לחץ קטלני: אימה בחדר הלידה

את זעקות הכאב של אשתו שירן, ברק סאעת לא ישכח בחיים. שוב ושוב חוזרת אליו התמונה של אשתו שוכבת בחדר הלידה כשמעליה הרופא המיילד, רגלו על המיטה ואמת ידו על בטנה, והוא לוחץ שוב ושוב, בעוצמה, בניסיון לזרז את הלידה.

"אני לא הבנתי אז. לא יכולתי להבין", משחזר ברק. "כשהרופא הוריד את המיטה, אחז בצידה ביד אחת וביד השנייה לחץ על הבטן בכל הכוח, שירן צרחה את נשמתה. זה מאוד־מאוד כאב לה. הרופא לא הסביר לי או לה מה הוא עושה. ואני עמדתי שם ולא עשיתי כלום, רק זזתי הצידה. לא הבנתי שזה הורג אותה. זה מלווה אותי עד עכשיו. זה ילווה אותי כל החיים".

בנו של ברק, אור חיים, יצא כשחבל הטבור כרוך פעמיים סביב צווארו. "זה כבר לקח את כל תשומת הלב של הצוות. שירן התלוננה שכואב לה. אני לקחתי את התינוק שלנו לפגייה, אבל כשחזרתי כבר ראיתי מהומה והרבה רופאים סביבה. לקחו אותה לחדר הניתוח. אחר כך אמרו לי: ׳לא הצלחנו להציל אותה׳. שאלתי את הרופא מה קרה, והוא אמר שהיה לה קרע ברחם. רק אז הבנתי שהם פשוט קרעו לה את הרחם בלחיצות. מאז נכנסנו לגיהינום".

שירן סאעת נפטרה בחדר הלידה בבית החולים סורוקה ב־23 במאי 2019, והיא בת 32. מאז, ברק (42) מגדל לבדו את שלושת ילדיהם: מרום דוד בן ה־5, עדיה רחל בת ה־4, ואור חיים בן כשנתיים. כעת, שבור לב וזועם, הוא החליט להפסיק לשתוק. המשפחה הגישה תביעת רשלנות רפואית נגד קופת חולים כללית, האחראית על בית החולים סורוקה, ובמקביל החליטה לצאת למאבק ציבורי כדי להביא להפסקת השימוש ב"שיטת קריסטלר" - טכניקה מסוכנת, הכוללת הפעלת לחץ פיזי על בטנה של היולדת לצורך זירוז הלידה. שיטה זו, שארגון הבריאות העולמי קבע שהיא עלולה להוביל למוות של נשים ותינוקות, נפוצה מאוד בחדרי לידה בישראל, למרות העדויות הרבות על נזקיה.

"שירן היתה אישה צעירה, רעיה ואם למופת, נמרצת ובריאה לחלוטין", נכתב בכתב התביעה, שהוגש בדצמבר לבית המשפט המחוזי בלוד. "כל זה בא לקיצו כשהיא נפטרה בבית החולים, בגלל התנהלות מיילדותית רשלנית".

על פי התביעה, "ברק היה נוכח בלידה, עד שהרופא הבכיר הורה לו לפנות את מקומו בצד המיטה והחל להפעיל לחץ רב על בטנה של שירן. נעשו לפחות שלוש לחיצות פרועות וכואבות, וכתוצאה מהלחץ ומהזריקה לזירוז הלידה נגרם קרע ברחמה והחל דימום מאסיבי. הצוות הרפואי לא השכיל להבין שמדובר בדימום, ובהמשך כשל באיתור מקור הדימום.

"גם כשהתקבלה ההחלטה לבצע ניתוח, באיחור ניכר, עבר זמן רב עד שהדבר בוצע. בשל מסכת רשלנות זו נפטרה שירן. גם ועדת הבדיקה של משרד הבריאות שחקרה את הפרשה מצאה כשלים חמורים בתפקוד הצוות".

בחוות דעת המצורפת לתביעה קובע גינקולוג ותיק מבית חולים גדול כי "הקרע והפגיעה באיברים אצל היולדת נגרמו מהלחץ הכוחני והכוח העצום שהפעיל הרופא על בטנה. הלחץ הופעל בשלב אסור בלידה על פי מיקום העובר, מאחר שהדבר עלול לגרום לנזקים. אילו היתה ההתנהלות בלידה ולאחריה על פי הנורמות הרפואיות המקובלות, מותה של שירן היה נמנע.

"בבית החולים שבו אני עובד מלמדים שעדיף לא להשתמש בשיטה הזו, אלא להמתין להמשך הלידה, אם אפשר, או להשתמש במכשיר ואקום. יש מדינות שכבר אסרו כליל את השימוש בשיטה הזו, כמו ספרד, בגלל הסיבוכים וחוסר התועלת שבה. עם זאת, במאמר רפואי נמצא שכרבע מהרופאים בעולם משתמשים בה ולא מדווחים עליה ברשומות, למרות שנאסרה במדינות מסוימות, ולמרות שבתי משפט בארה"ב ובאיחוד האירופי כבר פסקו נגדה. המקרים שמסתיימים באסונות אינם מדוּוחים כיאות, ולכן אינם תמיד ידועים לרופאים".

התביעה נגד סורוקה מסתמכת גם על ממצאי החקירה של הוועדה הפנימית של משרד הבריאות, שמצאה שורה של כשלים בטיפול בשירן, גם אחרי שהחל אצלה הדימום הקטלני בגלל הקרע ברחם. הוועדה ציינה כי "הגרסאות הרשומות בנושא זה סותרות, והתיקונים והרישום המאוחר בגיליון יוצרים גם הם רושם של התנהלות חריגה. טרם הוגש כתב הגנה".

חשש מנזק משמעותי

שיטת הלחץ על הבטן בעת לידה קיבלה את שמה מהאיש שהמציא אותה, הגינקולוג הגרמני סמואל קריסטלר, באמצע המאה ה־19. היא מוכרת גם בשם "לחץ פונדאלי". לפני שלוש שנים הודיע ארגון הבריאות העולמי כי הוא מסתייג מהשיטה, בשל החשש מנזק משמעותי לאם וליילוד: "הלידה היא תהליך פיזיולוגי נורמלי, ואין צורך בשום התערבויות שיכולות גם להזיק", קבע הארגון. "הפעלת לחץ על הרחם עלולה לגרום נזק משמעותי לאם וליילוד עקב הפעלת כוח יתר בלתי נשלט, כולל קרעים של הרחם, קרעים בתעלת הלידה ומוות של עוברים ונשים יולדות, אירועים שבדרך כלל אינם מדווחים בספרות הרפואית".

אולם, תחקיר "שישבת" מגלה כי השיטה הזו מופעלת כיום בבתי חולים מרכזיים כמו איכילוב, שיבא, בילינסון, סורוקה, אסותא אשדוד, קפלן, מאיר והלל יפה. בחלק מבתי החולים האחרים נאסר השימוש בה, לפחות פורמלית. 

לדברי רופאים בכירים שעימם שוחחנו, מאות יולדות ותינוקות סובלים מנזקי השיטה מדי שנה. לעיתים מדובר בנזקים קשים ובלתי הפיכים, בכלל זה פגיעות באיברים פנימיים וטראומות נפשיות. הפעלת הלחיצות הפונדאליות נעשית בלי לקבל את הסכמת היולדת או בני המשפחה, ובלי להסביר להם על הסכנות הטמונות בה - בניגוד לחוק זכויות החולה, לאתיקה הרפואית ולשורה של פסיקות של בית המשפט העליון.

בעשור האחרון הוגשו נגד בתי חולים בארץ מאות תביעות שקשורות בנזקים שנגרמו מהשיטה. עשרות מיליוני שקלים שולמו ליולדות ולבני משפחותיהן, רובם במסגרת הסדרי פשרה והסכמים חסויים. נוסף על כך, הופנו למשרד הבריאות תלונות של יולדות על נזקים שנגרמו להן בעקבות הפעלת השיטה, על פגיעה בתינוקות ואף על מותן של יולדות כתוצאה מקרעים ברחם ומדימום קטלני.

ואולם, על פי תלונות שהגיעו למשרד הבריאות, בלא מעט מקרים של סיבוכים קשים נמנעו רופאים מלתעד את הפעולה בתיק הרפואי - מהלך המהווה עבירה על החוק ומשבש את החקירה במקרה של הגשת תביעה נגד בית החולים. בחלק מהתביעות הכחישו הרופאים, חלקם מבכירי הגינקולוגים בארץ, את טענות היולדת או בני המשפחה כי הפעילו לחץ פיזי על בטנה של היולדת, הגם שהפעולה נעשתה לעיני הצוות הרפואי. בני משפחה שצילמו את מהלך הלידה (לא תמיד בידיעת הצוות הרפואי) השתמשו בצילומים כדי להוכיח את טענתם.

לפחות שש תלונות חמורות על שיטת קריסטלר נחקרו בשנים האחרונות במשרד הבריאות. למרות זאת, ולמרות שוועדות בדיקה שהקים המשרד קבעו כי יש לשקול את צמצום השימוש בשיטה, לא נקט המשרד שום צעדים בעניין. יתר על כן: באופן שערורייתי, המשרד החליט לאפשר לגילדת הרופאים הגינקולוגים לקבוע בעצמה את הכללים בנושא. זו, כמובן, החליטה להותיר את המצב על כנו.

בינואר 2020 שלח פרופ׳ רוני מימון, יו"ר האיגוד הישראלי למיילדות וגינקולוגיה, מכתב לד"ר בועז לב, נציב קבילות הציבור למקצועות הרפואיים במשרד הבריאות, ובו כתב: "אין מספיק מידע מבוסס מחקר כדי להסיק מסקנות לגבי ההשפעות המועילות או המזיקות של הפעלת לחץ פונדאלי בשלב השני של הלידה, ולכן המלצתנו היא לאפשר לכל מחלקה לקבוע מדיניות בעצמה".

"פעולה מסוכנת"

"הציבור חייב להכיר את ההתנהלות הזאת של הרופאים המיילדים", מסביר ברק סאעת את החלטתו לצאת למאבק ציבורי נגד השיטה שלקחה ממנו את אשתו ואם ילדיו. "אני רוצה שכולם יידעו שלחץ חיצוני על הרחם הוא אלימות נגד היולדת ופעולה מסוכנת, שאסורה בחלק מבתי החולים. אני נאבק כדי שאף יולדת בישראל לא תעבור את התהליך האלים, הפוגעני, המסוכן והמיותר הזה, ושאף יולדת ומשפחה לא תעמוד שוב מול ניסיונות הסתרה של בתי חולים ורופאים. חובה שכל גינקולוג צעיר בישראל יידע שזו פעולה שיכולה להסתיים באסון. וחשוב גם שכל יולדת תדע שהיא יכולה להתנגד בכל תוקף שיבצעו בה את הפעולה הזו. זו לא גזירת גורל.

"זה אבסורד שבית החולים סורוקה מאפשר בכלל לעשות זאת, כי כבר היו עליו תלונות סביב השיטה הזאת. מתוך חטא היוהרה, הם עוד עושים את זה בלי לקבל את אישור היולדת. כשעזבתי את שירן והלכתי עם אור לפגייה, היא נראתה במצב טוב, כמו אחרי הלידות הקודמות. כשחזרתי, זה כבר היה התופת. איפה שיקול הדעת, איפה ההיגיון, הידע המעודכן, הזהירות? איך הכל ירד לטמיון ונעלם?

"הם השאירו אלמן ושלושה יתומים. שירן היתה עמוד התווך של הבית והמשפחה, לא ניתן בכלל לתאר את האובדן שלה. הילדים הולכים לישון עם בכי וקמים עם בכי, כי הם כל הזמן רוצים את אמא שלהם. אני צריך המון כוח כדי לא להתפרק. אבל שום דבר לא יעצור אותנו, כי זה המסע לזכרה של שירן. אנשים חייבים לדעת, ומשרד הבריאות חייב להוציא הנחיה שאוסרת על הפעלת השיטה הזאת".

פרופ' אייל שיף, לשעבר מנהל האגף למיילדות וגינקולוגיה בבית החולים שיבא ומבכירי הגינקולוגים בישראל, מצטרף לקריאה של ברק. "אין ספק שלחץ פונדאלי הוא אקט מכני עם פן אגרסיבי", הוא אומר. "גם אני עצמי ביצעתי את הפעולה הזאת בעבר. למעשה, כל מקצוע המיילדות הוא אנכרוניסטי, וממשיך להיות כמו 'בקבוק שחולצים ממנו פקק'. אין בו הרבה עדנה טכנולוגית, אין טכנולוגיות חדשות ומתוחכמות כמו במקצועות רפואיים אחרים. 

"גם לידת ואקום, שנחשבת לגיטימית, כרוכה בסיכונים ויכולה להיות טראומטית מאוד. הרבה פעולות שהיו נהוגות במיילדות במשך שנים נראות היום ברוטאליות, מכאניות, שכרוכות בדם ובצעקות, ויכולות להיות מזיקות.

"ראשי המקצוע הנוכחיים חייבים לגבש עמדה מסודרת בקשר ללחץ פונדאלי. כדי להימנע מאיסור טוטאלי, הגיע הזמן לסייג ולחקור את השיטה בצורה מסודרת, ולשמור את השימוש בה רק למקרים סלקטיביים, ורק בהחלטה של רופא מומחה ומנוסה, עם מקסימום אמצעי זהירות - בדיוק כמו שעושים היפוך עובר חיצוני או לידת ואקום. אסור שזו תהיה פרוצדורה שכל אחד מבצע".

פרופ׳ יריב יוגב, מנהל האגף הגינקולוגי בבית החולים איכילוב, מציג עמדה שונה. "כולם נוקטים בשיטת קריסטלר", הוא אומר. "קשה לכמת את דרגת הלחץ שמפעילה כף יד של רופא, ואכן היו מקרים, שתועדו בפרסומים רפואיים, של קרעים ברחם ופגיעה בכבד ובטחול בגלל הלחץ. אבל מניסיוני האישי, בכל המקרים שבהם ביצעתי את הלחץ, הוא אכן קידם את הלידה ומנע ניתוח קיסרי וסיבוכים. והייתי אחראי על עשרות אלפי לידות. זה עניין של כמה כוח אתה מפעיל, ומהם הגבולות.

"גם בבילינסון (שם עבד בעבר פרופ׳ יוגב; ר"ר), גם באיכילוב וגם בוולפסון, הפעולות הללו מבוצעות ואמורות להיות מתועדות בגיליון הרפואי. לרוב זה פוש קטן אחרון. זו לא תופעה המונית ולא גורפת, ושיעור הסיבוכים קטן. אני לא ראיתי סיבוך של לחץ פונדאלי".

"משרד הבריאות מתחמק"

"כל יולדת בישראל צריכה לדעת שאין לאיש זכות לטפס על מיטתה בחדר הלידה ולהשעין את כל כובד משקלו על בטנה כדי לייצר לחץ בלתי מבוקר על הרחם ועל העובר", אומר עו"ד שי פויירינג, שמייצג את ברק סאעת. "הרופאים מצהירים שזו שיטה לזירוז הלידה, אבל עד היום אין שום הוכחה רפואית מבוקרת שהיא אכן מבצעת את ייעודה. הלחץ הפרוע והלא מבוקר על הרחם נועד פשוט כדי לדחוק ולדחוף את התינוק החוצה.

"עוד במאה ה־19 השיטה זכתה לגינויים בספרי המיילדות, משום שהבינו שהיא עלולה לגרום לנזקים קשים ואף להביא למוות של עוברים ויולדות. במרכזי מיילדות רבים השימוש בה נאסר עם השנים, אבל מתברר שהיא עדיין מקובלת בעולם, ואף בארץ. משיחות רקע שקיימתי עם מנהלי מחלקות גינקולוגיות, הבנתי שנעשה שימוש נרחב בשיטה הזאת באופן מחתרתי וחשאי וללא דיווח רשמי בגיליון, אפילו בבתי חולים שבהם היא אסורה באופן פורמלי.

"תופעה פסולה, כמעט פלילית, שחוזרת על עצמה בתיקים רבים, היא הכחשה גורפת של בית החולים את עצם ביצוע הפעולה. למרבה המזל, יש לפעמים תיעוד של המשפחה, או שהתיאור של המשפחה כל כך מדויק, שברור שהוא ניתן מפיו של מי שראה בעצמו את הפעולה הקשה והאלימה הזאת.

"משרד הבריאות מתחמק זה שנים מלבדוק באומץ את התלונות ולהורות על איסור מוחלט של הפעלת לחץ פונדאלי. אסור לשכוח שמחצית מבתי החולים בארץ הם בבעלות מלאה של המדינה - קרי, משרד הבריאות עצמו - כך שהטיוח מובנה במקרה הזה".

לאחרונה פנה לעו"ד פויירינג זוג הורים נוסף מבאר שבע, שבנם נולד בבית החולים סורוקה ב־10 באוגוסט 2018 עם פגיעה מוחית קשה. "בסביבות 07:30 התחלפה משמרת, והאחיות והרופאים של המשמרת החדשה פרצו לחדר הלידה שלנו בצעקות ואמרו שאני חייבת ללדת", מתארת האם, ב'. "באותו זמן אני ואמא שלי ישנו, ובעלי היה מחוץ לחדר. האחות לחצה על הבטן שלי בחלק העליון, ואחרי שהעפתי אותה ממני, הביאו רופא, כדי שיעזור לדחוף את העובר.

"אחרי ארבע פעמים שניסו ואקום, הצליחו להוציא את התינוק ושמו אותו על הבטן שלי, אבל הוא לא בכה. רק אחרי שאמרתי לרופאים 'למה הוא לא בוכה?', הם שמו לב".

בשבועות האחרונים קיבל פויירינג מבית החולים את התיק הרפואי של ב'. "בכל 200 עמודי התיעוד אין ולו רמז ללחיצות שנעשו על היולדת לפני הלידה", הוא אומר. "יש רק תיאור של עובדת סוציאלית במחלקה, שפגשה את היולדת ובעלה לאחר הלידה ותיעדה באופן מוחשי מאוד כיצד הם מספרים על מה שקרה".

העובדת הסוציאלית כתבה כי "היולדת שחזרה בצורה מדויקת את מהלך הלידה. היא הסבירה לי שכאשר התחלפה משמרת האחיות והרופאים, החלו לנסות להוציא את התינוק בלחץ קשה, עד כדי כך שהתנגדה, לא יכלה לנשום, והרביצה לרופא שישב עליה.

"ישבתי מול הורים צעירים, כאשר כל אחד מבני הזוג מחזיק מצד אחד תקווה שהתינוק יתאושש, ומצד שני חשש שיצטרכו להתמודד עם תינוק בעל בעיה התפתחותית קשה מאוד. לאור תוכן השיחה פניתי לאחות האחראית וביקשתי התייחסות של ראש המחלקה".

"אל תתערבו בלידה"

במהלך השבעה על שירן, במאי 2019, הגיעו לביתו של ברק בני משפחתה של רעות מימוני ז"ל, שנפטרה אף היא בעקבות לידה בסורוקה, בגיל 29. בעלה של רעות, אביאור, סיפר לברק את פרטי הטרגדיה שאירעה לו, שהיתה דומה מאוד לזו שחווה ברק: הרופא המיילד לחץ באופן אגרסיבי על הבטן של רעות לצורך זירוז הלידה, והלחץ הביא להידרדרות מיידית במצבה, עד למותה.

רעות שירתה בצה"ל כקצינה בדרגת רס"ן ואושפזה במחלקת יולדות ב־5 בנובמבר 2018. "היו לה צירים במשך יומיים", אומר אביאור. "שאלו אותה אם היא מסכימה לקבל פיטוצין (לזירוז הלידה) ואפידורל, אבל לא אמרו מילה על לחץ שיופעל לה על הבטן.

"אחרי יומיים, בסביבות 22:00, באה אלינו המיילדת, אמרה שהיא צריכה לסיים את המשמרת, ושהיא רוצה לסיים אותה עם לידה. נכנס לחדר רופא מיילד, הגביר את קצב העירוי של חומר הזירוז ועשה לה עיסוי על הבטן. הוא ביקש שאפסיק לצלם ולתעד את הלידה, ואז במפתיע הניח שתי רגליים על המיטה, ועם המרפקים נתן לה מכה ממש חזקה בבטן. בלי הכנה מוקדמת, בלי התייעצות. מייד אחרי זה כבר היה נראה שהיא מתה. המכה של הרופא היתה כל כך מטורפת, שאם אני הייתי מקבל כזאת, הייתי מתעלף.

"אמא שלה התחילה באותו רגע לצרוח 'היא מתה'. הרופאים אמרו לנו: 'אל תתערבו בלידה, צריך להוציא את הילד'. הם משכו את התינוק החוצה, והתחילו לעשות לרעות החייאה".

בלידה נולד ילד בריא - הלל רפאל, כיום בן שנתיים, אבל מצבה של רעות היה קשה מאוד. היא חוברה למכונת אקמו (שמחליפה את תפקוד הלב והריאות; ר.ר), ואובחן אצלה תסחיף מי שפיר. במהלך הניתוח לעצירת הדימום נאלצו הרופאים לכרות את רגלה בגלל זיהום. מצבה המשיך להידרדר, עד שנפטרה, ב־19 בנובמבר.

בינואר האחרון הגיש אביאור תביעת רשלנות רפואית נגד קופת חולים כללית, באמצעות עו"ד דני סרור. בחוות דעת שצורפה אליה כתב גינקולוג בכיר כי "הלחץ הפונדאלי שהפעיל הרופא על המיילדת הוא פעולה שנויה במחלוקת, המלווה בסיבוכים רבים, שרופאים רבים מסתייגים ממנה ומעדיפים שלא להשתמש בה כלל.

"להערכתי, אם הצוות בחדר הלידה היה נמנע מלבצע את השיטה, שאסורה בבתי חולים רבים בארץ ובעולם והיתה מיותרת לחלוטין בהתחשב בנתונים שעמדו בפני המטפלים ברגע ביצועה, סביר ביותר שהאירוע של תסחיף מי שפיר היה נמנע, וגם פטירתה של רעות היתה נמנעת. במקרה זה בחרו המטפלים באופן בלתי סביר להפעיל את הלחץ, והוסיפו חטא על פשע כשלא טרחו לקבל הסכמה מודעת של היולדת".

הגינקולוג הבכיר מגדיר את שיטת קריסטלר כ"שיטה אלימה לזירוז לידה, ופסולה במיילדות מודרנית. היולדות שחוו אותה מתארות את האירוע כחוויה טראומטית, כואבת ומפחידה, המלוּוה בחשש שיקרה דבר מה רע לתינוק".

"היתה מתיישבת על היולדת"

ב־17 ביולי 2019 נפגשו אביאור ופרקליטו, לבקשתם, עם ד"ר בועז לב, נציב קבילות הציבור במשרד הבריאות. הם ביקשו שהמשרד יחקור את תלונתם על הלידה הטרגית בסורוקה. עו"ד סרור אמר בפגישה כי "בארץ אמנם אין איסור קטגורי לבצע את הפעולה של הפעלת לחץ פיזי על היולדת, אבל יש מחלקות שבכל זאת אוסרות זאת. לרוב, הפעולות הללו לא מתועדות בתיק הרפואי".

ד"ר לב הסכים ש"צריך להיות מקובל שאין לעשות פעולה אגרסיבית. נדרשת מידתיות, ופעולה קיצונית מצריכה תנאים קיצוניים. לא יאסרו כליל על הפעולה, אבל צריך כללים". בשיחה הזכיר הנציב שבבית החולים שיבא, למשל, היה מקובל בעבר שהמיילדת הראשית, מהוותיקות והמוכרות בישראל, "היתה מתיישבת על היולדת".

אבל גם בעקבות שיחה זו והטרגדיה של רעות מימוני, לא קבע משרד הבריאות שום כללים להסדרת הלחץ הפונדאלי. בנובמבר 2019 כתב ד"ר לב לפרופ' מימון, יו"ר האיגוד לגינקולוגיה, כי אינו סבור שיש לחייב נוכחות רופא בכיר בזמן ביצוע הפעולה, וכי יסתפק בכך שהאיגוד יפרסם נייר עמדה בנושא - לאחר שהתברר כי עד היום, לא היתה שום התייחסות של האיגוד לשיטה השנויה במחלוקת.

כעבור חודשיים הודיע פרופ' מימון כי האיגוד חזר בו, וכי אין בכוונתו להתייחס לנושא בניירות העמדה שלו, שהם בעלי משמעות משפטית ואתית עבור הרופאים.

"סברנו לתומנו שבעקבות הבירור, משרד הבריאות יקבע נהלים ברורים", אומר עו"ד סרור. "אבל לא די שהוא לא עשה זאת, אלא שגם האיגוד המקצועי הבהיר שאין כל כוונה לשנות את הקיים. המלצה תמוהה ויהירה זו, ביחד עם חוסר המעש של משרד הבריאות, משאירים למעשה כל יולדת לגורלה. זה מצב דברים בלתי נתפס במדינה מתוקנת. אני שב וקורא למשרד הבריאות להיכנס בעובי הקורה ולשקול איסור גורף של ביצוע הפעולה, או לפחות קביעת כללים ברורים ואחידים לשימוש בה".

"יעילות בלתי מוכחת"

אחד המקרים הקשים שנחקרו במשרד הבריאות בקשר לשיטת קריסטלר אירע ב־2016. אישה בשנות ה־30 לחייה, בהריונה השני, הגיעה ללידה בבית חולים גדול במרכז הארץ. בשלב מתקדם של הלידה ביצעה רופאה מתמחה לחץ פונדאלי על בטנה של היולדת, וגרמה לה קרע ברחם ופגיעה קשה בעובר.

ועדת הבדיקה כללה את פרופ׳ אוריאל אלחלל, אז מנהל המרפאה להיריון בסיכון בבית החולים הדסה עין כרם, פרופ׳ דרור מנדל, מנהל מחלקת יילודים ופגייה בבית החולים איכילוב, ועו"ד גדעון צוריאלי מנציבות קבילות הציבור במשרד הבריאות. הוועדה הגישה את מסקנותיה באוגוסט 2017 לד"ר בועז לב. היא קבעה מפורשות שהקרע ברחם נגרם גם על ידי הלחץ הפונדאלי, ושההידרדרות הפתאומית במצבם של היולדת והעובר החלה לאחר ביצוע הפעולה.

"הלחץ הפיזי על בטן היולדת נעשה על ידי המתמחה הזוטרה ביותר בתורנות, ולא בידי רופא בכיר. המתמחה עשתה זאת בהוראת הרופא הבכיר בחדר הלידה באותה תורנות".

זאת ועוד: בדיווח על המקרה, שהעביר בית החולים למשרד הבריאות, פעולת קריסטלר כלל אינה מוזכרת. ועדת הבדיקה העלתה, לראשונה במשרד הבריאות, שורה של שאלות נוקבות על אופן ביצוע הפרקטיקה בישראל, וציינה כי "מדובר בפעולה שנויה במחלוקת" וכי "יש חדרי לידה בעולם ובארץ, שבהם חלה חובת אישור על ביצועה, משום סיבוכיה האפשריים, הכוללים קרע של הרחם, קרע של הטחול או הכבד, שבר בצלעות ועלייה בשכיחות קרעים בנרתיק".

הוועדה קבעה כי הספרות הרפואית בנושא דלה, וכי במחקרים שפורסמו עד כה לא נמצאה כל עדות שהלחץ אכן מקצר את השלב השני של הלידה, או מפחית את כמות הלידות באמצעות מכשירים (לידות ואקום) או את הניתוחים הקיסריים. "בספרות המקצועית, הפעלת לחץ נחשבת לרלוונטית בעיקר באזורים דלי אמצעים, שבהם האופציה ללידה ניתוחית מוגבלת או לא קיימת".

הוועדה המליצה, "לנוכח היעילות הבלתי מוכחת והסכנות הכרוכות בה לאם ולעובר", להקים ועדת מומחים שתהיה מורכבת ממנהלי מחלקות נשים ויולדות, מנהלי חדרי לידה או הרכב שיימצא לנכון על ידי משרד הבריאות, כדי לבחון את נושא הלחץ הפונדאלי בשלב השני של הלידה.

חרף הדו"ח החמור, ועדת מומחים כזו לא קמה עד היום.

"סיכון אמהי ועוברי"

א' היתה בת 29 כשהגיעה ללידה שנייה בבית החולים הממשלתי הלל יפה בחדרה, בספטמבר 2011. על פי כתב התביעה שהגישה נגד בית החולים ב־2015, נגרם לה נזק חמור בגלל שהרופא המיילד "הפעיל באמצעות ידיו ומרפקיו לחץ פיזי משמעותי על בטנה ורחמה, ובדרך זו גרם ליציאה מהירה של התינוקת. טכניקה זו גרמה לקרע ברחם בדרגה גבוהה מאוד, והיא נעשתה מבלי שהיולדת עודכנה ומבלי לקבל את הסכמתה".

כתב התביעה הוגש לבית משפט השלום בחיפה על ידי עו"ד אבי שמואלי, ומגובה בחוות דעת שחיבר גינקולוג בכיר, לפיה "בסמוך ליציאת התינוקת לאוויר העולם הפעיל הרופא המיילד, ד"ר אבישלום שרון, מסיבה לא ברורה, לחץ על בטנה ורחמה של היולדת. בגיליון הרפואי אין תיעוד של הפעולה, ואין תיעוד של הסבר או דיון עם האישה ובעלה לקראת ביצוע הלחיצה על הבטן".

על פי חוות הדעת, "לא היה כל מקום ולו לשקול את עצם השימוש בטכניקה של הפעלת לחץ בטני, ובוודאי שלא היה מקום להשתמש בטכניקה שהיא שנויה מאוד במחלוקת, רבים מסתייגים ממנה, יעילותה מוטלת בספק, והיא כרוכה בסיכון אמהי ועוברי מוגבר".

בכתב ההגנה שהגיש משרד הבריאות הוא דוחה בתוקף את כל טענות התביעה. הרופאים המעורבים טענו כי כלל לא בוצע בלידה שימוש בטכניקה המדוברת. "אין כל תיעוד מזמן אמת התומך בטענת היולדת בדבר הפעלת לחץ פונדאלי על בטנה, טענה המוכחשת נמרצות", נאמר בכתב ההגנה. "נתוני הלידה אכן לא הצדיקו הפעלת לחץ כזה".

הרופא המיילד, ד"ר שרון, אז מומחה בכיר בהלל יפה והיום מנהל מחלקת נשים באגף הגינקולוגי בבית החולים הממשלתי לגליל בנהריה, הגיש לבית המשפט תצהיר חתום, שעל פיו הוא "אכן היה נוכח ברצף הלידה של א', אבל לא סייע פיזית בדרך כלשהי בחילוץ היילודה... מה שבוצע גם תועד. בלידה זו לא נוצר צורך להקדים ולזרז את יציאת היילודה, והכל התנהל כמקובל".

ד"ר שרון הצהיר כי "יש לידות שבהן הפעלתי לעיתים לחץ פונדאלי, בהתאם למדיניות שהתווה מנהל המחלקה, במקרים חריגים של האטה חמורה בדופק העוברי, כשהעובר על סף לידה או כסיוע לציר כדי להאיץ את הלידה. במקרה הזה לא היתה כל אינדיקציה להפעיל לחץ פונדאלי, ואכן לא הפעלתי".

בהסתמך על התצהיר והתיק הרפואי הוגשה לבית המשפט חוות דעת מטעם בית החולים, שאותה כתב פרופ׳ יריב יוגב, ועל פיה "לא היה שום תיעוד בגיליון הרפואי לגבי ביצוע פעולה זו, ולכן לא ברור מה הרקע העובדתי שעליו נסמכת הטענה".

עד לאותו רגע נראה היה כי מדובר במקרה שבו שתי גרסאות הפוכות, שאין דרך להכריע ביניהן. אולם אז חלה בפרשה תפנית, כשבישיבה במשרדה של המגשרת, עו"ד תמר קרת, שלף עו"ד שמואלי סרטון שצילם הבעל בזמן הלידה - שמוכיח לכאורה כי אכן הופעל לחץ פיזי על בטנה של אשתו.

בסרטון נראה רופא שנכנס לחדר הלידה ומבקש מהבעל לסייע לו בהורדת דפנות המיטה. הבעל ממשיך לצלם, ואז רואים את התינוקת שנולדה. לאחר שהרופא יוצא מהחדר, נשמע הבעל אומר לאחות המיילדת: "ראית איך הוא לחץ לה על הבטן? זה בסדר?", והאחות משיבה: "הוא רק רצה לעזור לתינוקת לצאת".

בעקבות חשיפת הסרטון הסתיימה התביעה במהירות בפשרה. בית החולים ומשרד הבריאות שילמו ליולדת פיצויים גבוהים של כ־1.6 מיליון שקלים - כרגיל, "מבלי להודות בטענה כלשהי".

ד"ר שרון אמר לנו השבוע: "בוודאות לא עשיתי במקרה הזה פעולה של לחץ פונדאלי. באותם ימים זה באמת היה בתחום האפור, ולא תמיד עדכנו זאת בתיק הרפואי. ברור גם שלא בכל מקרה צריך לעשות את הפעולה הזאת".

עו"ד שמואלי מדגיש כי "לא בכדי, הטכניקה של הפעלת לחץ אינה נזכרת בספרות המיילדוּת העדכנית. מדובר בטכניקה ארכאית, ששימשה לזירוז לידות בתקופות שבהן לא עמדו אמצעים חלופיים ובטוחים יותר. נראה שקיים בקרב הרופאים קונצנזוס שאין עוד מקום במיילדות המודרנית להשתמש בטכניקה הזאת, אלא במקרים חריגים שבחריגים.

"מניסיוני, כמי שטיפל בעשרות תיקי רשלנות רפואית בלידה, כאשר יולדת מספרת על כך שבלידה הופעל לחץ פונדאלי, הדבר בדרך כלל אינו מופיע ברישומים. הסיבה לכך היא שהפעלת הלחץ גורמת בדרך כלל ללידה, ונזקיה מתגלים לאחר מכן. כאשר הרופא או המיילדת המעורבים ניגשים לרשום בתיק את סיכום הלידה, הם כבר מודעים לפגיעה שנגרמה, וברור להם שרישום כזה יגרור אחריו תביעה.

"זו התנהגות פסולה, משום שלא זו בלבד שהיולדת מוצאת עצמה במצב שבו הסיפור שהיא מספרת אינו מגובה, אלא שבדיעבד, בית החולים מסתמך על התיעוד, והופך אותה למעשה לשקרנית".

היו גם מקרים שבהם אחות מיילדת ממש התיישבה על בטנה של היולדת, כדי לזרז את מהלך הלידה. כך, טוען ש' (26), קרה כאשר הוא נולד בבית החולים שיבא בתל השומר בדצמבר 1994. ש׳ הגיש בדצמבר 2019 תביעת רשלנות רפואית נגד משרד הבריאות ובית החולים, בטענה שהלחץ שהפעילה האחות המיילדת גרם לו נזק קשה, לשיתוק בידו הימנית ולבעיות חברתיות ותפקודיות רבות.

על פי כתב התביעה, שהוגש על ידי עו"ד אסי לביא־צוקרמן, היתה זו לידה שביעית לאמו של ש'. "בשעות הבוקר, בסמוך לחילוץ התינוק, שאלה אותה האחות ׳עוד לא ילדת?׳, ואז עלתה על בטנה ולחצה עליה בכוח כלפי מטה. כל זאת, כאשר האם לא יודעת מדוע הוחלט לעשות כך... אסור היה לנקוט הפעלת לחץ על בטן היולדת, שהיתה יכולה להחמיר את הבעיה בחילוץ כתפיו של העובר".

עוד נטען כי היה "תיעוד לקוני ביותר של מהלך הלידה שבו לא דוּוח כלל על פעולה זו של המיילדת. לא תועד מדוע החליטה לנקוט צעד מיילדותי כל כך אגרסיבי, ואין כל דיווח על אירוע שהצריך פעולה זו. באופן אבסורדי, אין כל דיווח בגיליון הלידה עצמו על חילוץ קשה או טראומטי של היילוד ועל הנזק שנגרם במהלך הלידה".

על פי התצהיר שכתבו ש' ואמו, "לאחר הלידה הבחינה האם שצווארו של תינוקה והכתף הם בצבע כחול, המעיד על חבלה. בהמשך הראה לה בנה הבכור שידו הימנית של התינוק שמוטה, והוא אינו מזיז אותה כלל. בעקבות זאת מיהרה האם לחדר היילודים, שם נאמר לה: ׳מה, לא יידעו אותך?׳"

בכתב ההגנה דחו בית החולים ומשרד הבריאות את כל הטענות וכתבו בין היתר, כי "הטיפול הרפואי שניתן ליולדת ולתובע היה נכון, מקצועי וללא כל דופי".

"החלטות פזיזות"

השימוש בטכניקת הלחיצות השנויה במחלוקת שכיח לא רק בבתי החולים הציבוריים הגדולים. על פי תביעה שהוגשה לבית משפט השלום בתל אביב, ס׳, תושבת אשדוד, הגיעה לחדר הלידה בבית החולים אסותא באשדוד ב־2 בדצמבר 2018. הלידה התארכה מאוד, ואחרי כמעט שש שעות ללא כל התקדמות, ביקשה ס' מהצוות הרפואי "לסיים את הסבל בניתוח קיסרי". לדבריה, הצוות הרפואי סירב, ונאמר לה כי "לידה זה לא תוכנית כבקשתך".

על פי כתב התביעה, הצוות בבית החולים החליט לחלץ את היילוד באמצעות ואקום, אבל לדברי ס', "לפני כן הרופא הפעיל לחץ כבד על בטני, למרות שצרחתי והתנגדתי. הוא ממש לחץ עם המרפק שלו על הבטן שלי כמה פעמים עמוק לתוך הרחם, והפעיל הרבה מאוד כוח כדי לעזור לעובר לצאת.

"אחרי מספר לחיצות הדפתי אותו, בכיתי וצעקתי 'אתה מכאיב לי'. אבל הוא אמר לי 'אל תדחפי אותי', והמשיך. זה הרגיש כמו נצח, והכל בלי שהכינו אותי או דיברו איתי על זה. מייד לאחר מכן הסבירו לי שיש קרע, ותפרו אותו מייד".

למזלה של ס', התינוק נולד בריא. אבל יום אחרי שחרורה מבית החולים היא חשה בכאבים עזים, ופנתה לחדר המיון בבית החולים. הצוות ייחס זאת לתרופות שנטלה לאחר הלידה.

"ככל שחלף הזמן הבנתי שהבעיה לא תחלוף, והופתעתי לגלות שהקרע שנגרם לי חמור, וזה לא הוסבר לי בשום צורה לפני התפירה. גם לא הוסבר לי שאין דחיפות, ושרצוי לחכות לכירורג מיומן".

בכתב התביעה שהגישה עו"ד איילת סבג נטען ש"הלידה נוהלה לכל אורכה ללא מעורבות רופא בכיר, והתאפיינה בניהול כושל ובהחלטות פזיזות ורשלניות. במהלך הלידה הופעל לחץ כבד על הבטן. הרופא המיילד בחר לבצע את הלחיצות ׳במחשכים׳, ללא תיעוד, כשהוא חושף את האישה לסיכון של קרע חמור, סיכון שלמרבה הצער התממש".

