מיכל אנסקי שוחחה עם אברי גלעד בדחיפות מיד לאחר שלקה בתסמונת בל (שיתוק בעצב הפנים) ויצא מחדר המיון, במטרה להדריך אותו בשלבים הראשונים והקריטיים של הטיפול: "דיברתי עם אברי במהירות כשיצא ממיון, קיים המון 'עשה ואל תעשה' בתחום הזה".
בראיון לתוכנית "שש עם עודד בן עמי" בחדשות 12, התייחסה אנסקי לשיתוק של גלעד ושיתפה בתובנות מההתמודדות האישית שלה עם התסמונת.
מיכל אנסקי: "אני האמא של המחלה הזאת ואני גאה"
"אברי אמר וככה קוראים לזה בחדרי המיון - 'תסמונת מיכל אנסקי'. אני האמא של המחלה הזאת ואני גאה, כי לא ידעו על הדבר הזה כשלי זה קרה", סיפרה אנסקי. "השיתוק מגיע לשיא בשבוע הראשון, ואז יש תהליך טבעי של החלמה. כל מה שצריך זה לקבל טיפול תרופתי נכון ומהיר, ועד שתהיה רגולציה בבתי החולים אני לקחתי את התפקיד שלי ברצינות כדוברת של הדבר הזה".
אנסקי פירטה על תסמיני האזהרה שעלולים להופיע טרם השיתוק המלא: "אם זה ויראלי, יש לפעמים כאבים מאחורי האוזן, בצוואר או בראש, ומרגישים משהו לא ברור בפנים. הרבה אנשים שותים מים ופתאום זה נוזל להם. הדבר הראשון שעלולים לחשוב עליו זה שבץ מוחי, ולכן נורא חשוב להיבדק מיד כדי לקבל את הטיפול התרופתי המתאים".
מיכל אנסקי על ההתמודדות עם הסינקינזיס
אנסקי שיתפה כי היא נמנית עם אותם 15 עד 20 אחוזים שאצלם השיתוק אינו חולף לחלוטין אלא מתפתח לתופעה נוירולוגית בשם סינקינזיס.
"עצב מספר שבע שולט בכל המימיקה והלשון. כשזה לא עובר לגמרי, אם אני שותה נסגרת לי העין. הטיפול היחידי שמקל הוא הזרקות בוטוקס רפואי ופיזיותרפיה כדי להחליש שרירים שעובדים חזק מדי וגורמים לכאב בסוף היום".
לדבריה, ההשפעות הפיזיות הפכו עם השנים את העבודה מול המצלמות למורכבת בהרבה: "זה מקשה עליי בדיקציה ובמימיקה, וכל התהליך של לעמוד מול מצלמה בטלוויזיה, שבעבר נורא נהניתי ממנו, הפך להיות מעמסה".
למרות חלוף הזמן, הדגישה אנסקי כי ניתן להגיע לשיפור תפקודי גם שנים ארוכות לאחר פרוץ השיתוק. "שבע שנים אחרי אני עדיין מגיעה למצב של שיפור ופחות כואב לי. הגעתי למעבדה לננוטכנולוגיה של פרופ' יעל חנין באוניברסיטת תל אביב, ובזכות טכנולוגיה פורצת דרך שבדקה את הפנים הצלחתי לחזור לשתות בקש - דבר שלא הייתי מסוגלת לעשות שנים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו