקרב, ואם אתה לא אוהב את המקצוע, אתה לא יכול".

כלקח ממקרי עבר יש לזוהר יש מצלמה על החולצה. "כשאני רואה שדברים מתחילים להסלים אני מפעילה אותה", היא מספרת. "שלא יגידו 'נגעה בי, עשתה לי'. יש לי ילדים קטנים, אני לא רוצה לשבת בכלא. היה נוסע שישב לידי ולא הפסיק לקלל. בשלב מסוים אמרתי: 'אני ואתה לא ממשיכים לנסוע ביחד. תרד בבקשה ותיקח את האוטובוס הבא. לא עשיתי לך כלום שמגיעות לי קללות כאלה'. הוא סירב. התקשרתי למשטרה והתעכבתי במשך רבע שעה עד שבאו".

את צריכה להיות ערנית ונחושה.
"פעם זיהיתי נוסע שנראה לי חשוד לפי ההתנהגות שלו. התקשרתי למשטרה ושאלו איך הגעתי למסקנה. אמרתי 'מניסיון'. הגיעו ומצאו על האוטובוס שב"ח".

אחרי שעת נסיעה אנחנו מגיעים לחניון מול בית החולים וולפסון. כיום, כדי למלא את החוסרים, יש לא מעט עובדי קבלן שנוהגים על אוטובוסים. מדובר בנהגים שמגיעים ממנהל חיצוני, והשליטה בהם יותר קשה. כעת שוקלים גם הבאת נהגים זרים.

"יש לי חברים במקצוע שעובדים 30 שנה, אנשים טובים", מסכמת זוהר. "כל האמירות על עובדי קבלן ועובדים זרים מורידות להם את המוטיבציה. תעודדו, תתגמלו אותנו, תתמכו בנו, תנו הגנה. לפני 30 שנה נהג אוטובוס היה חבר קואופרטיב, בעל מעמד, היום אין לו כלום. נותן שירות וחוטף מכות. כשאני טועה מסתכלים עלי בזכוכית מגדלת, אבל מה איתי?"

ישראל חיים (32), קו 26, מסלול מעגלי ברמת בית שמש ד': "90 אחוז ממי שהכרתי בתחום החשוב הזה עזבו"

יש כ־200 אלף תושבים בבית שמש, מרביתם חרדים, יותר ממחציתם בני פחות מ־18. העיר ממשיכה להיבנות, והביקוש לתחבורה ציבורית, אומר ישראל, גדל בהתאם. כעת זו שעת בוקר, וישראל מזהיר שבקרוב העומס יגדל דרסטית, כי האוטובוסים מפזרים את הילדים במוסדות החינוך.
"הדרישה עוברת כל גבול", הוא אומר. "כל חודש אני רואה ארבעה-חמישה פרצופים חדשים על הקו, ונבנית עוד דירה, ופה נבנה הקניון החרדי הגדול בארץ (מצביע על אתר בשלבי בנייה מתקדמים). צריך להוסיף קווים, צריך יותר אוטובוסים, ואין נהגים. לפעמים בגלל העומס אתה מגיע לתחנה הסופית ומייד יוצא שוב לדרך".

ישראל, נשוי ואב לארבעה, גדל במושב זכריה הסמוך וכיום מתגורר בבית שמש הוותיקה, הוא דתי־לאומי שעובד עם אוכלוסייה חרדית ברובה. "הם מתייחסים אלי כאל נותן שירות", הוא אומר. "הרוב לא אומר 'תודה', אבל גם לא מקלל. יותר מאופק. תראה, ביום שלא אוהב לעבוד - לא אהיה כאן כנראה".

ישראל אומר שבחברה שבה הוא נוהג עובדים 325 נהגים - מספר שלדבריו משתנה מדי יום. "יש בישראל 60 אלף שמחזיקים רישיון נהיגה על אוטובוס, ומתוכם רק כ־20 אלף עובדים", הוא אומר. "90% ממי שהכרתי בתחום החשוב הזה עזב, ובוועד העובדים אני מנסה לשמר את הקיים. זה מהאתגרים הגדולים שיש, כי מי שלא בנוי ללחץ הזה נוטש. אני צעיר ועדיין אופטימי, אבל מודה שחשבתי שהעבודה תיראה אחרת.

כל חודש אני רואה ארבעה-חמישה פרצופים חדשים על הקו, והנה, פה נבנה הקניון החרדי הגדול בארץ (מצביע על אתר בבנייה). צריך להוסיף קווים, אוטובוסים, נהגים. לפעמים בגלל העומס אתה מגיע לתחנה הסופית ומייד שוב יוצא לדרך"

"היא אמנם השתפרה במהלך השנים, אבל באחוזים נמוכים. כשהתחלתי לעבוד לפני עשור השכר היה 30 שקלים לשעה, וההסתדרות הלאומית וארגון הנהגים היו אלה שעשו את העבודה. חייבים לשנות עוד. הרי לפני חמש שנים מי רצה להיות כבאי? העלו את השכר, שיפרו תנאים, עשו יח"צ ופתאום נהיה ביקוש. גם פה צריך. תכירו במקצוע, תשפרו את התנאים, ואז הנהג יהיה הרבה יותר רגוע".

חלק גדול מעובדי התחבורה הציבורית בבית שמש הם ערבים - והם היו מעורבים, כקורבנות, במרבית מקרי האלימות שנרשמו. "מ־7 באוקטובר המתח עלה ברמה לא אנושית", מודה ישראל. "הנהג הערבי לא אשם, אבל ככה זה בכל הארץ. אז מטפלים במה שאפשר. יש צוות ביטחון וקב"ט והאוטובוס מרושת במצלמות. מנסים לתת הרגשה כמה שיותר בטוחה, ומענה הולם ככל הניתן".

ישראל מראה כיצד פירק את ברזי האוויר שבדלתות האחוריות מחוץ לאוטובוס, לאחר שאלה הפכו למקור למעשי קונדס אלימים בכל הארץ. "זה כמו לחצן חירום שפותח את הדלת האחורית, אבל באותו מעשה משתחרר לחץ האוויר ומשבית את האוטובוס לדקה או שתיים", הוא מסביר. "הוצאתי את הברגים שלא תהיה לנערים אפשרות, כי במיוחד בחופש הגדול יש כאן נוער שוליים שאין לו תעסוקה וצריך להיות סבלני איתו. זה מאוד מתסכל. כל עיכוב מונע הגעה בזמן, ולפעמים בגלל ילד שובב אחד הלכה לי ההפסקה".

לפתע האוטובוס מתרוקן מנוסעים והלחץ משתחרר בשניות. "אני בן אדם אדיב אם לא שמת לב", אומר ישראל. "פעם עזרתי למישהי להוריד מטען אז היא אמרה: 'אני שמחה שיש נהגים כמוך. לא עצבני, לא מקלל, לא מדבר בטלפון'. יש אנשים שמפחדים מנהגי אוטובוס".

כשהוא מסיים את דבריו, עוצר ילד לפני ירידתו מהאוטובוס ובמחווה נדירה מאוד בימינו אומר לו "תודה". 

"באנו לשנות, זו משימת חיים": ישראל גנון, יו"ר ארגון נהגי התחבורה הציבורית, מבטיח שינוי גדול בהמשך הדרך

ארגון נהגי התחבורה הציבורית, מבית ההסתדרות הלאומית, מנסה מ־2017 לשפר ככל יכולתו את התנאים ואת איכות העובדים בענף. "התחבורה הציבורית מגלגלת 14 מיליארד שקל בשנה, כמו התעשיות הביטחוניות", אומר ישראל גנון (56), מייסד הארגון והעומד בראשו. "אתה מתאר לעצמך שרפאל ייקחו פחח מקומי לבנות טיל? אתה עסק גדול ובעל השפעה, אתה חייב שהכל יהיה מתוקתק. לא יכול להיות שתהיה ברמה של עולם שלישי. באנו לשנות. זו משימת חיים".

מה עם השכר?
"אמרנו שנשפר את שכר הנהגים, ובמרבית המדינות שבדקנו שכר נהגי התחבורה הציבורית הוא סביב השכר הממוצע במשק. כאן השכר הממוצע הוא 77 שקלים לשעה, ואנחנו עומדים על 55 שקלים. הפער עצום. 70% מהנהגים שמצטרפים עוזבים את הענף תוך שנה, אבל אנחנו יכולים להגיד שכמעט אף אחד מהם לא עוזב את עבודתו בגלל השכר. עוזבים בגלל התנאים, האלימות, הניהול".

כמה נהגים חסרים?
"כל מספר שתנקוב זה המספר שחסר. בערך 1,300-1,200 נהגים פורשים מדי שנה לפנסיה ומצטרפים כ־700-600 חדשים. החברות ציינו שישנם כ־1,500 נהגים לא רצויים שלא מפטרים אותם בגלל החוסר. נהגים עם עבירות בטיחות, תלונות של נוסעים. ככל שיהיו יותר, נוכל להעלות את רמת הנהגים ולהשאיר את הטובים".

מה עם נהגים זרים?
"לא רלוונטי. צריך למצות את הפוטנציאל המקומי, ואם נראה שלא מגיעים נהגים אז יהיה אפשר לדון בנושא. התחבורה הציבורית היא נכס לאומי, אי אפשר להפקידה בידיים זרות. לצערי לא התייחסו אל זה עדיין ככה".

נהגי קבלן?
"צריך למגר את התופעה. אין מעקב אחרי השירות והבטיחות. אתה לא יודע כמה שעות הנהג עבד, מה רמת האוטובוס. אין שליטה".

מה בנוגע למאבק באלימות?
"יש התקדמות. ב־2026 כל נהג יעבור סדנה להתמודדות עם הבעיה. במחיצת ההפרדה בין הנהג לנוסעים יש ליקויים, היא לא חסינה. אנחנו עובדים כעת על מחיצה חדשה מחומר קשיח, שתיצור הפרדה מוחלטת בין הנהג לנוסעים. זה בתהליך. יהיו לחצן מצוקה ויחידת אבטחה שמתחילה לפעול כעת בפיילוט בשבע ערים, ואחרי חצי שנה אמורה להתרחב לכל הענף. לחיצה תזניק אופנועים עם מאבטחים שצריכים להגיע תוך שש דקות למקום האירוע.

"יש חקיקה עם הכרה בנהג כעובד ציבור. זה אומר שכל תקיפת נהג היא כמו תקיפת עובד ציבור. הבעיה היא שלרוב התוקפים הם קטינים, צעירים נורמטיביים, ולא שולחים ילד נורמטיבי, גם אם זרק אבן, לכלא".