לדברי עו"ד סבג, "חלק לא מבוטל מהמיילדים סבורים שהפעלת לחץ פונדאלי היא פעולה ארכאית שאין לה מקום ברפואה המודרנית. אולם בארץ ההסדרה בנושא פרוצה, אינה אחידה ואינה מוסדרת בנהלים, דבר שגורם לכך שבמקרים רבים הפעולה נעשית ללא כל דיווח ותיעוד. אי אפשר לקבל מצב שבו מופעל לחץ על בטנן של יולדות צעירות ללא תיעוד ותוך סיכון בריאותן של נשים צעירות".

"לחצו ולא הרפו"

גם בבית החולים הממשלתי ברזילי באשקלון בוצעה לכאורה פרוצדורת הלחיצות על הבטן באישה הרה. על פי תביעה שהוגשה ב־2013 לבית משפט השלום בראשון לציון על ידי עו"ד שמואל יקירביץ, היה זה היריון ראשון ותקין לחלוטין של ב', בת 25 מדרום הארץ. 

על פי עדותה, המובאת בכתב התביעה, בזמן הלידה "ביקשו בתוקפנות מאמא שלי ומבעלי לצאת מהחדר, ולא הסבירו מדוע. ביקשתי שלפחות אחד מהם יישאר, אבל הם ממש לא הסכימו. לא חשבתי שאעבור בחיי סרט כזה רע ורצוף עינויים. שני רופאים מתמחים עלו לי על הבטן עם המרפקים שלהם משני הצדדים, רגל אחת שלהם על המיטה, והם לחצו בכל הכוח על הבטן העליונה שלי, תוך שהם צורחים עלי. הכל קרה מהר מאוד.

"במקביל, רופא מתמחה שלישי הפעיל את הוואקום והחל בניסיון ראשון להוציא את התינוקת, כשמאחוריו עמד הרופא הראשי בשילוב ידיים ולידו האחות המיילדת. את הצרחות שלי שמעו בכל בית החולים. הרגשתי שהם שוברים לי את הצלעות מרוב שהם לחצו חזק ולא הרפו.

"בכיתי וצרחתי שאני עומדת למות, שיפסיקו ושזה כואב לי. הם ענו לי בעצבים וצעקו: 'תסתמי את הפה ותני לנו לעזור לך, כי התינוקת בסיכון'. כך הם ביצעו שלושה ניסיונות ללידת ואקום, ואני רואה שהפנים שלהם עוד יותר בלחץ. אני צועקת מכאבים שאני לא נושמת, והם ממשיכים לצעוק עלי שאשתוק ואעזור להם.

"כשהם ראו שהוואקום לא הצליח, הם מייד הוציאו טופס, אמרו לי לחתום כשאני חצי מעולפת, והודיעו שמטיסים אותי לניתוח חירום קיסרי".

התינוקת של ב' נולדה במצב קריטי, ונפטרה אחרי שש שעות. על פי התביעה, "מותה נגרם ברשלנות, כתוצאה ממחדל באבחון מצב העובר, ניסיון כושל של גרימת לידה ומחדל שהתפתח לכישלון חמור של ניסיון זירוז הלידה, ולבסוף ניסיון יילוד בוואקום, במעשה של חוסר אנושיות ופגיעה ביילודה וביולדת, עד כדי גרימת דימום קטלני במוח של היילודה שהביא למותה 6 שעות מרגע לידתה".

בכתב ההגנה שהגישו דחו בית החולים ומשרד הבריאות את כל טענות התביעה. הדיונים הסתיימו באוקטובר 2017 בהסדר פשרה, שבמסגרתו שולמו ליולדת פיצויים של כמיליון שקלים. המקרה נחקר גם בוועדת בדיקה של משרד הבריאות, שקבעה באפריל 2012 כי "אינה מוצאת פגם בהתנהלות הצוות לפני ובמהלך ביצוע לידת הוואקום והניתוח הקיסרי". אולם הוועדה כלל לא בדקה ולא התייחסה ללחיצות שביצעו הרופאים, וגם לא הזמינה את ב׳ להעיד בפניה - אלא רק את הרופאים שטיפלו בה.

לדברי עו"ד יקירביץ, "המקרה של ב' מדגים לא רק שהפעלת לחץ על בטן היולדת עלולה להוביל לתוצאה פטאלית, אלא שהמעשה מוסתר מהיולדת. במקרה הזה, ועדת הבדיקה כלל לא התייחסה למה שבאמת קרה, והוציאה מסקנות שגויות לדעתנו.

"מניסיוננו, גם במקרים נוספים ברור שהכוונה להפעיל לחץ לא מוסברת לפני כן ליולדת, כי אז יצטרכו הרופאים להסביר שהם עושים פעולה שנויה במחלוקת. כך קורה שרופאים ׳מתנפלים׳ על היולדת, והתוצאה היא שהיולדת חסרת אונים, חסרת ישע ולא יודעת בדיוק מה קורה. יש כאן הפרה ברורה של חוק זכויות החולה". 

טיפים ליולדת: לשאול, להתעקש, לתעד

√ בחלק גדול ממחלקות היולדות בישראל יש קורסים והדרכות לפני הלידה, כולל מפגשים עם רופאים ורופאות או אחיות במחלקה. מומלץ לשאול באופן ישיר, כבר בשלב הזה, אם במחלקה נוקטים פעולה של לחץ על בטן היולדת (לחץ פונדאלי). אם התשובה חיובית, כדאי לשאול מי בדרך כלל מבצע את הפעולה - רופא בכיר או מתמחה, ואם היו מקרים שהסתיימו בסיבוכים. אפשר גם לשאול אם ידוע לרופאים במחלקה שהשיטה כבר הביאה בישראל לסיבוכים קשים, עד כדי מוות של תינוקות ויולדות, ואם ידוע להם שארגון הבריאות העולמי מסווג את הלחץ הפונדאלי כפעולה "לא מומלצת" בחדרי הלידה.

√ יש מחלקות יולדות שבהן חל איסור על הצוות לבצע את הלחץ הפונדאלי. אפשר וראוי להביא עובדה זו בחשבון בבחירת מקום הלידה.

√ כשמגיעים ללידה עצמה, מומלץ לבקש לשוחח עם רופא ולברר שוב אם במחלקה משתמשים בשיטה הזו. אם כן - כדאי להעלות שוב את כל השאלות שפורטו קודם. לכל יולדת יש זכות לסרב מראש לביצוע של פעולה כזאת, ולבקש לתעד את הסירוב בתיק הרפואי.

√ מומלץ גם לשתף את בני המשפחה שמלווים את היולדת בסירוב לבצע את הפעולה הזאת, ולבקש מהם לעמוד על כך. אם אפשר - לצלם או לתעד בכתב כל פעולה שעוברת היולדת במהלך הלידה.

√ חשוב לדעת כי לפני ביצוע פעולה מסוג זה, יש ליידע את היולדת ולקבל את הסכמתה. אם היא מסרבת, מראש או בזמן אמת, אסור לרופאים לבצע את הפעולה, על פי חוק זכויות החולה. בין שהיולדת הסכימה ובין שלאו, חובה על הצוות הרפואי לתעד בפירוט את ביצוע הפעולה בתיק הרפואי של היולדת.

תגובות

משרד הבריאות: ללחץ בלידה יש גם יתרונות

ממשרד הבריאות נמסר: "לחץ מתון ומבוקר על קרקעית הרחם בסוף השלב השני של הלידה, פעולה ע"ש קריסטלר, היא פעולה מיילדותית נהוגה ומקובלת במקומות רבים בעולם, וכן בחלק מחדרי הלידה בישראל. לפרקטיקה זו, שמטרתה לקדם את תהליך הלידה, יש יתרונות, והיא עשויה במקרים מסוימים להציל חיי עובר ולמנוע עיכוב נוסף במהלך השלב השני, לידה מכשירנית או ניתוח קיסרי, הטומנים בעצמם סיכון ליולדת וליילוד.

"לצד היתרונות, קיימים גם סיכונים וסיבוכים, והנטייה היא למזער שימוש בפעולות הטומנות סיכון. אולם, הספרות הרפואית העדכנית אינה חד־משמעית במסקנותיה לגבי ההשפעות המועילות או המזיקות של הפעולה, והסיכון להופעת הסיבוכים הינו נמוך ביותר, במיוחד אם היא נעשית בדרך מבוקרת.

"כל תלונה ואירוע המעלים חשד להתנהלות רפואית רשלנית נבדקים במשרד הבריאות לגופם. ועדה של המשרד בחנה את המקרים המתוארים, ובעקבותיהם התקיימה התייעצות עם הרופאים והאיגודים המקצועיים לרפואת נשים, כשהעמדה היא שאין מדובר בפעולה שיש לשלול מכל וכל את ביצועה. על כן, עצם ביצוע הפעולה אינו בגדר חריגה מפרקטיקה רפואית מקובלת, בלא מעט מקומות.

"עם זאת, משרד הבריאות ביקש המלצות בנושא מהאיגוד למיילדות וגינקולוגיה ומהמועצה הלאומית למיילדות, גנטיקה ורפואת נשים, וביקש מהם לבחון באופן עיתי את ההמלצות וההנחיות בנוגע ללחץ פונדאלי.

"משרד הבריאות אינו מחליף את ספרי הרפואה ואינו קובע את הפרקטיקה הרפואית הנהוגה בכל מחלקה, למעט כאשר יש הסכמה שמדובר בפרוצדורה שביצועה הוא בגדר רשלנות. המומחים בתחום המקצועי אחראיים להנחות את כלל המומחים והמתמחים לגבי הדרך וההתוויות לפיהן מתבצעות פעולות רפואיות.

"משרד הבריאות מקבל את עמדת האיגודים, לפיה ההחלטה על שימוש בפרקטיקה זו של לחץ היא בהתאם למדיניות המקומית של כל מחלקה, תוך שימוש מושכל ואמין בכל הטכניקות המיילדותיות המתאימות, כדי להוביל להצלחת הלידה".

מבית החולים סורוקה נמסר: "אנו כואבים את הפטירות הטראגיות של רעות ושל שירן ומשתתפים בצערן העמוק והכבד של המשפחות. רעות נפטרה כתוצאה מסיבוך נדיר שהביא לקריסה רב־מערכתית, מהלך מהיר ובלתי ניתן לחיזוי בלידה, שגורמיו אינם ידועים. רעות טופלה ע"י צוות בכיר בבית החולים, ונעשו מאמצים הרואיים להצלתה, שלצערנו, בשל הקריסה המהירה, הביאו לתוצאה הטראגית.

"במהלך הלידה של שירן ולאחריה טיפל בה צוות רפואי בכיר, מיומן ובעל ניסיון בזיהוי מצבים קשים וקיצוניים. לצערנו, במהלך הסוער, המהיר והמורכב, ועל אף מאמצים רבים של הצוות הרפואי, היא נפטרה.

"טכניקת לחץ פונדאלי, בין שנעשתה או לא, היא פעולה מוכרת בספרות הרפואית ועל ידי האיגוד הישראלי למיילדות וגינקולוגיה והחברה לרפואת האם והעובר.

"מטבע הדברים ומפאת החיסיון הרפואי, לא נוכל להתייחס לפרטים הרפואיים של המקרים. אנו שוללים מכל וכל טענה בדבר תיעוד מגמתי בתיקים הרפואיים".

מבית החולים אסותא אשדוד נמסר: "בית החולים יפרוש את טענותיו, כמקובל, במסגרת ניהול ההליך בבית המשפט".

מבית החולים ברזילי נמסר: "המקרה שמוזכר משנת 2009 נידון בבית המשפט, ושם ניתנה תגובת המרכז הרפואי. במרכז הרפואי ברזילי היולדות חוות לידה בטוחה - בשימוש ברפואה בטוחה, איכותית ושירותית, מהמובילות בישראל. הפעולה המוזכרת, 'לחץ פונדאלי', אינה מתבצעת במרכז הרפואי ברזילי".

מבית החולים שיבא נמסר: "מדובר בפרקטיקה שהיתה נהוגה ושכיחה יותר בעבר, וכיום השימוש בה מתבצע רק במקרים נדירים, שבהם יש צורך ביילוּד דחוף, מתוך שמירה על בטיחות האם והיילוד. המקרה המוזכר בכתבה אירע לפני כמעט 30 שנה, ואין קשר בין הנזק הנטען בתביעה לבין תהליך הלידה". פרופ' איל סיון, מנהל מרכז נשים ויולדות בבית החולים שיבא, אמר כי "יש להימנע משימוש בשיטה עד כמה שניתן. במקרים שבהם הלידה אינה מתקדמת כמתוכנן, יש כמה הליכים שאנו נוקטים כדי להבטיח את הלידה הבטוחה ביותר עבור היולדת והיילוד".

מבית החולים הלל יפה נמסר: "בבית החולים יש הנחיה של מנהל אגף נשים ויולדות שלא לעשות שימוש בשיטה זו, ככלל אצבע. כל שכן, בעשור האחרון רועננו נהלים בתחום זה באופן חד־משמעי, ונעשה לצוותים כל העת וידוא שההנחיות נשמרות. התביעה המדוברת מבוססת על אירוע משנת 2011, שעניינה לא עסק בשיטה זו, אלא בנושא אחר. התביעה נסגרה בפשרה ובית החולים קיבל עליו את הדין, כמקובל".