אברי גלעד מבקש סליחה ממיכל אנסקי: "שיתוק שווה מיליונים"

אם גרתם השבוע בארץ, סביר שלא יכולתם להתחמק מהעיסוק האינטנסיבי בשיתוק שפקד את מחצית פניי והפך לשיחת היום בכל כלי התקשורת. תקציר קצרצר: התעוררתי בוקר אחד ופניי לא כתמול שלשום. החצי הימני צנח אל הקרקע, ודי מהר התברר שלקיתי בתסמונת בל, דלקת בעצב השביעי, עצב הפנים, העובר בגולגולת במחילה צרה, ואם הוא נתקף דלקת, הוא מתנפח ומפסיק להעביר אותות חשמליים למצח, לעין, לפה, ללשון ועוד.

השאלה הראשונה ששאלתי את עצמי היתה, מה רוצים ממני פה? מה פשר המתנה המוזרה הזאת? איך אני פועל? מתחבא לשלושה חודשים? מרגיש רע לגבי עצמי? מחפש סיבות ללמה זה קרה דווקא לי? מרגיש קורבן של החיים? והתשובה היתה בוודאי שלא. כל השנים שאני טורח על לימוד תורת ימימה הביאו אותי לרגע הזה מוכן. קודם כל, לקבל את המצב החדש בלי התנגדות. לקבל את עצמי כעקום. ככה זה עכשיו, אולי יעבור, אולי לא, אבל מקבל בהכנעה. ומיד אחר כך, הירתמות לשליחות החדשה שבאה לפתחי. אם יש לי הזדמנות לעזור לאחרים, לעורר איזה שיח בונה, לשתף, אז יאללה.

מיד העליתי סרטון עם דיווח על מה שקרה. הרשת התפוצצה. אני חושב שזה קרה שבגלל שחסרה כל כך כנות פשוטה במרחב העקמומי שלנו, שזה בא לאנשים טוב. פשוט הודאה בחולשה, בקושי, ללא האשמה של אף אחד, ללא הסתרה ובלי לאבד את חוש ההומור. משם זה המשיך להתגלגל, לאירוע תקשורתי בנוכחות גבוהה, מיליוני צפיות ואיחולים רבים מאוד. וכשזה הגיע לשיא, חתכתי. הפסקתי את כל הראיונות וכל ההתעסקות בתוכנית עם שרקי. מיציתי. פתאום הרגשתי שאני מתחיל ליהנות מתשומת לב לפגם, וזה חום שאני לא צריך בחיי. סם זול שתועלתו מפוקפקת. ומה עם הטור הזה? עוד מנה קטנה ואני נגמל.

אלפים כתבו לי. רובם סיפרו לי על מישהו שהם מכירים, או הם בעצמם, שקרה להם גם, והמליצו על טיפול כלשהו שעזר. אבל אני מאמין רק לטיפולים מבוססי מחקר רציני, ולכן הלכתי רק בדרך שמתווה לי המומחית הכי תותחית בתחום, ד"ר טל קאופמן גולדברג. לא דיקור, לא צמחי מרפא, לא הילינג, לא חשמל, לא הסרת עין הרע. למה? כי המחלה הזאת עוברת לבדה בדרך כלל אחרי שלושה חודשים, ואז כל השרלטנים המעניקים טיפולי דמה אומרים שזה בגללם. נשמתי עמוק, הבנתי שלפניי התמודדות חדשה, ואין צורך לרוץ לחפש ישועות. הישועה תמצא אותי בביתי, אם לא אהיה במכון הכושר בדיוק.

ומכל הממליצים והמשכנעים והנשבעים בשמם של כל מיני ידעונים, ריגשו אותי דווקא אינסוף הפונים ששאלו לשמה של אמי ז"ל, כי ביקשו להתפלל עבורי. להם נעניתי בשמחה. ולא שאני בטוח שתפילות עובדות יותר מפרחי באך, אבל הכוונה הנקייה וזה שאני לא צריך לנסוע לפרדס חנה כדי לקבל את הטיפול הזה, קנו אותי. תודה לכל הפונים.

לא הזמנתי את זה, אני לא אחראי. נבחרתי לשאת את המצב הזה לטובתי. עד כדי כך. זאת השליחות שניתנה לי כרגע, ואני מחבק אותה

וכל הזמן אני חושב על כל אלה שקיבלו כל מיני מתנות כאלה לתמיד, כל האנשים והנשים שבהגרלה הגדולה של פנים נתנו להם איזה עיוות, או שיתוק, או כתם או שומה, ונידונו לחיות בצער על הפנים שקיבלו. ולכן השקתי את יוזמת #ככהאני ברשת, וביקשתי להעלות תמונות של אנשים שמוכנים לקבל את חוסר השלמות שלהם ולחגוג אותו, בעידן שבו הפנים המהונדסות הן כמעט חזות הכל. קיבלתי המון תמונות של אנשים שביקשו לא לשתף, רק לעיניי. מה טוב מצבי.

ומילה למיכל אנסקי, שהיתה הפרצוף של התסמונת עד כה, ובאתי ובזזתי לה את הזכות להיות הפרזנטורית, ולהרוויח מיליונים. ישראלי אחד מכל 60 לוקה בחרא הזה במהלך חייו, יש מקום לכולם. גם ממני התואר יילקח ושיילך לעזאזל.

ואם גם את, גם אתה, קמים בוקר אחד למצב כזה, הכי חשוב לומר תודה. לא להיכנס למגננה, לא להתחבא מתחת לספה. לצאת בגאון ולהגיד, עכשיו אני עקום מבחוץ, וזאת הזדמנות לסגת פנימה, לראות כמה אני תלוי במראה שלי ואיך ברגע אחד הוא יכול להילקח. מה שתמיד קיים הוא הקשר ללב שלי שיכול להישאר רגוע גם כשבחיצוניות מתחוללת סערה שכולם רואים.

עד שאחלים אני מתרגל קבלה עצמית ללא תלות במעטפת, רק קשר לליבה הכי פנימית שלי, ששום וירוס לא יכול לחדור אליה לעולם. מה שקרה לי לא אומר עלי כלום. לא הזמנתי את זה, אני לא אחראי. נבחרתי לשאת את המצב הזה לטובתי. עד כדי כך. זאת השליחות שניתנה לי כרגע, ואני מחבק אותה.

בימים הקרובים אשתמש בסיפור הזה כדי לעשות טוב למען אנשים עם צרות גדולות יותר עם הפנים, כמו החייל ראם ואזנה שפניו הושחתו לגמרי במלחמה ועכשיו עובר סדרת ניתוחים קשים באמריקה וזקוק לכל תמיכה. נגייס לו כסף ונקווה שיום יבוא ויוכל להתבונן במראה ולא להרגיש על הפנים. הנה קישור לתרומה ולעדכונים על מצבו: https://reemitlv-nyc.digitalease.co.il/

והלוואי שנחזור לדרך הישר, והלוואי שמפלגת ישר! תעזור לנו להחלים מכל העיוות שפשה בפנינו ובליבנו ובכל מעשינו. למדתי השבוע שכשאני חולק את הקושי שלי, מדינה שלמה מתחזקת. ואמן שגם בכירים ממני יאמצו את עיקרון החשיפה הקיצונית. נתחיל במצבם הרפואי, נתקדם לנפשי, למשפחתי, ונקנח ביחסיהם עם קטאר.

ולשאלתכם - אברהם בן אורה. תודה. מתפלל עליכם בחזרה.