בדיוק היום (שישי), לפני 103 שנים, יצא לדרך המיזם הצנוע של וולט דיסני ואחיו רוי - שממנו צמחה אחת מאימפריות הבידור הגדולות בעולם. באותם ימים השם דיסני לא זוהה עם פארקי שעשועים עצומים, סרטי אנימציה באורך מלא או מרצ'נדייז של מותג בינלאומי; היה רק רעיון, סטודיו קטן ושאיפה לספר סיפורים באמצעות אנימציה. וולט היה הכוח היצירתי: הוא זה שחשב על דמויות, סיפורים וטכנולוגיות חדשות. אחיו הגדול רוי היה שותף בניהול העסק, בניהול ובגיוס הכספים. יחד הם עשו היסטוריה, אבל הם לא עשו זאת לבדם.
בראשית היה אוסוולד
לפני שמיקי מאוס נהפך לסמל של דיסני, וולט יצר את אוסוולד, הארנב בר המזל. הדמות זכתה להצלחה, אבל בעקבות מחלוקת עסקית, איבד דיסני את השליטה בה; מכה קשה מבחינתו, אך גם שיעור חשוב בזכויות יוצרים וביכולת לשלוט בדמויות שלך.
צריך מזל בחיים. אוסוולד הארנב בר המזל
ואז הגיע מיקי מאוס. אנחנו כמעט לא צריכים להרחיב, אבל בכל זאת נזכיר: החל מ-1928 הופיעה דמותו של העכבר המפורסם בסרטים קצרים, שזכו לפרסום רב בזכות השימוש החדשני בסאונד מסונכרן, עובדה שהפכה לנקודת מפנה בקריירה של הדמות.
הימור גדול: "שלגיה ושבעת הגמדים"
דיסני לא עצרו. בשנת 1937 יצא לאקרנים "שלגיה ושבעת הגמדים", סרט האנימציה הראשון באורך מלא של אולפן דיסני. הפקת סרט מצויר באורך מלא נחשבה אז להימור יקר ומסוכן, אבל הוא השתלם: ההצלחה היתה מסחררת, מסחרית ואמנותית. הסרט הוכיח שאנימציה יכולה להחזיק סיפור קולנועי שלם ולרגש קהל בכל הגילים.
"שלגיה ושבעת הגמדים" - הסרט המלא
מהמסך אל פארק השעשועים
וולט דיסני לא הסתפק רק בסרטים. הוא חלם על מקום שבו משפחות יוכלו לבלות יחד בסביבה נקייה ומסודרת, אבל מלאת דמיון. דיסנילנד נפתח באנהיים שבקליפורניה ב-17 ביולי 1955. הפארק הפך את הדמויות והעולמות מעולם שמוקרן על מסך שטוח לחוויה שאפשר להיכנס לתוכה, ושינה את הדרך שבה הקהל פגש את הסיפורים והשתלב בהם.
העכבר הכי מפורסם בעולם קיבל כוכב בהוליווד
בשנת 1978, לציון 50 שנה למיקי מאוס, קיבל העכבר המפורסם בעולם כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד, והיה דמות האנימציה הראשונה שזוכה לכבוד. זו היתה הכרה יוצאת דופן במעמד שיכולה לרכוש דמות אנימציה בתרבות הפופולרית, כמעט כמו כוכבי הקולנוע האנושיים שסביבה.
תקדים שהיה באמת. כשמיקי מאוס קיבל כוכב בשדרת הכוכבים
הקסם הפך לעסק יקר ומשוחזר
דיסני היא כבר מזמן הרבה יותר מחברת סרטים; מדובר באימפריית בידור שמשפיעה על ילדים, הורים, תרבות פופולרית ותעשיית התקשורת כולה. דווקא הצלחתה הגדולה הפכה אותה גם למושא ביקורת. במקום להמר על סיפורים מקוריים, דיסני חוזרת שוב ושוב לקלאסיקות המוכרות שלה, אותה גברת עם שבעה גמדים בשינוי אדרת. הנוסטלגיה הפכה, לטענת המבקרים, לנוסחה מסחרית, ולעיתים הגרסאות החדשות מאבדות מהקסם של המקור. חוויית דיסני גם הפכה להוצאה כבדה, והמנויים לשירות הסטרימינג נעשים יקרים יותר ויותר.
כשדיסני בלעה את הוליווד
דיסני היא כבר מזמן לא רק האולפן שהביא לעולם את מיקי מאוס. היא רכשה חברות בידור ומותגים מהגדולים בעולם כמו מארוול, פיקסאר, "מלחמת הכוכבים", "אינדיאנה ג'ונס" ורבים נוספים. היא הרחיבה את שליטתה בסרטים, בטלוויזיה ובתוכן לילדים ולמבוגרים. הביקורות מדברות על ההשפעה הגדולה של דיסני אילו סיפורים יופקו, אילו דמויות יזכו לחשיפה ואילו מותגים ישלטו בתרבות הפופולרית - ובהתאם, גם על הירידה בתחרות, ביצירתיות ובמקוריות, שבגינה פחות ופחות קולות חדשים וייחודיים מגיעים לקהל.
יש מזה וגם מזה
האם דיסני מספקת לנו עדיין חוויה משפחתית ייחודית ומסוגלת לברוא עבור הצופים עולמות שלמים - בפארקים, בהפקות עדכניות וגם באלו הישנות שמתגלות שוב בידי דורות חדשים? או שהפכה לאימפריה שמחזיקה יותר מדי כוח בתרבות העולמית? כנראה שתי התשובות נכונות. ועל כך יעיד לפחות עכבר אחד, שהבזיק במוחו של יוצר גאון לפני 103 שנה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו